משלי ח:יא מחשבת ישראל: נתיבות עולם, גן נעול ומורה נבוכים

ובפרק קמא דמועד קטן (ט:), כתיב (משלי ג, טו) "וכל חפצך לא ישוו בה", הא חפצי שמים, כמו המצות, ישוו בה. וכתיב (משלי ח, יא) "וכל חפצים לא ישוו בה", פירוש, אפילו המצות שהם חפצי שמים. ומתרץ, לא קשיא, הא במצוה שאי אפשר שתעשה על ידי אחרים, הא במצוה שאפשר שתעשה על ידי אחר. פירוש, כי התורה היא השכל העליון שנתן השם יתברך לעולם, ובודאי מעלת השכל הוא יותר על החפצים שהם גשמיים. ואפילו חפצי שמים, שהם המצות, דסוף סוף הם מעשים שהאדם עושה בגופו הגשמי, אף כי לא ידע טעם המצוה, וכמו שבארנו בהקדמת [מסכת] אבות, ולכך כל חפצי שמים לא ישוו בה. אמנם אם אי אפשר שתעשה על ידי אחרים, בודאי המצוה קודמת. וביאור דבר זה, כי אם יאמר אדם אלמוד תורה ולא אעשה סוכה ולולב, בודאי המצוה קודמת, כי המצוה כשלא נעשה יש כאן חסרון גדול, שהמצוה היא חיוב על האדם, ואילו התורה היא מעלה לאדם, ומכל מקום אם אין התורה, אין כאן חסרון כל כך. וזה ההפרש שיש בין התורה ובין המצות; כי המצות אם לא יעשה אותם* האדם, הוא חסר לגמרי, שהרי מצות התורה הם רמ"ח, כמספר איברי האדם (מכות כג:), עד שהמצוה היא משלמת האדם, שאם אין המצוה, כאילו האדם חסר אבר אחד. כי המצוה שהיא על ידי מעשה האדם שנעשה על ידי גופו הגשמי, היא קרובה יותר אל האדם הגשמי, ואם לא יעשה אותו האדם, הוא חסר. ולפיכך אם אי אפשר שתעשה המצוה על ידי אחרים, אין ראוי שיקח התורה, שהיא שלמות ומעלת האדם, שעל ידי התורה האדם שכלי, והמצוה אם לא יעשה אותה, הוא חסרון לאדם. ויותר ראוי אל האדם שיהיה נמצא בשלימות מבלי חסרון, אף אם לא היה לו המעלה, משיהיה לו חסרון ויהיה* לו עם זה מעלה שכלית. כי החסרון מבטל המעלה, שאין המעלה נחשב לכלום. אבל אם אפשר שתעשה המצוה על ידי אחרים, והרי אין כאן חסרון כאשר המצוה נעשה, וכאשר אין כאן חסרון, קנין התורה יותר קודם, שהוא מעלה ושלימות יותר, כמו שהתבאר.

