משלי ו:לד מחשבת ישראל: עקידת יצחק

והנה טעם אורך הגלות והסתר קצו ותכלית העלמו כתבנו אצל בקש יעקב לגלות את הקץ ונסתם ממנו שער ל"ג. מ"מ כבר נתבאר הספק הראשון משני צדדין , אמנם על הספק השני שהוא מצד הצלחת המתנגדים המודים באלהות אחר אמר אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלהים אין עוד מלבדו מן השמים השמיעך את קולו וגו'. ירצה ודאי המערער הזה בלא דעת ידבר ודבריו לא בהשכל שכבר נתבאר תכלית הביאור שהדבוק האלהי עם האומה הישראלית הוא כעין זוג איש ואשה ע"י קדושין כמו שאמר הנביא וארשתיך לי לעולם (הושע ב׳:כ״א) וכן נאמר בכל מקום אני ה' מקדשכם (ויקרא כ״א:ח׳) קדושין ממש כמו שכתבנו בפרשת תרומה. ומהידוע שענין הקדושין אינו אלא איסור האשה המקודשת על כל זולתו וכמו שאמר מאי לישנא דקדושין דאסרי ליה אכולי עלמא כהקדש (קידושין ב'.) וכן בקדושי התורה והמלוה אסר השם יתעלה את ישראל על כל שום אלוה זולתו כמו שאמר בפירוש ואבדיל אתכם מכל העמים להיות לי (ויקרא כ׳:כ״ו) ענין הויה ממש. ועל זה הענין תקנו חז"ל בכל הברכות אשר קדשנו קדושי' ממש וזה בעצמו טעם תקון ברכ' אירוסין שאמרו (כתובות ז':) אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות ואסר לנו את הארוסות שנתקשו על הנוסח ההוא כל המפרשים ז"ל ואמרו היכן מצינן ברכה על האיסור ועוד מאן דכר שמן דעריות ועוד דכיון דעדין אינה מותרת למה יברך. והוצרכו לומר דכיון דהקדושין תחלת המצוה צריכין לברך עובר לעשייתה והזכירו העריות משאר בשר שאין קדושין תופסין בהן וכדי שלא יאמרו שהיא מותרת הוצרכו לומר ואסר לנו הארוסות והזכירו שם קדושתן של ישראל וכו' כמו שכתב הרמב"ן ז"ל בחדושי כתובות פרקא קמא (ז':) אמנם לפי מה שאמרנו כל דבריהם מכוונין תכלית הכיוון שהרי הקדושין לא נתנו להתיר אשה לבעלה שמותרת ועומדת היא לו ולכל העולם בעודה פנויה מן התורה אבל לאסור אותה בהן על כל העולם כמו שאמרו נמצאת למד שענין הקדושין אינו אלא איסורה על הכל בהחלט מהתורה ועל עצמו באיסור דרבנן דקיימא עליה בכלה בלא ברכה (מסכתא כלה פ"א) עד דתשרי ליה בכניסת' לחופה והם הם הדברים עצמן שתקנו בברכתן בלי תוספות וגרעון. כי באמרם וצונו על העריות כוונו שכבר נכנסה זו בקדושין אלו על הכל באיסור ערוה מן התורה ובאמרם ואסר לנו את הארוסות כיונו אל האיסור הנולד לו אז למקדש מדרבנן עד שישאנה לגמרי כי להורות אף לזה אמרו והתיר לנו את הנשואות ע"י חופה וקדושין כלומר שאין איסור הארוסות אלא עד שתנשאנה והוא פירוש נכון שעל פיו אינה נוסח הברכה הזאת רק גדר הקדושין וענין מהותן וחם לן להזכיר בכאן עריות משאר בשר וזולת זה ממה שנאמר בה. ומכל זה יחויב כי כמו שמשעת קדושין והלאה כבר יקנא על אשתו אם תבקש לה איש אחר כמו שנאמר ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו וגו' (במדבר ה׳:י״ד) ונאמר כי קנאה חמת גבר וגו' (משלי ו׳:ל״ד) אמנם אינו מקנא על זולתה מהנשים כי מה לו ולהן. כן הכתיב האל ית' זה הענין על עצמו עם זאת האומה אשר ייחדה לו בחומר קדושין כמו שאמרנו כי כשהיא פונה לבקש שום אלהות ועבדות זולתו הרי היא מזנה תחתיו כמו שנמצא כנוי זה מורגל בפי כל הנביאים והוא ודאי מקנא על זנותה כמו שאמר למעלה על זה כי