משלי ח:ה מחשבת ישראל: האמונות והדעות, חובות הלבבות וגן נעול

‏והדעת השנים עשר דעת העמידה. אלה האנשים חשבו, כי האמת הוא שיעמוד האדם ‏ולא יאמין בדבר, כי אמרו: כי העיון רב ספקות, ואנחנו רואים, כמו הברק הלוהט, לא יאצר ולא ‏יתפש, והראוי שנעמוד מהאמין. ואלה יותר סכלים מאנשי העקשות, מפני שהם חברו אל האמתת ‏הנמצאות שקרים, ואלה עמדו מהאמת והשקר יחדיו. וראיתי לבאר מה שיש עליהם בזה להשיבם ‏בו אל האמת, כי הם יתוקנו בדבר עמהם בדרך העיון, אם לא טבעו באולת שנתיאש מהם, כמו הכת ‏אשר אחריהם ואומר, אם תהיה אצלם אמתת כל דבר העמידה ממנו, הם חייבין שיעמדו מן ‏העמידה, ולא יגזרו עליה שהיא האמת, ולא דנתי עליהם בזה עד שדנתי בו על עצמי, כי כאשר ‏האמנתי כי המדע אמת, האמנתי שבו ידעתי שהוא האמת. ואחר כן אומר, כי דבריהם עם ‏המדברים עמם לחייבם בעמידה, יוצאים בזה ממה שטענוהו, ובאים להצדיק במדעים, ולולי זה לא ‏היו חושבים לקיים העמידה. ואומר עוד, כי רוצם עמנו אל שכלם, בעת הצרך אל ההנהגה; כאשר ‏הם רצים אל ראותם, בעת שהם צריכים לראות, ואל שמעם, בעת שהם צריכים לשמוע, יבטל ‏עמידתם ויאמת המדעים, כמו החושים. ואומר עוד: כי מה שהם שוכרים האומן הבקי והרופא ‏המומחה, והמשער המופלג, ממה שמורה כי לא יאמינו בענין העמידה, ואלו היה הדבר כן, היו ‏לוקחים כל מי שימצאוהו. ואומר עוד: כי זכרם מה שהיה מן הפעלים, ומה שקרה להם מן המקרים, ‏וכל שכן אם יגזרו עליו העדות, ממה שמבטל העמידה ויקיים האמתות. ואומר עוד: כי השתמשם ‏במחשבה בכל דבר שיש לו אחרית; מבקשים שתהיה אחריתו טובה ולא רעה, בטול העמידה והכנע ‏אל האמתות. ואומר עוד: כי מה שהם משבחים המטיבים, ומגנים המריעים, וכן שהם מצדיקים ‏הצדיקים, ומכזיבים הכוזבים, ממה שמבטל העמידה ומקיים האמתות. ואלה הארבעה עניינים עם ‏מה שקדם בפתיחת הספר, יעירום על אמתת האמת, ונורם בו על חדוש הדברים, וכמו שצותה ‏החכמה ואמרה (משלי ח' ה') הבינו פתאים ערמה וכסילים הבינו לב:‏

וְעַל דֶּרֶךְ הַהַסְכָּמָה אִלּוּ הָיָה מִתְבָּרֵר בִּרְאָיָה בְּרוּרָה שֶׁהוּא כֵּן הָיָה מִן הַדִּין לְהִמָּשֵׁךְ אַחֲרָיו כִּי אֵין הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ מְשַׁנֶּה מִנְהָג וְלֹא מַרְאֶה מוֹפֵת ע״י מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְּשָׁרָה. וּמִי שֶׁבְּחָרָהוּ הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה לְהוֹרוֹת לָנוּ הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְּשָׁרָה וּלְהַנְהִיגֵנוּ אַחֲרֵי שֶׁנִּרְאֶה הָאֹתוֹת עַל יָדוֹ רָאוּי הוּא שֶׁנִּסְמוֹךְ עָלָיו בְּהַרְכָּבָתֵנוּ וְהַנְהָגָתֵנוּ וְאָנוּ חַיָּבִים בָּזֶה לְמֶלֶךְ אוֹ לַשִּׁלְטוֹן מֵאֵין חָכְמָה כמ״ש (שם כד) יְרָא אֶת ה׳ בְּנִי וָמֶלֶךְ וְגוֹ׳ וכ״ש מִי שֶׁנִּרְאֶה מוֹפֵת עַל יָדוֹ וְעַל שְׁנֵי הַפָּנִים הֵם חַיָּבִים בְּקַבָּלַת הַתּוֹרָה וּבִכְמוֹתָם אָמַר הֶחָכָם (שם ח) הָבִינוּ פְתָאיִם עָרְמָה וּכְסִילִים הָבִינוּ לֵב:

