הֲלֹֽא־חָכְמָ֥ה תִקְרָ֑א וּ֝תְבוּנָ֗ה תִּתֵּ֥ן קוֹלָֽהּ׃
עקידת יצחק
*תוכן דברי הרב ז"ל הוא, כי כמו שבכל מלאכת חרש וחושב תגדל או תקטן מעלת האומן לפי גודל או קוטן ערך החומר אשר בו יעשה מלאכתו, כי מעלת המתעסק ד"מ בלטישת אבנים טובות יקרות או לעשות בזהב ובכסף תגדל ממעלת העוסק רק בחרושת עץ ואבן וכעין זה אמרו גם חז"ל אשרי מי שאומנתו בשם (שעסקו רק בבשמים טובים) ואוי לו למי שאומנתו בורסקי (שעשקו רקי בעורות בע"ח המתים שריחם רע וזוהמתן רבה) כן הדבר גם בחכמות וידיעות, כי החכמ' האלקית אשר תחקור רק על תארי הי"ת מהות ועצם המלאכים והנשמות היא העליונ' במעלה על כל החכמות, יען כי נושאיה ר"ל הדברים אשר עליהם תשים עיונה, הם היותר יקרים ונשגבים על כל: ואחרי' החכמ' ההרגלית או התכונה כי היא תחקור על הגרמים השמימים הכוכבים ומסילותם שהם כולם עצמים יקרים הקימים באישים (תחת כי ברואי העולם התחתון קיימים רק בסוגיהם ולא באישיהם והחכמות הלמודיות המצטרכות אליה, ר"ל חכמת המספר והמדיד' אשר לא תצטרכנה בחקירותיהן לשום חומר כי נושאיהן רק תמונות מתחלפות או מספריים מחשביים עד שבעבור זה ראוים להסמך אל החכמ' האלקית שנושאיה ג"כ רק מושגים רוחניים ועיונים שכליים, ואחריהן החכמ' הטבעית, העוסקת רק בגופים ודברים חומריים, ובעבור זה אמר גם החוקר כי החכמ' המדינית היא הנכבדת מכל החכמות והידיעות השימושיות בעבר היות נושאיה חברת בני אדם בעלי דעת ותבונה, ר"ל כי כל תכלית' רק ללמד ולהשכיל אופן הנהגת בני אדם השוכנים יחד ואיך ישחר טובם ואשרם הכללי והפרטיי ולא לבד בחכמות שונות יש מדרגות זו למעל' מזו, לפי השתנות יקרת וערך נושאיהן כי אם גם בחכמ' אחת ישתנו מדרגת ומעלת העוסקים בה לפי השתנות התכלית אשר אליה יכונו ד"מ חכמת הרפוא'. כי בהיות מגמת לומדיה לתת חקים וכללים ידועים איך יתנהג האדם המשכיל בכחות גופו ושכלו למען יהי' תמיד בריא וחזק בשני אלה ויוכל להשיג שלמותו הנפשיית והמוסרית, הבלתי מושגת על נקלה מאיש מכאובות וידוע חולי (עיין רמב"ם רפ"ד מה' דעות), אז היא נכבדה מאוד, ומעלת' כמעלת החכמ' המדינית אחרי שגם נושאה רק האדם בהיותו חי מדבר ומשכיל ובהיות תכלית' רק לשמור או לרפאות גוף האדם מכל חולי ומדוה, היא פחותה במעלת' מהחכמ' המדינית. אבל נכבדת משאר חלקי החכמ' הטבעיית, אחרי שנושא' עכ"פ גוף אנושי הנכבד משאר גופות בעלי חיים, ואף כי הצמחים והדוממים, אפס בהיות תכלית' רק לחקור על חומר האדם בהיותו גוף טבעי המורכב מלחיות וחלקים שונים כשאר גופים טבעיים, אז היא בשפל המדרג' כשאר חלקי החכמ' הטבעית, ונמשך מכל זה כי למען דעת גודל או קוטן יקרת מלאכ' או חכמה ידועה נצטרך רק לראות על גודל או קוטן החומר או הנושא אשר בו תתעסק המלאכ' והחכמ' ההיא. וידוע ג"כ כי תורתינו הקדושה תלמד לנו ידיעת תארי הי"ת מציאות המלאכים ומהות הנפש באופן יותר שלם ממה שתלמד זאת החכמ' האלקית ותלמד היישרת הדעות והמדות והרחקת התכונות הנפשיות הרעות, ואופן הנהגת אדם עצמו וביתו וחברתו באופן יותר שלם ממה שתלמד כל אלה חכמת המדות, והחכמ' המדינית, גם תדבר מפלאי הבריאה במעשה בראשית, ותודיע לנו חדשות, ד"מ שברא הי"ת העולם מאין ומאפס מה שלא יכלה החכמ' הטבעיית לדעת ע"פ מופתים אשר ע"כ האריך החכם בס' משלי לספר בשבח התורה התמימה בבחינ' זאת, כמו שמבאר הרב והולך, גם כוללת התורה עניני המשפט המתעסקים רק בקניני האדם המדומים משור עד שה ושאר קנינים פחותי הערך בעיני המשכיל האמיתי, וא"כ ע"פ ההקדמה אשר הניח הרב ז"ל למעל' נגרע מעלת חלק זה ממעלת שאר חלקי התורה המדברים על עיונים ודברים יותר יקרים ומעתה הלא יקשה לנו מדוע נעשה כל הכבוד הזה לחלק התוריי הזה המדבר מעניני המשפט, להקדימו לשאר חלקים וללמדו לבני ישראל מיד אחרי נתינת עשרת הדברות על הר סיני ? ומלבד זה הותר העיון בשחר החכמות לכל העמים, וה' חלק להם בבינה לחקור עליהם כפי יכלתם, ומהחלק המשפטים נאמר "לא עשה כן וכו' ומשפטים בל ידעום", גם חז"ל במדרש אמרו "שבעבור היות ישראל אהוב להי"ת מכל העמים, והמשפט אהוב לו מכל מה שברא אמר הקב"ה ינתן מה שאהבתי לעם שאני אוהב' אשר מכל זה נראה גודל יקרת המשפטים, מה שאינו נראה להיות כן בהשקפ' ראשונה, אם נבחין הדבר רק לפי מה שהקדמנו למעל', ולבאר כל זה יאמר הרב ז"ל תחיל' דרך הקדמ', כי התועלת היוצאת לאדם מפעולותיו הטובות היא על ב' פנים הא' בדרך הטבע, ר"ל התועלת הנמשכת מפעולותו בהכרח ככל מסובב מסיבתו הראוי' כחמימות האויר ד"מ בקרבת ובסביבות אש בוער, או כחמימות גוף אדם המתנועע בחזקה, כי כל אלה מסובבים טבעיים והכרחיים והנה כמו שישתנה כמות החום ההוא שהוא המסובב לפי השתנות כמות האש הבוער הגדול הוא אם קטן שהוא הסבה כן תשתנה גם התועלת הטבעית לפי כמות הפעול' המשבבת אותה. והתועלת השניה הוא בדרך גמול ותשלום שכר, הבלתי מוגבל ונערך תמיד לפי גודל או קוטן יקרת הפעול' המסבבת אותה, ד"מ כאשר יכבד העבד את אדוניו וישמע בקולו לשרתו כראוי וככל אשר יצונו, הלא יטה עליו חסדו וישלם לו. גמולו הטוב לפעמים באופן יותר מהראוי לו ע"פ משפט הצדק, ומעתה יאמר