יי' אלהיך אש אכלה הוא אל קנא (דברים ד׳:כ״ד) ובעשרת הדברות לא יהיה לך אלהים אחרים על פני לא תעשה לך פסל וגו'. לא תשתחוה להם וגו'. וסוף כי יי' אלהיך אל קנא פוקד עון וגו' (שמות כ׳:ה׳). קנא שמו וגו' (שם ל"ד) כמו שכתבנו שם. אמנם שאר העמים אשר לא קדשם לעצמו ולא ייחדם לאישותו אין לו עליהם קנאת אישות כי מה לו ולהם ומעולם לא הקפיד על כל אומה ולשון אשר על פני האדמה אשר מעולם עבדו את השמש ואת הירח והמזלות וכל צבא השמים אדרבה נאמר אשר חלק יי' אלהיך אותם לכל העמים וגו' (דברים ד׳:י״ט). ונאמר מאלהי העמים אשר סביבותיהם וגו'. ונאמר ופן תדרוש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני (דברים י״ב:ל׳) ורבים כמו אלה המורים שאין האומות מצוות על איסור ע"ז. וכמ"ש חז"ל (ע"ז ב':) על ראה ויתר גוים (חבקוק ג׳:ו׳) לפי שלא הוזהרו עליה אלא מקבלי התורה האלהית במעמד ההוא לבד כי היא לבדה האשה המקודשת (ט) וזה מה שאמר על תשובת שאלה זו אתה הראית לדעת כי יי' הוא האלהים אין עוד מלבדו. והכונה כי אתה לבדך מכל העמים הראית לדעת סוד האלהות באשר הוא יתעלה עלת העלות כלן הנמצא המיוחד אשר אין עוד מלבדו והיה זה לך כן מפני כי מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ואת דבריו שמעת מתוך האש כלומר שלא היה כח בשום אדם לדעת אמתת זה הייחיד רק מצד מה שנתגלו לכם האמתיות הנבואיות במעמד ההוא ומנהו והלאה בשביל מה שהושלם לך מההבנה מכל זולתך ותחת כי אהב את אבותיך ויבחר בזרעו אחריו ויוציאך בפניו וגו'. להוריש גוים גדולים ועצומים ממך. ובמדרש (דברים רבה פ"ב) אתה הראית מלמד שקרע להם השמים העליונים וכשם שקרע את העליונים כך קרע את התחתונים והראה להם כי יי' הוא האלהים אין עוד מלבדו. ראה דברי החכמים בלשון משל נמרץ כאלו קרע המסכים כלם והביאם מבית כל הפרוכות כדי שיראו שאין שם זולתי אלא אחד והכוונה גלויה שקירב להם העיונים העליונים האלהיים והסיר להם המסכות ההיולאניות כי זהו ענין מה שאמרו במעמד ההוא יעלו תחתונים למעלה וירדו עליונים למטה (שמות רבה פרשת י"ב) כמו שכתבנו במקומו ומזה נתבאר להם סוד הייחוד על אמתתו. ^*והנה, תוכן דבריו בקוצר הוא כי חובה עלינו להחזיק טובה אל העמים אשר רוב ישראל שוכן בקרבם באייראפא אזיען, אפריקא הצפוני ואמעריקא, כי אף שמנהג אבותיהם בידיהם ולא יאמינו כמונו באחדות הבורא ית' האמיתית בכל זאת הם מודים בתורתנו הקדושה ומשבחים ומפארים לימודי המוסר והצדק והמישרים אשר בה ומתרחקים עי"ז גם מכל התועבות אשר שנא ה'. ואשר עשו העמים לאלהיהם בימי קדם. ואות ומופת נאמן הוא על השגחת הי"ת עלינו. כי אחרי שחייבה חכמתו העליונה להגלות אותנו אל ארצות אחרות, לכלות שם פשענו ולהתם חטאתנו, גמל עוד רב טוב וחסד עלינו במה שהשכין והושיב רוב היהודים בארצות העמים האלה, כי כאשר נראה שגם הם מיקרים ומנשאים מעלת תורתנו עד מאוד והודיעוה גם לעמים אחרים [ובזמננו זה העתיקו אותה כמעט לכל שפת ולשון עם ועם בכל מקומות מושבותם] (ורק בפירוש והבנת כמה כתובים הם תועים כי יוציאו אותם מכונתם הפשוטית ולוקחים אותם ליסוד אמונתם). הלוא יסובב מזה כי אי אפשר שתשתכח התורה ממנו. ושלא נקח מהם מוסר לאהוב ולכבד אותה ביותר ולשמור כל הכתוב בה, אחרי