יְֽהוָ֗ה קָ֭נָנִי רֵאשִׁ֣ית דַּרְכּ֑וֹ קֶ֖דֶם מִפְעָלָ֣יו מֵאָֽז׃
עקידת יצחק
במסכת (נדרים ל"ט) שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם תורה תשובה גן עדן גהינם כסא הכבוד בית המקדש ושמו של משיח. תורה מנין דכתיב ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. תשובה מנין דכתיב בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ וגו' תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. גן עדן מנין דכתיב ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם. גהינם מנין דכתיבה כי ערוך מאתמול תפתח כסא הכבוד מנין דכתיב נכון כסאך מאז בית המקדש מנין דכתיב מרום מראשון מקום מקדשנו שמו של משיח מנין דכתיב לפני שמש ינון שמו.
עקידת יצחק
*ויקחו, פה יחל הרב לבאר בפרטות איך ירמוז מעשה המשכן וכל כליו על בנין המולם כולו, כי כמו שנעש' המשכן וכל כליו רק ממה שהרימו ישראל תרומה בנדבת לבם, כן נברא העולם רק בתורת תסד ונדבת הי"ת מבלי הכרח, ולא כאשר יחשבו הפילוסופים, שכל המציאות נמשכה בהכרח מהי"ת ככל מסובב הנמשך בטבע בהכרח מסיבתו הראויה שקדמה לו, וכמו שנעשה המשכן וכל כליו משלש' עשר דברים זהב וכסף וכו' (הנה הכ' מנה ט"ו דברים זהב וכסף וכו' ואפשר שהרב ז"ל חושב תכלת וארגמן ותולעת שני, אשר שלשתם מורים על צמר צבוע, באחת מג' מראות אלה, רק לעצם אחד, ואבני שוהם ואבני מילואים יחשוב לב' דברים, כי אז מספר י"ג דברים בלשון הרב על נכון). כן הוסד העולם ומלואו מט' גלגלים וארבעה יסודות (עיין מבוא לשער ל"א) וכמו שהארון מקום משכן לחות העדות היה הראשון למעשי המשכן, כן הית' התור' והחכמה האלקית קדם מפעלי ה', כי רק בעבורן, (ר"ל למען הודיע אמיתתן לבני אדם) ועל פיהן כונן ארץ ושמים, כמאה"כ "ה' בחכמה יסד ארץ" ומאח"זל "התורה אמרה בי נסתכל הקב"ה וברא עולמו" והכפורת עם הכרובים שהיו מעשה מקשה מגוף אחד רומז לעולם המלאכים והשכלים הנבדלים, שהם עצמים פשוטים ובלתי מורכבים כגופי העולם התחתון, והיותם שנים ולדחז"ל בדמות זכר ונקבה, מודה שהשכלים הנבדלים הרבים האל' נפרדים במדרגתם זה למעל' מזה עד שאחד העלה, והב' העלול, ר"ל שאחד מאציל מזיו כבודו על מי שתחתיו, והוא במעלתו גבוה ונכבד בעבור זה ממנו, כמו שמעלת האיש, נכבדת ממעלת האשה, וע"ז יורה גם מאה"כ נעשה אדם בצלמנו וכו' זכר ונקבה ברא אותם, ר"ל כי גם במלאכי מעלה יש הבדל מיניי כזה, בין מין השכל המשפיע והשכל המושפע ממנו (עיין רמב"ם הל' יסודי התור' פ"ב) ועל שינוי מדרגת המלאכים מהות ואיכות השכלתם הרוחנית, הנבדלים זה מזה כהבדל מיני החיות היותר יקרים במהותם ואיכותם הטבעית, נאמר גם ד"מ שהיו במרכבה "פני אריה, פני שור" וכו' כי שם פנים, המורה על צורת הגוף הושאל פה על הצורה והמעלה הרוחנית, והכרובים הסוככים בכנפיהם אל הכפורת ואליה לא יגשו רומזים, כי גם המלאכים קרובים אל הי"ת, אך בכל זאת לא וכמי שכגוד ה"ית נועד לדבר מבין שני הכרובים עם הנביא שהוא המליץ בינו ובין ישראל, כן המלאכים ג"כ מליצים בינו ובין בני אדם. וכמו שהקודש הקדשים רומז עם כל אשר בו על העולם הרוחני, רומז ההיכל עם כל כליו על עולם הגלגלים, כי השלחן שהיה בלי בית קיבול רק לוח שטחיי, ועליו נתון לחם הפנים, רומז על הגלגל היומיי אשר הוא רק גוף שטחיי, אשר הולך וסובב בכל יום ומסבב עמו כל הגלגלים שתחתיו, ועל ידו ימציא הי"ת פרנסת כל איש ואיש בדרך המנהג הטבעיי, והכלים הרבים אשר הוכני אל השולחן, קערותיו וכפותיו וכו' מורים, כי ברצות האדם להתפרנס, אין די לו להיות יושב ובטל, ולהשען רק על ברכת שמים מעל, כי אם צריך להשתדל ועשות כל אשר ביכלתו האנושית להמציא טרף לביתו ביגיע כפיו, ורק אז תהיה ברכת ה' בכל משלח ידיו, ומזבח הקטורת רומז על גלגל הכוכבים הקימים והמזלות, ויען כי תעו אחריהם העמים הקדמונים לחשוב אותם כאלקות ולקטר להם והסך להם נסכים. נעשה המזבח הזה אחר עשיית כל המלאכות ומזבח העולה לרצון לפני ה', ולמען הרחק אותנו מהבלי נכר אשר תעו לעבוד המזלות האלה נאמר במזבח הקטורת הזה "לא תעלו עליו קטורת זרה, ונסך לא תסכו עליו", והמנורה עם שבעה נרותה רומזת על שבעה כוכבי לכת.
ויען כי בארבעה דברים יבדלו השכלים הנבדלים אשר עליהם רומז הדביר, מהגלגלים אשר עליהם רומז ההיכל, הא' כי הגלגלים הם בעלי גשם, והשכלים רוחניים לבד, הב' שהגלגלים בעבור היותם גשמים, יבדלו לפי מספר אישיהם ככל אישי וגופי מין אחד; אבל השכלים שאינם רק צורות רוחניות יבדלו רק זה מזה, כהבדל המינים והסוגים הנבדלים זה מזה רק בצורתם הכללית הרוחנית, והג' שהגלגלים הם בעל תמונה כדורית, והנבדלים אינם בעלי תמונה כלל, והד' שהגלגלים בעלי תנועה והעתק ממקום למקום באויר הרקיע משא"כ השכלים, ע"כ להורות ע"ז היתה הפרכת המבדלת בין הקודש ובין הקדש הקדשים, נתונה על ארבע' עמודי שטים, ובעבור היות עולם הגלגלים נבדל מהעולם השפל בה' בחינות, שהם היולאנים, ר"ל שחומר שלהם הוא נבדל וגרוע מחומר הגלגלים, שהם גשם שמימי לדעת הקדמונים, והם מורכבים מד' יסודות, ומשתנים תמיד ואישיהם הווים ונפסדים זה אח"ז ע"י ההתכה, וכל זה אינו בגלגלים, כי הם עצמים ובלתי מורכבים, ואינם נופלים תחת גדר השינוי ההויה וההפסד, ע"כ היה המסך לפתח האוהל אשר הבדיל בין ההיכל הרומז על עולם הגלגלים ובין העזר' הרומזת על העולם התחתון, מתוח על חמשה עמודי עצי שטים, ובעזר' הרומזת על העולם השפל היה עומד מזבח העולה, ונעשו בו סירותיו לדשנו וכו' להורות על הפסד הברואים התחתונים אשר בעפר יסודם ולעפר ישובו, והכיור וכנו לרחצה ידי ורגלי הכהנים יורו על הזוהמא הדבק בגופי העולם התחתון הזה, ואורך החצר מאה אמה יורה על חיי האדם אשר אם גם ירבו למעלה יהיו רק מאה