הרב ז"ל, כי מעשיית המשפטים בכלל, אף כי יהיו רק משפטים אנושיים ר"ל אשר יתנו מלכי ושופטי הארץ להעם הנתון תחתיהם ימשכו ב' תועליות טבעיות, הא' כי על ידה יתוקן יישוב העולם, ושבת בני אדם יחד בלי ריב ומצה, אחרי שלא יגע איש במה שמגיע לזולתו, ולא ירעו ולא ישחיתו זה לזה בגופם ובקנינם, והתועלת הב' היא, כי על ידה יתוקנו גם הדעות המדות והתכונות הנפשיות באדם, ויתרחק ממנו המדות הרעות כחמדה וקנאה הגאוה והכעס והכילות, ואם כן הדבר במשפטים אנושים ואף כי שמחוקקיהם יכני אדם קצרי ראית, אשר לא יוכלו לכוון ולשער כל חוק ומשפט כראוי אל האמת והצדק האמיתי, אף כי במשפטים תוריים אשר מחוקקם ה"ית ידע בחכמתו הנשגבה לכולם כראוי אל קו המשפט והצדק, הלוא בלתי ספק יושגו מהם ב' תועליות טבעיות אלה יישוב העולם ובני אדם יחד בהשקט ובשלוה, כמא"הכ "ושפט בין העמים" וכו' ונמשך מזה יכתתו חרבותם לאתים "ולא ישא גוי אל גוי חרב" וכו', גם בהיותם בטוחים בגופם וקנינם שלא יבוא להם הפסד ונזק מזולתם יוכלו לשקוד יותר מבלי דאגה על דלתות העיון התוריי ברוח נכון ושכל צח (עיין מזה ביאורי לשער מ"ג) כאשר יורה ע"ז גם מאחז"ל "ואהבת לרעך כמוך", שפירושו לדעת הלל (שבת דף ל"א) דעלך סני לחברך לא תעביד, זה כלל גדול בתורה, ר"ל שאם ישמרו כל בני איש יחד המצוה הזאת, היו נכונים יותר לעיון התורה, גם יתוקנו ויטיבו תכונות נפשיות ומדות בני אדם בשמרם החוקים האלה, כמאחז"ל "האי מאן דבעי למיהוא חסידא (ר"ל בעל מדות טובות וישרות באופן היותר שלם) ליקיים מילי, דנזיקין" אפס לא לבד התועליות הטבעיות האלה שהם ממין הא' נמשכות בהכרח משמירת החקים האלה, כי אם גם התועלת השני' שהיא בדרך הגמול והשכר באה באופן יותר שלם לשומרי משפטי ה' אלה, כמא"הכ להורות על כל זה משפטי ד' אמת וכו' הנחמדים מזהב וכו' בשמרם עקב רב, שר"ל שמלבד הערבות והנועם המשובבים משמירתם בעו"הז ישולם גם שכר וגמול נצחי לשומריהם אשר עליו יורה גם מא"הכ וצדקה תהיה לנו, (ר"ל מלבד התועליות הטבעיות יהיה לנו גם זכות ושכר נפשיי ורוחניי בעו"הב), כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת ר"ל כי נשמור כל המשפטים הנתונים מאתו ית' לעשותם בתורת מצות ה', לא רק בעבור תכלית השגת הטוב והאושר המיניי והזמני לבד, כאשר ישמרו כל שאר עמי הארצות משפטי ונימוסי מלכיהם ושריהם,
ונמשך מכל זה, כי אף שבבחינת הנושאים אשר בהם יתעסקו המשפטום נגרע ערכם משאר חלקי התורה, בכל זאת בבחינת רוב התועליות הזמניות והמוסריות היוצאות מהם הם נעלים במדרגת מעלתם מאוד, ויתישבו בזה כל הספקות שהעיר עליהם הרב ז"ל, וע"ז מורה גם מאחז"ל שהחל בו הרב ז"ל אמר להם משה לישראל הרי נתן לכם וכו' כאשר הולך ומבאר הרב ז"ל בעצמו (עיין בדבריו). אם מעלות המלאכות והעסקים והחקירות לפי מדרגת הנושא אשר בו יהיה העסק או העיון יהיו נבדלים: הנה באמת אלו המשפטים הנזכרים בזה החלק יראו מאד נבזים ושפלים. הקודם ביארו החכם בתחלת ספר הנפש ועינינו הרואות שיוקר המלאכות ושפלותם אינו רק לפי החומר שבו יהיה עסקם שאשר עסקם הוא בכסף ובזהב ובכל אבן יקרה הם חשובות למלאכות יקרות באמת וכל המלאכה נמבזה ונמס היא בעפר בעצים ובאבנים וכמו שאמרו חז"ל (קידושין פ"ב:) אשרי מי שאומנותו בשם ואוי לו למי שאומנתו בורסקי. והקש על זה בחכמות ובעיונים כי על כן שמו החוקרים הפילוסופיא האלהית ראשונה במעלה לכל החכמות לפי שהנושא אשר ממנו תחקור הוא הנמצא בהחלט עיונה המיוחד הוא באל יתברך ובמלאכיו וכל צבאיו מצד שהם צורות נכבדות מופשטות מחומר כלל. ואחריה ההרגלות מצד החלק התכוני שבה שהנושא אשר בו תחקור הם הגשמים היותר מעולים שאפשר והם גרמי השמים הבהירים בשחקים והמאורות והמון הכוכבים שהמה עצמים יקרים וקיימים באישיהם: גם כי שאר חלקיה הלמודיות אינן צריכין להגעת דרושיהן חומר מיוחד שכבר יגיעו במחשבת ענייני המספרים והשיעורים והתמונות וזולתם מבלי שיהיו מעץ או נחושת או משום חומר מעויין. והנה בזה היא ראוי' להסמך אל הראשונה מצד הדמות שזו רחוקה מהחומר וזו אינה צריכה אליו. אמנם הטבעית היא אחריהן במעלה כי היא מעיינת בנמצאים מצד שהם חמרים מעויינים בעלי שנוי ותנועה. וכבר סדר אותם החכם בהקדמה ראשונה לאלהיות ואמר ואולם הידיעה העיונית הנה היא שלשה חלקים אחת מהם נקרא הפילוסופיא האלהית והפילוסופיא הראשונ' ורצה בראשונ' ראשונה במעלה כמו שקראה בהקדמה השנית חכמת הרבנות. והשנית תקרא ההרגלית והלמודית והידיעה האמצעית והשלישית תקרא החכמה הטבעית והחכמ' הפחותה וגמר ענינו בתת הסבות כמו שאמרנו. והנה החוקר שם המדינית ראשיית על יתר החכמות לפי שהיא לבדה מעיינת בתכלית המיוחד לאדם מצד צורתו הנבדלת מכל הבעלי חיים ומיישרת אותו אל הטוב האנושי והגעת הצלחיותיו העליונות לפי שמעלת החכמה תהי' בלי ספק כפי מעלת בחינת חקירתם עד שכבר יפול ספק לפעמים בהכרת מעלת החכמ' כשיסופר הנושא אשר ממנו תחקור דרך משל אם נשים שמלאכת הרפואה תשתדל להמציא הבריאות לגופים האינושיים להעמידם על בורים ההכרחי להשגתם שלימותם המיוחד כבר תהיה מדרגתה במדרגת המדינית או קרוב אליה