(משלי ט, א) "חָכְמוֹת בנתה ביתה, חצבה עמודיה שבעה". פירוש "חכמות", דרכי חכמה ומנהגיה. הן חֻקוֹת שתנהג בהן נפש האדם, וכדברי הכלל הי"ב. ובכל הבדלי החקים שבין נפש לנפש כפי מצבה וסגולתה, וכדברי הכלל הל"א. והן חֻקֵי שמים וארץ שנעשו בחכמה, וכדברי הכלל הי"ג. והן חֻקֵי ההנהגה העליונה שבהן מְנַהֵג השם ב"ה את עולמו, וכדברי הכלל הי"ד. והנה אע"פ שהחכמה גברת ממלכת מראשית ועד אחרית, והמנהגים מתחלפים כפי התחלפות הנמצאים; מכל מקום יסוד הכל אחת היא והיא החכמה העליונה שממנה נבעו כל החקים והמשפטים והמדה והמספר והמשקל לכל דבר ודבר. ולכן אמר בלשון יחידה "בנתה ביתה". וכבר פרשנו למעלה (חדר ד' חלון י"ג) פירוש הפסוק (משלי יד, א) "חכמות נשים בנתה ביתה". ואמרנו שאם הנפש חֲכָמָה, תדמה לבית הבנוי בחכמת אומן, עומד על יסוד חזק שלא יגע בה הרוח ויפילנו. וכותליו וחלונותיו קירותיו ועליותיו וחדריו כולם עשויים ומתוקנים היטב לחפץ ולתשמיש האדם לטוב לו. וכן הנפש הַחֲכָמָה מתוקנת בכל כחותיה לתשמיש טוב. ודומה לזה אמר פה "חכמות בנתה ביתה". והודיע כי "חצבה עמודיה שבעה", כלומר שבעה עמודים תכין בנפש האדם. ואם יקומו העמודים האלה יהיה הבית נכון עליהם. ואולם לא פירש שמות העמודים, ולא הגיד הנמשל בהם. וכפי יסודותינו תהיינה שבעה העמודים שבע כחות הנטועות בנפש העוזרות לחכמה (והצריכות) [והנצרכות] לקיומה. ואלה הכחות אפרש לך. האחד הוא כח היראה. וכדברי הכלל הכ"ד. כי (אבות, ג) "אם אין יראה אין חכמה". ובארנוהו בבית הראשון (חדר ו' חלון ז'). השני הוא כח החכמה. וכדברי הכלל הששי. כי צריך להשתמש בכח חכמתו לאסוף חֻקֵי החכמה ולציירם בלב. וכמבואר שם (חדר ב' חלון א'). השלישי הוא כח הערמה. ורמזנו עליו למעלה (חדר ו' חלון ז') וכענין (משלי א, ד) "לתת לפתאים ערמה". (שם ח, ה) "הבינו פתאים". ויתבאר בספר "מעין גנים". הרביעי הוא כח השכל להשכיל בעניני החכמה ובדרכיה. ויתבאר גם כן בספר הנ"ל. וכדרך (דניאל ט, יג) "ולהשכיל באמתך". החמישי הוא כח הבינה. להבין במליצות החכמה וּבִמְשָׁלֶיהָ ולהבין דברי חכמים וחידותם ולהבין ביראת ה' כבודו וגדלו. כדרך (משלי ב, ה) "אז תבין יראת יי'". (ב, ט) "אז תבין צדק משפט ומישרים". (שם א, ו) "להבין משל ומליצה, דברי חכמים וחידותם". והתבארו מקצת הדברים למעלה חלון א'. הששי הוא כח המזמה. להעמיק במחשבות חכמה ובינה ולעיין בהם. כדרך (שם ג, כא) "נצור תושיה ומזמה". (שם ב, יא) "מזמה תשמור עליך". ורמזנו עליו למעלה חלון ח'. השביעי הוא כח הדעת. והן ציורי המדעות הצחות, וידיעות העמוקות והנשגבות. וכמו שבארנו למעלה. וכדרך (שם ב, ה) "ודעת אלהים תמצא", וכיוצא. ובהיות האדם משתמש בשבע הכחות האלו בארח ישר, הן כמו עמודים לבית החכמה. וכמו שהעמודים הנחצבים במישור מתוקנים ומוכשרים להיות משענות לבית, כן צריכין שבעה הכחות האמורים להיות מוכשרים מתוקנים וחצובים להיות משען לבית-הנפש שתקבל החכמה, ובאחרית יהיה האדם חכם-לב וינחל כבוד ועוז. ואלה השבעה ענינים נזכרים בכתבי הקדש הרבה, והנביאים מזהירים עליהם תמיד. ומדברי הספרים הללו תבין מעצמך, כי אלה השבעה לבדנה הן עמודים ויסודות לחכמה. ובהיותן מוכשרים לחכמה, תהיינה כחות הנפש כולם מתוקנים להיות נוהגים כפי החכמה. כאילו תאמר הענוה והגאוה. הנדיבות והכילות. הרחמים והאכזריות. הנקימה וההעברה על פשע. וכן כולם ינהגו כפי החכמה. ואז הנפש כבית בנוי בחכמת האומן. ובשבעה כחות הללו ינוחו חֻקֵי החכמה הרבים הנאספים מן החוץ אל הנפש. כי כל חכמה אלוהית, ואיננה בטבע הנפש וכדברי הכלל העשירי.