שנים, ורחבו חמישים אמה יורה על עיקר חיי האדם, כי משנת החמישים והלאה ירדו חיי האדם תמיד מטה מטה וכחות גופו יוחלשו לאט לאט, והיות אדני החצר נחושת, וחשוקיהם, כסף (משרש חשק, המורה על הדיבוק אשר בין שני אוהבים) יורה כי גם חיי האדם הארציים אף שתולדתם היא שפלה ופחיתת הערך, בכל זאת צריכים להיות תמיד חשקם ותשוקתם להשיג, השלמות המוסרית שהיא דבר נכבד ויקר הערך, ויחסה אל ההנאות הגופניות כיחס הכסף אל הנחושת, ולהדבק בה. ויקחו לי תרומה כבר גלו חז"ל אזנינו (תנחומא פ' פקודי) שהמשכן נעשה על תמונת העולם הכללי באשר הוא נחלק לשלש' דיורין כמו שהעולם נחלק לתחתיים שניים ושלישיים. אמנם מה שיעיד על זה בדרך הכלליות אומרו בתחלתו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו ושיראה ככל אשר הוא מראה אותו בהר בתמונת העולם בכללו תבנית המשכן וכל כליו וכן תעשו כל הענינים על זה הדמיון כמו שאמרנו. ותהיה וא"ו וכן דוקא. אמנם אמר שיעשה המשכן בכליו ממה שירימו מאתם תרומה איש איש אשר ידבנו לבו בתורת חפץ ורצון מבלי שום הכרח כמו שהיה העולם נברא מאתו יתעלה על זה האופן מהחפץ ובתורת נדבה לא ע"ד החיוב כמ"ש הפילוסופים. ויחוייב מזה שנתחדש אחר שלא היה כמו שהיה זה במלאכת המשכן וכבר עשה מזה עקר גדול בשעת המעש' כמו שיבא ב"ה. והנה זכר י"ג דברים הבאים בנדבה ההיא שבהם הושלמה המלאכ' לגמרי כמו שאמר (שמות ל״ו:ה׳) מרבים העם להביא מדי העבוד' למלאכה וגו'. כמו שנמצא במציאות העולם בנדבה הארב' יסודות והתשעה גלגלי' שמהם ובהם הושתת העולם ונעשו כל המורכבים אשר ראתה החכמה האלהית לברוא אותם. ושלא יתפשטו עוד כמו שאמרו רז"ל (חגיגה י"ב.) והיו נמתחים והולכים עד שגער בהם הקב"ה שנא' (איוב כ״ו:י״א) ויתמהו מגערתו דוגמת מה שאמר בכאן ויעבירו קול במחנה איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה וגו' כי די באלה לעשות והותר: והנה אחר שנזכר זה הענין בכלל התחיל בהראות סדר המלאכ' על פי סדר המציאות ועל מערכותיו ובגדול החל ואמר. ועשו ארון עצי שטים אמר שיעשו ארון כמדת הלוחות שהיה במדה אמה על אמה וכשתהיינה שתיהן בארון ימצא שיהיה רביע אמה סביבם מופנ' כדי שיהיו שם מרווחות ואמר בסוף ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך כי זהו תכלית הכלי הזה המשובח ויהיה זה תחלת המעש' על דרך שאמר' החכמ' על התור' (משלי ח׳:כ״ב) ה' קנני ראשית דרכו וגו' והיא היתה תחלת המחשבה וכמו שאמרו ז"ל (ב"ר פ"ח) ואהיה אצלו אמון (משלי שם) אמרה התורה בי נסתכל הק"בה וברא העולם כמו שכתבנו בשער הראשון: ועשית כפורת זהב טהור ועשית שנים כרובים זהב וגו' ועשה כרוב אחד וגו' והיו הכרובים פורשי כנפים וגו'. הנה בזה יורה הוראה אמיתית על עולם השכל ששם מחנה מלאכים ואראלים מתפשטים מזיו חכמתו והמה הנמצאים הרוחניים הקרובים אליו אשר על ידם משפיע אור הנבואה על שלמי האנשים הנגשים אל י"י אשר א"א להניע נר מצוה ותורה זולתם כמו שכתב הרב המורה פרק מ"ה חלק ג'. אך אמנה אני מצאתיהו מבואר בכתוב באומרו ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' (ד"הי ב' ל"ו). יורה כי הדרך להכחיש התורה הנתונה בארון ובמציאות הנבואה המגיע' אלינו הוא לכפור במציאות המלאכים אשר על ידם ובאמצעותם תהיה הגעתה. ויהיה מלאכי אלהים מלאכים ממש. ואלו הן הכרובים שהיו על הכפורת לרמוז ולאמת הנמצאים האלה היושבים ראשונה במלכות להיותם אמצעיים להגיע שלמות התורה לתחתונים. ואולם היו אלו הצורות מורות על המלאכים לפי מה שנתפרסם להמון שמלאכי עליון הם על זאת התמונה האנושית שהיא היותר נכבדת שבתמונות. וכמ"ש (בראשית א׳:כ״ו) נעשה אדם בצלמנו. ונוסף עליהם שלמות הכנפים אשר הוא דבר נכסף מאד לאנשים לרוב התועלות אשר בהם וכמו שאמר המשורר (תהילים נ״ה:ז׳) מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה. וזה מה שביארו ישעיהו באומרו (ישעיהו ו׳:ב׳) שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד וגו' והכוונה לו תתבאר בפרשת כהנים שער ס"ו ב"ה לא שעל דרך האמת המלאכים הם נמצאים על זאת התמונ' ולא על זולתה מהתמונות ולזה לא יהיה מעשיהם כנגד (שמות כ׳:ד׳) לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל כמו שכתבנו שם: והיו מקשה זהב להורות על העדר הרבוי האישיי בהם כי הם נפשטים מהחומר וממשיגיו לגמרי אשר ממנו יפרד הרבוי האישיי. אמנם היו שנים למה שיחוייב היותם רבים במין כמבואר בסוף המאמר הד' באלדיות וזה כדי שלא יחשב שאלו הנמצאים יהיו על טבע האחדות הפשוטה מכל הצדדים כי לא יצויר אמות זה כ"א אל מחוייב המציאות ברוך הוא. ולזה הענין הנפלא אמרו חז"ל מקבלי האמתות שהיו על צורות זכר ונקבה ביומא (נ"ד.) אמר רב קטינא בשעה שעולין ישראל לרגל מגלין להם את הפרכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורין זה בזה ואומרים להם ראו חבתם לפני הקב"ה כחבת איש ואשה. עוד שם אמר ריש לקיש בשעה שנכנסו עכ"ום להיכל מצאו הכרובים מעורין זה בזה הוציאם לשוק ואמרו וכו'. ובמדרש הנעלם פרשת אחרי מות א"ר יצחק מהכא אוליפנא דכל אתר דלא אשתכח דכר ונוקבא לא כדאי למחמי אפי שכינה שנאמר (תהילים ק״מ:י״ד) ישבו ישרים את פניך. ותנן כתיב (דברים ל"ב) צדיק הוא דכר ונוקבא אף הכא כרובים דכר ונוקבא ועליהם כתיב (תהלים צ"ב) כוננת מישרים דבגין כך ופניהם איש אל אחיו. עוד שם פתח רבי פנחס. הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד (שם קל"ג) כד"א ופניהם איש אל אחיו דחד בחד משגחין אפין באפין וכד מהדר דכורא אפיה מנוקבא וואי לעלמא כגוונא דא כתיב (משלי י״ג:כ״ג) ויש נספה בלא משפט דהא צדק ומשפט מכון כסאך (תהלים פ"ט). ועם שענינים אלו הם גופי קבלה וסודותיה מ"מ הורו