כי נושאה הוא האדם מצד מה שהוא חי מדבר. אמנם כשנאמר שעצם עיונה ועקרה אינו מזה הצד רק מצד שהוא גוף אנושי לבד אם שלא תהיה כמדרגה הראשונ' עדין נאמר שתהי' בין חלקי החכמה הטבעיים במדרגת גופות האנשים אצל יתר הנמצאות הטבעיות. ואמנם אם נאמר שהיא ג"כ לא תעיין בו מצד מה שהוא גוף אנושי רק מצד מה שהוא גוף טבעי מורכב מליחות ועסקו המיוחד הוא בהכרתם והשואתם לפי מזג הגוף ההוא הנה באמת תהי' מדרגתה למטה מהמדרגות הנזכרות הנה אם כן ההשתדלות המגיע להכרת מעלת המלאכ' או החכמה הוא הכרת הנושא אשר בו יהי' העסק או החקירה. וזה מה שלחצהו למשה אדוננו בתחלת ענינו כשאמר (שמות ג׳:ג׳-ד׳) אסורה נא ואראה את המרא' הגדול הזה מדוע לא יבער הסנ' שהוא היה מסופק אם הנושא אשר בו מעיין לשעה הוא אש טבעי ויהא התימה בו שהסנ' איננו אוכל או אם היה המרא' ענין גדול מזה והיה הפלא עוד מציאותו בעצמו וההבדל במעלות העיון מפורסם מאד והנה התור' האלהית לא יחסר כל בה כי בכל מה שתודיע תקיים אמתת מציאות האל יתעל' אחדותו יכלתו והשגחתו ותואריו העצומים והנוראים ומציאות מלאכיו משרתיו עושי רצונו להשפיע על ידם אצילות הנבואה על הנביאים ולעזור אל חסידיו הקרובים אליו ואל ילידי ביתם ומקנת כספם כענין שנתפרסם מן האבות ונשיהם ובניהם ועבדיהם ועשתה והצליח' הפלא ופלא מהפילוסופיא האלהית ליונים. ובמה שתכלול מהישרת האדם אל השלימות המעשי בהרחקת התכונות הפחותות ופעולותיהן ולהתלמד אל הטובות ואל המעשים הנאותים המסודרין מהם בכל שלשה מיני החיים רצוני בהנהגת האדם עצמו וביתו ובענין ההנהגה הכללית הנה בכל הפליאה עצה מהפילוסופיא המדינית כמו שיבא. ונוסף עליה כל המצות האלדיות אשר יעש' אותם האדם וחי בהם לחיי עולם אשר אין להם חלק ונחלה בהנה. וכן הענין במה שדברה בפלאי הטבע במעש' בראשית וסדורן בספור הוייתן דבר יום ביומו הגדילה תושיה יותר מהחכמ' הטבעית אשר לא השיגה ידה לדעת אם מציאות הטבע ההוא חודש או לא חודש. והקש על זה בכל החכמות אשר תשיג ידה לדבר בהם ואם אינן בה תכלית לעצמן. ואם עוד רבות בהם עשו חיל היא שתתעל' עלתה על כלנה. אם בהיות עיוניה בתכלית האמות והשלמות יותר מהם. ואם בהיות למודיה בתכלית המוסר והענוה והתמימות ובהרחקות הזדון והעזות והחציפות ועל הכל בהגעת התכליות העליונות הרוחניות אשר לא דברו אותן כל החכמות והדתות ולא עלה על לבן. צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה איך סדר כל זה השלמות בספר משלי כי הוא התחיל להזהיר האנשים מהנפילה בדעות אשר להחקירה העיונית באלהיות והמשיל אותה בגזרותיה אל האשה הזרה והזונה היא לילית הראשונ' הכרוכה בטבע כל נוצר שהיא הזווג הראשון לאדם (ב"ר פ' כ"ד) כמו שהי' נמשלת גם כן אל הזונה המפורסמת אשר הוא בזיווגו השני כמו שהוכחנו על אלה הזווגים בשער ו' ובשער כ"ב כי ראויות הנה שלשתן להיותן למשל זו לזו מצד ענינם. וגם כי הן יחד מעיקות וצרות אל האשה הצנועה ובעלת חן המלמדה דעת ויראת ה' והמרחקת האנשים מהנפילה תחת רגלי שלשתן והיא גלתה מקור דמן פתויין ואונאתם בשלוח רסן היראה והעבודה כמו שעל זה אמר (משלי ה׳:ג׳) נפת תטופנה שפתי זרה וגומר ואחריתה מרה וגומר כמו שיבא ביאורן בפרשת ראה שער צ"ג ב"ה. וביאר כוונתו במה שהמשיך דבריו ואמר (שם). ועתה בנים שמעו לי הרחיק מעליה דרכיך וגומר. וסוף שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך. ובספרי פרשת עקב שתה מים ממי שבבוראך ואל תשתה מים עכורים ותמשך לדברי המינים ושם הרבה דברים כיוצא בהם מסכימים אל הכוונה ואמר יהיו לך לבדך וגו' (שם) כנגד מה שאמר ראשונה פן תתן לאחרים הודך וגו' כי לא יתן למורים אחרים הודו ותפארתו להסתפק בילדי נכרים ולתת להם פאר בכל דבריהם כמו שנוהגים המתפלספים שבעמינו בכל דבריהם. ואמר יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך שיודה ויברך תמיד המקום שנתן תורה לישראל שהוא מקור מקוה מים חיים כי אז יצליח וישכיל בלמודיו. וכמו שאמרו חז"ל (נדרים פ"א.) שאינו מצוי לחכמים שיהיו בניהם תלמידי חכמים מפני שלא ברכו בתורה תחלה והוא ענין נכבד יבא ביאורו בשער נ"ד ב"ה ואמר אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת וגומר (שם) כמו שאמרו לו (ברכות י'.) שעשה לה דדים במקום בינה כמו שנתבארה הכוונה בשער הו'. באהבתה תשגה תמיד ולמה תשגה בני בזרה וגומר שלא תתפתה לאהבת האשה הנכריה עד שתשגה בעבורה לאילת אהביך כמו שעשו הרבה מחכמינו. אדרבא באהבתה תשגה תמיד לכל זולתה כמו שעשו חכמי האומות וכאשר כתבנו בהקדמת הספר. וחתם כי נכח עיני י"י דרכי איש וגומר והוא מה שתכפור האשה הזרה בכל עניניה והיא עקר גדול שהכל תלוי עליו כמו שהקדים בתחלת הספר (משלי א׳:ז׳) יראת ה' ראשית דעת. והנה אחרי כל דבריו אלה ייחד פרשה גדולה להרחיב הסדור בדעת שלשתן יחד וסדרן בזו אחר זו. והקדים לזרז ולומר (שם ו') נצור בני מצות אביך וגומר קשרם על לבך וגו' בהתהלכך תנחה אותך וגו' כי נר מצוה ותור' אור וגו' ועל הראשונ' אמר לשמרך מאשת רע וגו' אל תחמוד יפיה וגו' כי בעד אשה זונה וגו' עד לא ישא פני כל כפר וגו'. ואחר