כי אש דת זה נתן רק לנו מורשה קהלת יעקב עד עולם. והנה א"כ אין ראיה מאריכות אפו של הקב"ה עליהם אדרבא יש להחזיק להם טובה מה למה שלא הגיע לשיעור מה שאה"כ כי כל תועבות יי' אשר שנא עשו לאלהיהם כי גם את בניהם וגו'. כי היה זה להם למה שקבלו עליהם דברי התורה והנביאים על ידי משיחם אליהם כי אם שיגלו בפירושיהם פנים שלא עמדו בסיני מכל מקום מקצת עיקריה לא יכלו להתעלם. ובחיי זאת היתה בעיני העצומה שבהשגחות שהשגיח הש"י עלינו לטובתנו בגלותנו זה כי בראותו ית' צורך המשכו לאורך ימים לכלות פשע ולהתם חטאת שאם נהיה הזמן הזה הארוך בין האומות אשר היו מלפנים עובדים את צבא השמים ושאר העבודות הנכריות ואשר לא שמעו את שמע התורה האלהית ולא ראו את כבודה היה מההכרח שתשתכח התורה מהם במעט מהזמן כמו שזאת היתה סבה להשתכח הרבה ממנה אפילו מיחידי סגולותיה בגלות בבל כמי שנראה מפשטי הכתובים לזה הקדים רפואה למכה לפרסם על ידם התורה האלהית וקבלתה בהרבה מהאומות הנכריות ואם שקבלוה לא כצורתה ונמשכו אחריהם כתות ישמעאל בסגנון אחר והם שני ראשי אומות אשר גליות ישראל מפוזרים ביניהם כל המשך זה הזמן. ומעתה א"א שלא תתקיים התורה ביד ישראל השוכנים בתוכם כי אחר שעיניהם רואות שהאומות ההמה מודים באמתתה ומגדלים ומנשאים אותה ואין חלוק ביניהם רק על אופני הבנתה הנה באמת זרות פירושיהם ודוחק כונותיהם מדעת האנושי יספיקו להוכיח על האמת ותשאר שרירא וקיימת בידינו בלי ספק כי על זה עצמו אמר המשורר זאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני זדים הליצוני עד מאד מתורתך לא נטיתי (תלים קי"ט) ירמוז על זה הגלות ויאמר שזאת היתה נחמתו בעניו שיכול לחיות על פי התורה והמצוה כיון שהכל מודים בה ואף על פי שהם יליצו מאוד בחוזק טענותיהם לגלות בתורה פנים שלא כהלכה בכל זאת לא יכלו לנו להטות לבבינו מן התורה שהרי האמת מבואר בעצמו ולא ימצא מי שיפקפק בה רק תרבית האנשים הבוחרים בהפקר וראו להוציא עצמן לרויה ואין ספק שעתידין ליתן את הדין כי עליהם אמר יחזקאל ואמרתם נהיה כגוים וגו' (יחזקאל כ׳:ל״ב) מ"מ למדנו מה שכיוננו אליו. והנה אחר שהתיר להם הספקות העצומות האלה בדברים של טעם מחזיקי התועלת והתקוה אמר וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים וגו'. ושמרת את חקיו וגו'. למען תאריך ימים על האדמה וגו'. ירצה הנה מכל אלו הטעמים ראוי לך שתדע לך היום הזה שאנו בו כלומר בטרם תבאנה כל הדברים האלה אשר אמרנו מההשחתה ומהיסורין והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת ואין מושיע זולתו ותשמור חקיו ומצותיו אשר אנכי מצוך היום כי בזה באמת לא יבאו עליך הרעות האלה ולא תאבדו מעל האדמה כמו שהעידותי בכם היום אם השחת תשחיתון ואם על כל פנים יהיה אם תחזיקו אתם בהם כמו שצויתי הנה באמת יועיל לכם עצתי לפחות שתאריכו ימים רבים על האדמה ויגיע הרע אחר זמן ארוך ולא תאבדו מהר:

לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים וגו' הזהיר שלא לעשות שום תמונה מאותן אשר במדור העליון ולא מאשר במדור התחתון ומזה שאין מעשה הכרובים בכלל שהרי אין צורתם נמצאת בשום אחד מהמדורים. אמנם אחר שצוה השם יתעלה לעשות אותם על הארון לסבה שתזכר שם בע"ה כבר נאסרו בשום מקום אחרי שהרי הם נמצאים במדור ההוא הנכבד. גם הכוונה בדבור הזה לשחרר אותם מעמל המעשים ההם אשר זכרנו מענייני הצורות והטלסמאות ויגיעת מלאכתם כי רבה היא. וזה כי אחר שהוא יתעלה הוא האלהים אינן צריכין להכין החמרים בפעולות ההם ולהוציא בהם כחם וזמנם. כי הוא ית' המניע הכל והמסבב הכל כמו שירצ' ומצות תורתו האלהית נתן להם להתעסק בהן במקום כל העבודות ההנ' כמו שביאר (ויקרא כ״ו:ג׳) אם בחקתי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם וגו' וכל הטובות ההנה הנמשכות. וכן (דברים י״א:י״ד) והי' אם שמוע וגו' ונתתי מטר ארצכם וגו'. וכמו שהוא מבואר מכל דברי התור' הזאת וכמו שאמרו חקות שחקקתי בהם שמים וארץ: ואמר לא תשתחוה להם ולא תעבדם לומר אחר שאני אהיה לכם לאלהים למה להכנע לזולתי מכל הנמצאים ההם. ולא לבד שום אותם אלהות כי אפי' להכנע להם מפני צרכם ולהשתעבד אל קניינם יותר מדאי הוא אסור והוא לדעתי מה ששובחו בו המלקקים אשר נבחרו למלחמת גדעון (שופטים ז') כמו שיתבאר בפ' שוטרים שער צ"ו בע"ה. ואמר כי אנכי ה' אלהיך אל קנא לומר כיון שאני עמכם כבעל האוהב את אשתו ומרחם עליה הנה בזה הענין ג"כ קנא שמי כי הוא עצם הניאוף וזנות אצלי כמו שמוזכר בכל הנביאים (ירמיהו ג׳:ט׳) ותנאף את האבן ואת העץ (הושע ב׳:ד׳) ותסר זנוניה מפניה וגו' (יחזקאל ט״ז:ל״ה) לכן זונה שמעי דבר ה' ודאי אצל עון זה קנוא ונוקם ה' ובעל חמה וכמ"ש (משלי ו׳:ל״ד) כי קנאה חמת גבר ולא יחמול ביום נקם. ומזה תשובה גדול' על מה שטוענין עלינו מאורך אפו אצל מכעיסיו בענין ע"א משאר האומות. כי הנה הוא יתעלה אינו מקנא ולא נוקם על חטא ע"א רק על האומה הזאת אשר לקחה לו לאלהים וקבלה להיות לו לעם. כמו שהאדם אינו מקנא על זנות וניאוף רק באשתו המיוחדת לו וזה הענין יבארהו משה רבינו בעצמו עם טעם תשובה אחרת בדומה לה בפרשת כי תוליד (דברים ד׳:מ״ד) כאשר יתבאר שם בע"ה. ואמר פוקד עון אבות על בנים וגו'. הנה הרב המורה כתב פ' נ"ד ח' א' כי כשתשמיד דתה עיר ומדינ' בעון ע"א הנה יכרתו שם האבות הזקנים עם בני בני בניו עד דור רביעי. והנה באמת גם זה יקרה כשיבא העונש על אי זה עון אחר גם כי המדה הזאת אי אפשר שלא ישתתף בה צד רחמים כי נזכרה בכלל מדותיו יתעלה גם מצינו שזכרה משה ע"ה בתפלתו על עון המרגלים ואם היא מדת פורענות מה לו ולה. והנה בפירוש השלשה עשר מדות יתבאר כל זה בשער נ"ד ב"ה. אמנם עכשיו יאמר שאין עון ופשע שעליו יפקוד השם יתעלה עון אבות על בנים ועל שלשים ועל רבעים זולתי לשונאיו אשר הכעיסוהו בעין עבודת אלילים כשתגרום סבה מהסבות שלא לכלותם יחד רגע אחד. ועכ"פ חלוק העונש על כלן צד רחמנות וחנינה הוא אשר נצטרכנו אליה בעון העגל ומרגלים וכל כיוצא כמו שיתבאר שם ב"ה: ועושה חסד לאלפים אמר שהכעס עם האבות השונאים הוא מתפשט עד ארבעה דורות אמנם החסד אשר עם האוהבים הוא מתפשט לדורי דורות וכמו שאמר (תהילים ק״ג:י״ז) וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו וגו', או שירצה כי כשיפקוד עון ע"א על הדורות ההם הארבע' וכשתמצא שם הסבה כנזכר יהיה סבה בשהטיב דרכם ויהפכו לאוהבים שומרי המצות שיעשה עמם חסד ואמת לאלף דור והוא ענין נכבד עליו אנו נסמכים ועומדים לפניו: