יָפִ֣יחַ כְּ֭זָבִים עֵ֣ד שָׁ֑קֶר וּמְשַׁלֵּ֥חַ מְ֝דָנִ֗ים בֵּ֣ין אַחִֽים׃ (פ)
חובות הלבבות
וּכְבָר קִבֵּץ הַכָּתוּב כָּל מָה שֶׁהִקְדַּמְנוּ זִכְרוֹ מִמּוּסַר הַחוּשִׁים וְאָמַר (ישעיהו ל״ג:י״ד) מִי יָגוּר לָנוּ אֵשׁ אוֹכֵלָה וְגוֹ׳ הֹלֵךְ צְדָקוֹת וְדֹבֵר מֵישָׁרִים וְגוֹ׳ וְאַחַר כָּךְ קִבְּצָם הֶחָכָם וְחִבֵּר אֲלֵיהֶם הַלֵּב בְּאָמְרוֹ (משלי ו) שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה׳ עֵינַיִם רָמוֹת לְשׁוֹן שָׁקֶר וְגוֹ׳ לֵב חוֹרֵשׁ וְגוֹ׳ יָפִיחַ כְּזָבִים וְגוֹ׳ וְכֵן נִמְצָאִים בְּמִזְמוֹר (תהלים ט״ו:א׳) ה׳ מִי יָגוּר בְּאָהֳלֶךָ.
גן נעול
[משלי כט, ה] "אנשי לצון יפיחו קריה וַחֲכָמִים ישיבו אף". פירוש "וחכמים" שאספו חֻקֵי החכמה ונוהגים בדרכי הצדק, וכדברי הכלל הי"ב. ו"אנשי לצון" הן הנרגנים ובעלי לשון, ובכזביהם יפיחו לבב אנשי הקריה, יעוררו מדנים ויעלו אף בקרבה ושנאת חנם. ומלת "יפיחו" כמו (משלי ו, יט) "ויפיח כזבים עד שקר", וזה בעבור נפיחת הרוח מן הפה שהוא משל לדבור. וכן אנשי לצון בהבל פיהם יפיחו בקרבה, כנופח באש להעלות להב אף וחימה בלב אנשיה. וחכמים הנוהגים בחכמה, לא לבד שלא ידברו כזב ולצון, אבל גם בצדקתם לאהוב שלום ולרדוף שלום, כשיראו בני אדם ששונאים זה את זה, ישיבו אף האחד מחברו ע"י דברי שלום ושפתי אמת. וכמו שאמרו קדמונינו ז"ל (אבות דר' נתן, פרק יב) על אהרן הכהן ע"ה. וכן (שיר השירים ד, טז) "עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו, צוה לרוח שיפיח בגנו, ואז יזלו בשמיו ריח". וכן אנשי לצון יפיחו רוח בקריה, ותעלה חמת איש באחיו. ובפירוש רש"י ז"ל "יפיחו ילהיבו כלהבת אש הנפוחה ברוח" ע"כ. וראב"ע ז"ל פירש "יפיחו יסבבו פחים, כלומר שהשם ישים פחים ללכדם בעבור אנשי לצון, וחכמים בחכמתם ישיבו אף השם, וינצלו מן הפחים" ע"כ. ולפירוש זה ענינו כמו (משלי טז, יד) "חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה" המבואר למעלה (חלון ה'). על כל פנים הודה הרב ז"ל פה, שבעבור החכמה ישוב אף השם ב"ה. ואין זה אלא חכמת המנהגים בצדק, כי לא ירחם השם אנשי קריה בעבור החוקרים וחכמי הטבע ואנשי מלאכת-מעשה שביניהם. והנה יסודנו אמת.