נעתק אל השנית כי הוא נמשל ראשון אליה ואמר (שם ז') בני שמור אמרי וגו' שמור מצותי וגו' קשרם על אצבעותיך וגו' אמור לחכמה אחותי את וגו' לשמרך מאשה זרה וגו' כי בחלון ביתי וגו' וארא בפתאים וגו' עובר בשוק אצל פנה וגו' בנשף בערב יום וגו' והנה אשה לקראתו עד ולא ידע כי בנפשו הוא. ואחר התחיל בשלישי ואמר הלא חכמה תקרא וגו' (שם ח') אלא שנהג כמנהגו להקדים הזרוז באומרו ועתה בנים שמעו לי לומר שעתה היא בעקר הכוונ' בזה הדרוש ואמר (שם ז') אל ישט אל דרכיה לבך על הטענות הרחבות שבה ועם זה אל תתע בנתיבותיה הצרים העקשים והכוונה גלויה כי רבים חללים הפילה קרי ביה חלולים ורקים מלחם התורה ומשמנה וכל הרוגיה הם הסומים העוצמים עיניהם מראות אור מצוה ותורה כמו שאמרו (ספרי האזינו פסקא א') גברא קטלא קטל דרכי שאול ביתה וגו', כי מלאכת' להכין כלי מות להוריד שאול אנשיה ולהביאם חדר בחדר: ואחר זכר אופני פתוייה בכלל' וחלקי' ואמר הלא חכמה תקרא וגו' (משלי ח׳:א׳). ירצה הלא היא תקרא בפי אנשיה ותלמידי' חכמה סתם עד שאם תשאל למי שלא שמע מהם רק ספר המבוא ותאמר לו במה אתה עוסק במקרא או במשנה או. בתלמוד ישיבך לא בדבר מזה. אלא חכמה אני לומד וכל זה לגסות רוח וגובה לב אנשיה. וגם תבונה תתן קולה כי הוא השם המיוחס להם אל הפילוסופיא המדינית הכוללת השלשה ספרים אשר בשלשה מיני ההנהגות שזכרנו: בראש מרומים עלי דרך וגו' ליד שערים וגו'. כל אלו הן תחבולות ודברי חדודין דוגמת מה שיעשו אותן הנשים הזונות להזמין עצמן לקרבה אל המלאכה כי כהנה אנשי החכמה הזאת יצאו נצבים ויכינו דברי פיתויים לתלמידים החסרים והילדים רקים מה לכם ללמוד בדיק' ושחיט' אצל אביי ורבא בואו ללמוד חכמ' מפוארה אצל ארסטו ותלמידיו ומפרשי ספריו והנה הם עורכים לנגדם קצת דרושים נחמדים למראה ויפת לבם אל פת בגם ואל יין משתיהם ועתה התחיל לבאר דברי פיתוייהן מתוך תועלות החכמה ההיא וחלוקי' אשר מצד נושאי'. ואמר אליכם אישים אקרא וגו' (שם ח') תחלת דברי פיה סכלות כי מצד זדונ' וגובה לבה אמרה שאינה קוראה כ"א אל האישים ידועי שם כי שאר האדם אינה רואים בה זולתי קול ועוד מעט אמרה הבינו פתאים ערמה וכסילים הבינו לב וכן הוא האמת שאין יכלתה נכר כי אם באלו הפתאים והכסילים וכמ"ש ראשונה כי רבים חללים הפילה וזה הפתוי הוא המיוחד מצד מלאכת ההגיון כי במלאכ' ההיא אפי' הפתי והבער בכל חכמה *אם ילמוד קצת וכו' מתחבולת הניצוח ודרך ההטעה, הנה ידוע שבין היונים הקדמונים היו אנשים כהנה לרוב אשר כל חכמתם היתה רק לנצח ולהתעות זולתם במשפטים והקשים כוזבים אשר דברו באזניהם במתק לשון ובמנעמי המליצ', ונקראו בשם זאפהיסטן. אם ילמוד מעט מתחבולת הנצוח ודרך ההטעה חכם יחשב בעיני הרואי' וימלא לבו אותו לדבר עם שגדול ממנו בחכמה ולא יבוש והוא אומרו וכסילים הבינו לב כמו שאמר (שם י"ח) לא יחפוץ כסיל בתבונה כ"א בהתגלות לבו. ואחר נעתק אל ההסתה מצד חכמת המספר ואמר שמעו כי נגידים אדבר ומפתח שפתי מישרים יאמר שכל עסקיה עם נגידים ומלכים אשר בקשו חשבונות רבים לקניני אוצרותם קבלותם והוצאותם עם שרי הצבא ואנשי המלחמה וכיוצא וכמו שנאמר ביוסף (בראשית מ״א:מ״ט) עד כי חדל לספור וגו' אשר מזה ימשך התועלת והכבוד ליודעיה וכ"ש (משלי כ״ב:כ״ט) חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב וגו'. וגם שכל מפתח שפתיה בשרשיה ועיקרי' הם מישרים בלתי מקבלו' טעות כלל. ועל ההתפארות מצד ההנדסה הנמשכת אליה אמר (שם ח') כי אמת יהגה חכי ותועבת שפתי רשע *ירצה שיצורף וכו', הנה ידוע שכל מופתי חכמת המספר והמדידה הם אמיתיים, אשר אין עליהם תשובה, כי הם מוכרחים כהכרח המסובב מסיבתו הראוי' לו, ד"מ אחרי הודענו, כי ב' פעמים ב' הוא ד' נמשך בהכרח כי כאשר יוכפל כל אחד מהמספרי' המוכפלים, ויאמר ד' פעמים ד' יצא מזה מספר המרובע ט"ז, וכן כל מופתי החכמות האלה בנוים רק על הכרח המסובב מסיבתו, וע"כ קראם הרב ז"ל מופתי הסיבה, אפס חכמת הטבע כלליה וחוקיה נודעים לנו רק ע"פי הראיה והנסיון, ד"מ אחרי אשר בחנו וראו חכמי הטבע, כי מחט המאגנעט, נוטה תמיד לצד צפון שפטו מזה כי הוא חק נוסד בטבע מבלי אשר יכלו לדעת סיבתו על נכונה, ע"כ קרא הרב ז"ל מופתי הטבע רק מופתי ראיה. ירצה שיצורף אל האמיתית המספרי הנמצא בו מדקדוק השיעורים התיקון המדיני בהתעיב והרחיק הרשע והחמס במה שתשתדל להצדיק המדות והמשקלים להרחיק האונאה בכל מיני המשא ומתן שבין בני האדם. ועל התועלת הנמשך מאלו השתים והוא העקר המכוון מהם בחכמת התכונה אמר בצדק כל אמרי פי אין בהם נפתל ועקש כי הבקיאים בחכמה ההיא יוכלו לבשר עתידו' ולהודיע חדשות מהענינים המתרגשי' לבא בעולם ומצדיקים דבריהם כבא הדברים אשר הגידו אותם למרחוק וכ"ש בהגדת הקבוצים והנגודים בתנועות הככבים ולקיות המאורות ונטיותיהם ושאר הדברים התכוניי' אשר צדקו מאד דבריהם מצד חשיבותם ואין בהם נפתל ועקש. אמנם על מופתי החכמה הטבעית להיותם מופתי ראיה ולא מופתי סבה כאלו אשר בחכמות הלימודית אמר כלם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת ירצה שאע"פ שאינם מופתים מוחלטים