(משלי ג, טו) "יקרה היא מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה". פירוש אחר שהזכיר שתבואת החכמה טובה מחרוץ, וסחרה מסחר כסף, פירש דבריו ואמר הרי היא יקרה מפנינים וכל חפציך שאתה חפץ בהן, והם הזהב והכסף וסגולת מלכים והמדינות אדם פטדה וברקת, וכל מיני מלאכת מעשה, לא תשווה ערכם לערך החכמה. ואם כן תדע שתבואת החכמה טוב מן החרוץ. ומלת "יקרה" יונח על דבר סגולה הנמצא מעט ולפרקים. וכבר בארנו למעלה (חדר ט' חלון י') טעם הזכירו הפנינים לבדה ואע"פי שהן בכלל כל החפצים. ופרשנו פסוק (משלי ח, יא) "כי טובה חכמה מפנינים וכל חפצים לא ישוו בה". ואמרנו שאעפ"י שרבים מן האבנים הטובות נחפצים יותר מן הפנינים, יש בפנינים סגולות פרטיות לא תמצאנה בשאר החפצים. האחת, בעבור תמונתן שהן עגולות והיא התמונה היותר שלמה, אין בה חסרון. ואל זה נמשלת החכמה שהיא שלמה ותמימה מכל צד, כדרך (תהלים יט, ח) "תורת יי' תמימה". שנית, שאין בעגולה לא ראש ולא סוף, לא פנים ולא אחור, ואין למקום אחד ממנה יתרון על השני. ואמרנו שמטעם זה נקראים "פנינים", שכולן פנים ולא אחור. שכן דרך לשון הקדש שהמלות הכפולות מורות על ההפלגה. כמו ירק ירקרק, אדם אדמדם, צח צחצחות. שהן על (רוב) [רבוי] הירקרקות והאדמדמות והצחצחות. וכן פנים ופנינים על רוב מראה הפנים מכל צד. וגם אל זה תִמָשֵׁל החכמה שכולה "פנים" ואין ענין שיש לו יתרון על ענין אחר. כי כל דבריה דברי אלהים חיים, וכדרך (משלי כט, ג) "ורועה זונות יאבד הון", שאמרו קדמונינו ז"ל (עירובין סד, א) "זה האומר שמועה זו נאה, ושמועה זו אינה נאה" ובארנוהו למעלה (חדר ט' חלון י'). שלישית, מראה הפנינים לבנה, והוא עין הטהרה והנקיות. וגם אל זה נמשלה החכמה, כי היא טהורה ועינה כעין הבדולח. כדרך (קהלת ט, ח) "בכל עת יהיו בגדיך לבנים".

ודע שאין כל הפנינים שוים. כי העגולים עגול שלם יקרים במאוד, כי הרבה נמצאים שאינן עגולים. וכן אותן שאינן בעגול שלם, הנה אינן מכל צד פנים. ויש יתרון לצד אחד מן השני. וכן לענין המראה. ואולם היקרים מאוד הם אותן שהן במעגל שלם, ושמראיהן שוה מכל צד, ואלו הם בעלי פנים הרבים. ולפי שהחכמה יקרה יותר מן הפנינים היקרים שהן עגולים ופניהם לכל צד, לכן יש בכתוב קרי וכתיב. כתיב "פניים" וקרי "פנינים". להורות שנמצאים מרגליות שאינן בעלי הפנים מכל צד. והקרי "פנינים" כפול להורות שהחכמה יקרה מן הפנינים היקרים העגולים שפניהן בכל צד. אבל בפסוק (משלי ח, יא) "כי טובה חכמה מפנינים" שאינו מדבר מן היוקר, לא נכתב ונקרא בשתי מלות. וכן יש הבדל בין הפנינים ובין שאר החפצים. כי כל האחרים כלולים במלת "חרוץ" בעבור שהן נחרצים ונחצבים מן הארץ כמו הזהב והכסף והאבנים טובות. וכמבואר למעלה. זולתי הפנינים שהן במעמקי הים, אין רואה. וגם אל זה תמשל החכמה. כדרך (משלי יח, ד) "מים עמוקים דברי פי איש, נחל נובע מקור חכמה" כמבואר למעלה (חדר ד' חלון ח'). והדורש חכמה נמשל ליורד בים הגדול להעלות פנינים. וכן יש הבדל בין הפנינים לשאר החפצים. שאין בפנינים ענין רע, וטובה לכל התשמישים מבחוץ ומבפנים. היא טובה למראה העין. וערך דמיה רב. גם אם יבלענה איש או ימסמסנה וישתה אותו לא תזיק אותו. ואין כן האבנים טובות שהן טובים לתשמישי חוץ. ואם יבואו בבטן האיש ימיתוהו. ולכן המשיל אליה החכמה לענין הטובה. ואמר "כי טובה חכמה מפנינים". לפי שהחכמה טובה תמיד לא תרע לעולם. ומכל הטעמים האלה הזכיר הפנינים לבדנה. ואמנם שאר האבנים הטובים שוים יותר מן הפנינים. ועל כן אמר עוד "וכל חפציך לא ישוו בה". וזה נגד מה שאמר "ומחרוץ תבואתה". כי החרוץ כולל כל החפצים ששוים הרבה. והנה תבואת החכמה כפלי כפלים יותר מכל החפצים וכמו שיבוא בסמוך. וכבר דברנו בענין זה למעלה (חדר ט' חלון ח'):