הנה הם נכוחים למבין כפי חומר הנושא וישרים למוצאי דעת אשר תתכן להם החקירה מהידוע אל הבלתי ידוע יהיה הידוע קודם אצל הטבע או מתאחר. והנה על הפילוסופיא המדינית אמר קחו מוסרי ואל כסף ודעת מחרוץ נבחר כי דברי המוסר והדעת הלקוחים בחכמה ההיא הם מכבדים בעליהם מאד מאלפי זהב וכסף. אמנם החכמה העליונה אשר קראוה אלהית וגזרו עליה שהיא חכמה סתם והיא תכלית לכלם אמר' כי טובה חכמה מפנינים וכל חפצים לא ישוו בה. לומר כי כמו שהפנינים הם יקרים מכל הגשמים המורכבים מאשר אין בהם רוח חיים כן דרושי זאת החכמה הם היותר מעולים מכל הדרושים מצד מעלת הנושאים אשר בהם תחקור שהוא הנמצא מצד שהוא נמצא ומהצורות הפשוטות האלהיות אשר זכרנו. ואמר כל חפצים לא ישוו בה לומר שבחכמה ההיא יתבאר בלתי שווי מדרגת השכלים הנבדלים שהם מדרגה על מדרגה עד העלה הראשונה שהוא השכל העליון יתעלה שמו. ומלת חפצים הורגלה בפי החכמים הראשונים על השכלים וכמ"ש הראב"ע ז"ל מאור השכל יצא החפץ. ובזה סיים החכם בטענות החכמה הפילוסופית אשר בם תתפאר ומלין לצד התורה האלהית תמלל:
ונמשך מכל זה, כי אף שבבחינת הנושאים אשר בהם יתעסקו המשפטום נגרע ערכם משאר חלקי התורה, בכל זאת בבחינת רוב התועליות הזמניות והמוסריות היוצאות מהם הם נעלים במדרגת מעלתם מאוד, ויתישבו בזה כל הספקות שהעיר עליהם הרב ז"ל, וע"ז מורה גם מאחז"ל שהחל בו הרב ז"ל אמר להם משה לישראל הרי נתן לכם וכו' כאשר הולך ומבאר הרב ז"ל בעצמו (עיין בדבריו). אם מעלות המלאכות והעסקים והחקירות לפי מדרגת הנושא אשר בו יהיה העסק או העיון יהיו נבדלים: הנה באמת אלו המשפטים הנזכרים בזה החלק יראו מאד נבזים ושפלים. הקודם ביארו החכם בתחלת ספר הנפש ועינינו הרואות שיוקר המלאכות ושפלותם אינו רק לפי החומר שבו יהיה עסקם שאשר עסקם הוא בכסף ובזהב ובכל אבן יקרה הם חשובות למלאכות יקרות באמת וכל המלאכה נמבזה ונמס היא בעפר בעצים ובאבנים וכמו שאמרו חז"ל (קידושין פ"ב:) אשרי מי שאומנותו בשם ואוי לו למי שאומנתו בורסקי. והקש על זה בחכמות ובעיונים כי על כן שמו החוקרים הפילוסופיא האלהית ראשונה במעלה לכל החכמות לפי שהנושא אשר ממנו תחקור הוא הנמצא בהחלט עיונה המיוחד הוא באל יתברך ובמלאכיו וכל צבאיו מצד שהם צורות נכבדות מופשטות מחומר כלל. ואחריה ההרגלות מצד החלק התכוני שבה שהנושא אשר בו תחקור הם הגשמים היותר מעולים שאפשר והם גרמי השמים הבהירים בשחקים והמאורות והמון הכוכבים שהמה עצמים יקרים וקיימים באישיהם: גם כי שאר חלקיה הלמודיות אינן צריכין להגעת דרושיהן חומר מיוחד שכבר יגיעו במחשבת ענייני המספרים והשיעורים והתמונות וזולתם מבלי שיהיו מעץ או נחושת או משום חומר מעויין. והנה בזה היא ראוי' להסמך אל הראשונה מצד הדמות שזו רחוקה מהחומר וזו אינה צריכה אליו. אמנם הטבעית היא אחריהן במעלה כי היא מעיינת בנמצאים מצד שהם חמרים מעויינים בעלי שנוי ותנועה. וכבר סדר אותם החכם בהקדמה ראשונה לאלהיות ואמר ואולם הידיעה העיונית הנה היא שלשה חלקים אחת מהם נקרא הפילוסופיא האלהית והפילוסופיא הראשונ' ורצה בראשונ' ראשונה במעלה כמו שקראה בהקדמה השנית חכמת הרבנות. והשנית תקרא ההרגלית והלמודית והידיעה האמצעית והשלישית תקרא החכמה הטבעית והחכמ' הפחותה וגמר ענינו בתת הסבות כמו שאמרנו. והנה החוקר שם המדינית ראשיית על יתר החכמות לפי שהיא לבדה מעיינת בתכלית המיוחד לאדם מצד צורתו הנבדלת מכל הבעלי חיים ומיישרת אותו אל הטוב האנושי והגעת הצלחיותיו העליונות לפי שמעלת החכמה תהי' בלי ספק כפי מעלת בחינת חקירתם עד שכבר יפול ספק לפעמים בהכרת מעלת החכמ' כשיסופר הנושא אשר ממנו תחקור דרך משל אם נשים שמלאכת הרפואה תשתדל להמציא הבריאות לגופים האינושיים להעמידם על בורים ההכרחי להשגתם שלימותם המיוחד כבר תהיה מדרגתה במדרגת המדינית או קרוב אליה כי נושאה הוא האדם מצד מה שהוא חי מדבר. אמנם כשנאמר שעצם עיונה ועקרה אינו מזה הצד רק מצד שהוא גוף אנושי לבד אם שלא תהיה כמדרגה הראשונ' עדין נאמר שתהי' בין חלקי החכמה הטבעיים במדרגת גופות האנשים אצל יתר הנמצאות הטבעיות. ואמנם אם נאמר שהיא ג"כ לא תעיין בו מצד מה שהוא גוף אנושי רק מצד מה שהוא גוף טבעי מורכב מליחות ועסקו המיוחד הוא בהכרתם והשואתם לפי מזג הגוף ההוא הנה באמת תהי' מדרגתה למטה מהמדרגות הנזכרות הנה אם כן ההשתדלות המגיע להכרת מעלת המלאכ' או החכמה הוא הכרת הנושא אשר בו יהי' העסק או החקירה. וזה מה שלחצהו למשה אדוננו בתחלת ענינו כשאמר (שמות ג׳:ג׳-ד׳) אסורה נא ואראה את המרא' הגדול הזה מדוע לא יבער הסנ' שהוא היה מסופק אם הנושא אשר בו מעיין לשעה הוא אש טבעי ויהא התימה בו שהסנ' איננו אוכל או אם היה המרא' ענין גדול מזה והיה הפלא עוד מציאותו בעצמו וההבדל במעלות העיון מפורסם מאד והנה התור' האלהית לא יחסר כל בה כי בכל מה שתודיע תקיים אמתת מציאות האל יתעל' אחדותו יכלתו והשגחתו ותואריו העצומים והנוראים ומציאות מלאכיו משרתיו עושי רצונו להשפיע על ידם אצילות הנבואה על הנביאים ולעזור אל חסידיו הקרובים אליו ואל ילידי ביתם ומקנת כספם כענין שנתפרסם מן האבות ונשיהם ובניהם ועבדיהם ועשתה והצליח' הפלא ופלא מהפילוסופיא האלהית ליונים. ובמה שתכלול מהישרת האדם אל השלימות המעשי בהרחקת התכונות הפחותות ופעולותיהן ולהתלמד אל הטובות ואל המעשים הנאותים המסודרין מהם בכל שלשה מיני החיים רצוני בהנהגת האדם עצמו וביתו ובענין ההנהגה הכללית הנה בכל הפליאה עצה מהפילוסופיא המדינית כמו שיבא. ונוסף עליה כל המצות האלדיות אשר יעש' אותם האדם וחי בהם לחיי עולם אשר אין להם חלק ונחלה בהנה. וכן הענין במה שדברה בפלאי הטבע במעש' בראשית וסדורן בספור הוייתן דבר יום ביומו הגדילה תושיה יותר מהחכמ' הטבעית אשר לא השיגה ידה לדעת אם מציאות הטבע ההוא חודש או לא חודש. והקש על זה בכל החכמות אשר תשיג ידה לדבר בהם ואם אינן בה תכלית לעצמן. ואם עוד רבות בהם עשו חיל היא שתתעל' עלתה על כלנה. אם בהיות עיוניה בתכלית האמות והשלמות יותר מהם. ואם בהיות למודיה בתכלית המוסר והענוה והתמימות ובהרחקות הזדון והעזות והחציפות ועל הכל בהגעת התכליות העליונות הרוחניות אשר לא דברו אותן כל החכמות והדתות ולא עלה על לבן. צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה איך סדר כל זה השלמות בספר משלי כי הוא התחיל להזהיר האנשים מהנפילה בדעות אשר להחקירה העיונית באלהיות והמשיל אותה בגזרותיה אל האשה הזרה והזונה היא לילית הראשונ' הכרוכה בטבע כל נוצר שהיא הזווג הראשון לאדם (ב"ר פ' כ"ד) כמו שהי' נמשלת גם כן אל הזונה המפורסמת אשר הוא בזיווגו השני כמו שהוכחנו על אלה הזווגים בשער ו' ובשער כ"ב כי ראויות הנה שלשתן להיותן למשל זו לזו מצד ענינם. וגם כי הן יחד מעיקות וצרות אל האשה הצנועה ובעלת חן המלמדה דעת ויראת ה' והמרחקת האנשים מהנפילה תחת רגלי שלשתן והיא גלתה מקור דמן פתויין ואונאתם בשלוח רסן היראה והעבודה כמו שעל זה אמר (משלי ה׳:ג׳) נפת תטופנה שפתי זרה וגומר ואחריתה מרה וגומר כמו שיבא ביאורן בפרשת ראה שער צ"ג ב"ה. וביאר כוונתו במה שהמשיך דבריו ואמר (שם). ועתה בנים שמעו לי הרחיק מעליה דרכיך וגומר. וסוף שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך. ובספרי פרשת עקב שתה מים ממי שבבוראך ואל תשתה מים עכורים ותמשך לדברי המינים ושם הרבה דברים כיוצא בהם מסכימים אל הכוונה ואמר יהיו לך לבדך וגו' (שם) כנגד מה שאמר ראשונה פן תתן לאחרים הודך וגו' כי לא יתן למורים אחרים הודו ותפארתו להסתפק בילדי נכרים ולתת להם פאר בכל דבריהם כמו שנוהגים המתפלספים שבעמינו בכל דבריהם. ואמר יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך שיודה ויברך תמיד המקום שנתן תורה לישראל שהוא מקור מקוה מים חיים כי אז יצליח וישכיל בלמודיו. וכמו שאמרו חז"ל (נדרים פ"א.) שאינו מצוי לחכמים שיהיו בניהם תלמידי חכמים מפני שלא ברכו בתורה תחלה והוא ענין נכבד יבא ביאורו בשער נ"ד ב"ה ואמר אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת וגומר (שם) כמו שאמרו לו (ברכות י'.) שעשה לה דדים במקום בינה כמו שנתבארה הכוונה בשער הו'. באהבתה תשגה תמיד ולמה תשגה בני בזרה וגומר שלא תתפתה לאהבת האשה הנכריה עד שתשגה בעבורה לאילת אהביך כמו שעשו הרבה מחכמינו. אדרבא באהבתה תשגה תמיד לכל זולתה כמו שעשו חכמי האומות וכאשר כתבנו בהקדמת הספר. וחתם כי נכח עיני י"י דרכי איש וגומר והוא מה שתכפור האשה הזרה בכל עניניה והיא עקר גדול שהכל תלוי עליו כמו שהקדים בתחלת הספר (משלי א׳:ז׳) יראת ה' ראשית דעת. והנה אחרי כל דבריו אלה ייחד פרשה גדולה להרחיב הסדור בדעת שלשתן יחד וסדרן בזו אחר זו. והקדים לזרז ולומר (שם ו') נצור בני מצות אביך וגומר קשרם על לבך וגו' בהתהלכך תנחה אותך וגו' כי נר מצוה ותור' אור וגו' ועל הראשונ' אמר לשמרך מאשת רע וגו' אל תחמוד יפיה וגו' כי בעד אשה זונה וגו' עד לא ישא פני כל כפר וגו'. ואחר נעתק אל השנית כי הוא נמשל ראשון אליה ואמר (שם ז') בני שמור אמרי וגו' שמור מצותי וגו' קשרם על אצבעותיך וגו' אמור לחכמה אחותי את וגו' לשמרך מאשה זרה וגו' כי בחלון ביתי וגו' וארא בפתאים וגו' עובר בשוק אצל פנה וגו' בנשף בערב יום וגו' והנה אשה לקראתו עד ולא ידע כי בנפשו הוא. ואחר התחיל בשלישי ואמר הלא חכמה תקרא וגו' (שם ח') אלא שנהג כמנהגו להקדים הזרוז באומרו ועתה בנים שמעו לי לומר שעתה היא בעקר הכוונ' בזה הדרוש ואמר (שם ז') אל ישט אל דרכיה לבך על הטענות הרחבות שבה ועם זה אל תתע בנתיבותיה הצרים העקשים והכוונה גלויה כי רבים חללים הפילה קרי ביה חלולים ורקים מלחם התורה ומשמנה וכל הרוגיה הם הסומים העוצמים עיניהם מראות אור מצוה ותורה כמו שאמרו (ספרי האזינו פסקא א') גברא קטלא קטל דרכי שאול ביתה וגו', כי מלאכת' להכין כלי מות להוריד שאול אנשיה ולהביאם חדר בחדר: ואחר זכר אופני פתוייה בכלל' וחלקי' ואמר הלא חכמה תקרא וגו' (משלי ח׳:א׳). ירצה הלא היא תקרא בפי אנשיה ותלמידי' חכמה סתם עד שאם תשאל למי שלא שמע מהם רק ספר המבוא ותאמר לו במה אתה עוסק במקרא או במשנה או. בתלמוד ישיבך לא בדבר מזה. אלא חכמה אני לומד וכל זה לגסות רוח וגובה לב אנשיה. וגם תבונה תתן קולה כי הוא השם המיוחס להם אל הפילוסופיא המדינית הכוללת השלשה ספרים אשר בשלשה מיני ההנהגות שזכרנו: בראש מרומים עלי דרך וגו' ליד שערים וגו'. כל אלו הן תחבולות ודברי חדודין דוגמת מה שיעשו אותן הנשים הזונות להזמין עצמן לקרבה אל המלאכה כי כהנה אנשי החכמה הזאת יצאו נצבים ויכינו דברי פיתויים לתלמידים החסרים והילדים רקים מה לכם ללמוד בדיק' ושחיט' אצל אביי ורבא בואו ללמוד חכמ' מפוארה אצל ארסטו ותלמידיו ומפרשי ספריו והנה הם עורכים לנגדם קצת דרושים נחמדים למראה ויפת לבם אל פת בגם ואל יין משתיהם ועתה התחיל לבאר דברי פיתוייהן מתוך תועלות החכמה ההיא וחלוקי' אשר מצד נושאי'. ואמר אליכם אישים אקרא וגו' (שם ח') תחלת דברי פיה סכלות כי מצד זדונ' וגובה לבה אמרה שאינה קוראה כ"א אל האישים ידועי שם כי שאר האדם אינה רואים בה זולתי קול ועוד מעט אמרה הבינו פתאים ערמה וכסילים הבינו לב וכן הוא האמת שאין יכלתה נכר כי אם באלו הפתאים והכסילים וכמ"ש ראשונה כי רבים חללים הפילה וזה הפתוי הוא המיוחד מצד מלאכת ההגיון כי במלאכ' ההיא אפי' הפתי והבער בכל חכמה *אם ילמוד קצת וכו' מתחבולת הניצוח ודרך ההטעה, הנה ידוע שבין היונים הקדמונים היו אנשים כהנה לרוב אשר כל חכמתם היתה רק לנצח ולהתעות זולתם במשפטים והקשים כוזבים אשר דברו באזניהם במתק לשון ובמנעמי המליצ', ונקראו בשם זאפהיסטן. אם ילמוד מעט מתחבולת הנצוח ודרך ההטעה חכם יחשב בעיני הרואי' וימלא לבו אותו לדבר עם שגדול ממנו בחכמה ולא יבוש והוא אומרו וכסילים הבינו לב כמו שאמר (שם י"ח) לא יחפוץ כסיל בתבונה כ"א בהתגלות לבו. ואחר נעתק אל ההסתה מצד חכמת המספר ואמר שמעו כי נגידים אדבר ומפתח שפתי מישרים יאמר שכל עסקיה עם נגידים ומלכים אשר בקשו חשבונות רבים לקניני אוצרותם קבלותם והוצאותם עם שרי הצבא ואנשי המלחמה וכיוצא וכמו שנאמר ביוסף (בראשית מ״א:מ״ט) עד כי חדל לספור וגו' אשר מזה ימשך התועלת והכבוד ליודעיה וכ"ש (משלי כ״ב:כ״ט) חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב וגו'. וגם שכל מפתח שפתיה בשרשיה ועיקרי' הם מישרים בלתי מקבלו' טעות כלל. ועל ההתפארות מצד ההנדסה הנמשכת אליה אמר (שם ח') כי אמת יהגה חכי ותועבת שפתי רשע *ירצה שיצורף וכו', הנה ידוע שכל מופתי חכמת המספר והמדידה הם אמיתיים, אשר אין עליהם תשובה, כי הם מוכרחים כהכרח המסובב מסיבתו הראוי' לו, ד"מ אחרי הודענו, כי ב' פעמים ב' הוא ד' נמשך בהכרח כי כאשר יוכפל כל אחד מהמספרי' המוכפלים, ויאמר ד' פעמים ד' יצא מזה מספר המרובע ט"ז, וכן כל מופתי החכמות האלה בנוים רק על הכרח המסובב מסיבתו, וע"כ קראם הרב ז"ל מופתי הסיבה, אפס חכמת הטבע כלליה וחוקיה נודעים לנו רק ע"פי הראיה והנסיון, ד"מ אחרי אשר בחנו וראו חכמי הטבע, כי מחט המאגנעט, נוטה תמיד לצד צפון שפטו מזה כי הוא חק נוסד בטבע מבלי אשר יכלו לדעת סיבתו על נכונה, ע"כ קרא הרב ז"ל מופתי הטבע רק מופתי ראיה. ירצה שיצורף אל האמיתית המספרי הנמצא בו מדקדוק השיעורים התיקון המדיני בהתעיב והרחיק הרשע והחמס במה שתשתדל להצדיק המדות והמשקלים להרחיק האונאה בכל מיני המשא ומתן שבין בני האדם. ועל התועלת הנמשך מאלו השתים והוא העקר המכוון מהם בחכמת התכונה אמר בצדק כל אמרי פי אין בהם נפתל ועקש כי הבקיאים בחכמה ההיא יוכלו לבשר עתידו' ולהודיע חדשות מהענינים המתרגשי' לבא בעולם ומצדיקים דבריהם כבא הדברים אשר הגידו אותם למרחוק וכ"ש בהגדת הקבוצים והנגודים בתנועות הככבים ולקיות המאורות ונטיותיהם ושאר הדברים התכוניי' אשר צדקו מאד דבריהם מצד חשיבותם ואין בהם נפתל ועקש. אמנם על מופתי החכמה הטבעית להיותם מופתי ראיה ולא מופתי סבה כאלו אשר בחכמות הלימודית אמר כלם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת ירצה שאע"פ שאינם מופתים מוחלטים הנה הם נכוחים למבין כפי חומר הנושא וישרים למוצאי דעת אשר תתכן להם החקירה מהידוע אל הבלתי ידוע יהיה הידוע קודם אצל הטבע או מתאחר. והנה על הפילוסופיא המדינית אמר קחו מוסרי ואל כסף ודעת מחרוץ נבחר כי דברי המוסר והדעת הלקוחים בחכמה ההיא הם מכבדים בעליהם מאד מאלפי זהב וכסף. אמנם החכמה העליונה אשר קראוה אלהית וגזרו עליה שהיא חכמה סתם והיא תכלית לכלם אמר' כי טובה חכמה מפנינים וכל חפצים לא ישוו בה. לומר כי כמו שהפנינים הם יקרים מכל הגשמים המורכבים מאשר אין בהם רוח חיים כן דרושי זאת החכמה הם היותר מעולים מכל הדרושים מצד מעלת הנושאים אשר בהם תחקור שהוא הנמצא מצד שהוא נמצא ומהצורות הפשוטות האלהיות אשר זכרנו. ואמר כל חפצים לא ישוו בה לומר שבחכמה ההיא יתבאר בלתי שווי מדרגת השכלים הנבדלים שהם מדרגה על מדרגה עד העלה הראשונה שהוא השכל העליון יתעלה שמו. ומלת חפצים הורגלה בפי החכמים הראשונים על השכלים וכמ"ש הראב"ע ז"ל מאור השכל יצא החפץ. ובזה סיים החכם בטענות החכמה הפילוסופית אשר בם תתפאר ומלין לצד התורה האלהית תמלל:
עקידת יצחק
ולהאומר שיאמר אחר שהדבור בענינים הללו הוא הכרחי הנה אם כן יש יתרון לספרי הפילוספים על ספר התורה הזה. באשר הם חוקרין על אלו הענינים בשלמות ומבררים ענינם על נכון. מה שלא עשתה כן התורה האלהית ולא דברה בהם כי אם בדרך קצרה ונקלה. אף אתה אמור לו כן הוא באמת שהתורה לא דברה בענינם בשלמות. אבל לא היה זה ליתרון החכמות עליה אבל למעלתה עליהם. וזה שהיא מצד גודל מדרגתה ורוממות עיוניה האלהיים לא ייחדה בדברים כאלה ספרים וספורים לקטנם מערכה. אבל לא סרה מהראותם ולרמזם מתוך משכיות חמודותיה כתבן את הבר. כי באמת מה שעשו כל החכמית עטרת לראשם עשתה היא עקב לסוליתה. כמו שנתפארה עליהם בפי החכם (משלי ח׳:א׳) בפרשת הלא חכמה תקרא. יבא ביאורה בפרשת משפטים שער מ"ו ב"ה. ויחוייב לה כן מהיותה אצל כלם במדרגת התכלית עם הסבות הקודמות. וכמו שהתכלית הוא עליון על יתר הסבות ודורך עליהם בטבע כן היא עליונה עליהם במענה ודורכת על כלן. ואם שהדבר מובן מעצמו יאות לתת לה דוגמתו לקרב הגעתו. הנה בית אלהים בהבנותו ימצאו בהכרחיותו שלשה ענינים זה למעלה מזה. החומר. והצורה. והתכלית. והנה החומר תכינהו שפלת המלאכות המיוחדות לבא בנקרת הצורים לחפור פירות ללבון לבנים ולשרוף שריפה או למלאכת חרש חוצב עץ ואבן נחשת וברזל ויתר החמרים אשר יאותו לו. אמנם הצורה תושלם ע"י מלאכה עליונה עליה אשר אין לה עסק עם המלאכות השפלות ההן. די לה שתצוה ויביאו לפניה הנאותות מהנה והיא תתיחד בתקן וסדר החמרים ההם. באופן שיבא ויגיע צורת הבית ותכונתו בצלמו ותמונתו להיות הכל על מכונו וארמון על משפטו: ואולם התכלית הנה הכהן המשרת שם הוא המבקש אותו והמגיעו. והוא מבואר כי עם שהמלאכות הראשונות הן הכרחיות למלאכתו. הנה אין מצרכו להתבונן בהם רק לבא שם בהיכל ה' כאשר הוא ולעמוד לשרת בתפלותיו וקרבנותיו ויתר העבודות באופן יגיע שלמותו ושלמות עמו מאת האלהים השוכן בבית ההוא כי הוא תכלית הכל. והוא הענין בעצמו מה שיהיה לתורה האלהית ויתר החכמות. כי הטבע היא המעיינת בחמר הראשון לנמצאות ושאר התחלותיהם ויתר סבותיהם. ובגשמים הפשוטים ובמורכבים מהם ומשיגיהם בתנועה והזמן והמקום וזולתם. שכלם הם חלקי המציאות באשר הם חמרים לו ומדרגתה אצל העיון הכולל מדרגת חרש העצים או האבנים אצל הבנין. כי על כן קראה החכם החכמה הפחותה. והחכמה אשר קראוה אלהית תעיין בענינים הכוללים בנמצאות מצד צורותיהם המיניות ותכונותיהן: אשר הוא במדרגת מלאכת הבניה הנותנת צורת הבית ותכונתו. עד אשר תעיין בצורה העליונה הקושרת כל הבנין. והיא הסבה הראשונה ית' שמו ובתואריו ובמחויביו עד מקום שידו משגת כי לזה ביחוד קראה החכם חכמת הרבנות. אמנם התורה האלהית ענינה ומגמתה להשלים האנשים בדעות אמתיות באל ית' בעניני הידיעה והנבואה והתבוננות בהנהגת המציאות כלל ופרט. מה שלא תשיג אותו יד הפילוסופיא היונית בשום פנים. כי בזה ולא בזולת יגיע תכלית האדם והצלחתו האחרונה. אשר הוא תכלית כל הנמצאות האלו וסוף כל החקירות והידיעות החלקיות. כמו שיתבאר בשער מתן תורה:
גן נעול
(משלי ח, א) "הלא חָכְמָה תקרא, ותבונה תתן קולה". פירוש "חכמה", מנהגי צדק ומשפט ומישרים, וכדברי הכלל הי"ב והי"ד. בפרשה שלפניה הזכיר דברי הזונה, ואיך לב הנער נפתה לעשות רע. והודיע שהיא עושה כן בסתר, בנשף בערב יום באישון לילה ואפלה. והזהיר את האדם לבלתי ישט לבו אל דרכיה, כי דרכי שאול ביתה, יורדות אל חדרי מות. ואחרי כן הזכיר מהללי החכמה ותפארתה, ואמר שהיא מקרבת את בני האדם בגלוי ובפומבי. והיא קוראת אליהם בכל המקומות. כמו שאמר (ח, ב-ג) "בראש מרומים עלי דרך בית נתיבות נצבה. ליד שערים לפי קרת מבוא פתחים תרונה". והיא מדברת גם עם שרי העם וגדוליו. כמו שאמר (ח, ד) "אליכם אישים אקרא וקולי אל בני אדם". לא עם חסר-לב כמו שתעשה אשה הזרה. כי החכמה עליונה והיא עטרת תפארת לראשי מכבדיה, כמו שאמר בענין (ח, טו-טז) "בי מלכים ימלוכו, ורוזנים יחוקקו צדק. בי שרים ישורו ונדיבים כל שופטי ארץ". כי החכמה תלמד לכל נפש ונפש חקים ומשפטים צדיקים וישרים, כמבואר בכלל הל"א. וכן נזכר בענין שכל דבריה על מכונות אמת, צדק, משפט נכוחה ומישרים. שכן נאמר (משלי ח, ז-ט) "כי אמת יהגה חכי וגו' בצדק כל אמרי פי וגו' כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת". כדרך (הושע יד, י) "מי חכם ויבן אלה נבון וידעם, כי ישרים דרכי יי'" וגו' ובארנוהו למעלה (חדר ב' חלון י). ונאמר (משלי ח, כ) "בארח צדקה אֲהַלֵךְ בתוך נתיבות משפט". הרי שהענין כולו מלמדנו שהחכמה היא החוקקת חקים ומשפטים צדיקים, וזה מופת גדול על יושר יסודנו שיסדנו בהוראת מלת חכמה. והנה בפרשה שלמעלה כבר הזכיר (משלי א, כ) "חכמות בחוץ תרונה" וכמבואר בחלון ג', ושב להזכיר זה פעם שני. כי למעלה הודיע לבד שהחכמה תוכיח ותיסר את הכסילים הלצים והפתאים הנלוזים ממנה. ופה הודיע איך החכמה מתהללת בתוך בני אדם, ומודעת תפארתה ותהלתה, שכל חֻקוֹתיה צדק משפט ומישרים והשכר הטוב שינחלו אוהביה. ושהיא אהובת אֵל וראשית דרכו, ושעל פיה יסד השם ב"ה מעשה שמים וארץ וכל כיוצא בזה הנזכר בפרשה. ולא באתי לפרש פרשיות שלמות בלי הכרח. ועוד יתבאר בפסוק זה בספר "מעין גנים" בעז"ה, בדברנו על לשונות "בינה" ו"תבונה":