הוראה גדולה על ענין רבויים שהוא להיותם עלות ועלולים ושמדרגת כל אחד מהם נכבדת מהשגת זולתו ונבדלת ממנו כעין התחלפות הזכריות והנקביות. ואע"פ שזה ממה שלא יתן חלוף בצורה כמו שנתבאר במאמר הט' ממה שאחר הטבע כיון שהחלוף וההקבלה הסוגיית ששמו להם שם א"א לשומם בנמצאים המופשטים מחומר. הנה חוייב ירמוז בזה אל צד החלוף אשר מצד הצורה והיותם עלות ועלולי' כמו שאמרנו ומהיותם על זה האופן תמצא המשכת השפע והטוב אל העולם הזה התחתון כי משפיעים אלו על אלו ומקבלים אלו מאלו עד הורידו אל שפל מצבנו. ולזה כשהם בהסכמה ומסבירים פנים זה לזה ירבה השפע בעולם ובהפרדם יפרד ויפסק. ובמעט התבוננות יגיעך תועלות רב ממאמריהם. אמנם עקר כוונתנו הנה היא מה שרצינו מענין הרבוי המיניין הלקוח מהיותם על חלוף הצורות כנזכר:
ויען כי בארבעה דברים יבדלו השכלים הנבדלים אשר עליהם רומז הדביר, מהגלגלים אשר עליהם רומז ההיכל, הא' כי הגלגלים הם בעלי גשם, והשכלים רוחניים לבד, הב' שהגלגלים בעבור היותם גשמים, יבדלו לפי מספר אישיהם ככל אישי וגופי מין אחד; אבל השכלים שאינם רק צורות רוחניות יבדלו רק זה מזה, כהבדל המינים והסוגים הנבדלים זה מזה רק בצורתם הכללית הרוחנית, והג' שהגלגלים הם בעל תמונה כדורית, והנבדלים אינם בעלי תמונה כלל, והד' שהגלגלים בעלי תנועה והעתק ממקום למקום באויר הרקיע משא"כ השכלים, ע"כ להורות ע"ז היתה הפרכת המבדלת בין הקודש ובין הקדש הקדשים, נתונה על ארבע' עמודי שטים, ובעבור היות עולם הגלגלים נבדל מהעולם השפל בה' בחינות, שהם היולאנים, ר"ל שחומר שלהם הוא נבדל וגרוע מחומר הגלגלים, שהם גשם שמימי לדעת הקדמונים, והם מורכבים מד' יסודות, ומשתנים תמיד ואישיהם הווים ונפסדים זה אח"ז ע"י ההתכה, וכל זה אינו בגלגלים, כי הם עצמים ובלתי מורכבים, ואינם נופלים תחת גדר השינוי ההויה וההפסד, ע"כ היה המסך לפתח האוהל אשר הבדיל בין ההיכל הרומז על עולם הגלגלים ובין העזר' הרומזת על העולם התחתון, מתוח על חמשה עמודי עצי שטים, ובעזר' הרומזת על העולם השפל היה עומד מזבח העולה, ונעשו בו סירותיו לדשנו וכו' להורות על הפסד הברואים התחתונים אשר בעפר יסודם ולעפר ישובו, והכיור וכנו לרחצה ידי ורגלי הכהנים יורו על הזוהמא הדבק בגופי העולם התחתון הזה, ואורך החצר מאה אמה יורה על חיי האדם אשר אם גם ירבו למעלה יהיו רק מאה שנים, ורחבו חמישים אמה יורה על עיקר חיי האדם, כי משנת החמישים והלאה ירדו חיי האדם תמיד מטה מטה וכחות גופו יוחלשו לאט לאט, והיות אדני החצר נחושת, וחשוקיהם, כסף (משרש חשק, המורה על הדיבוק אשר בין שני אוהבים) יורה כי גם חיי האדם הארציים אף שתולדתם היא שפלה ופחיתת הערך, בכל זאת צריכים להיות תמיד חשקם ותשוקתם להשיג, השלמות המוסרית שהיא דבר נכבד ויקר הערך, ויחסה אל ההנאות הגופניות כיחס הכסף אל הנחושת, ולהדבק בה. ויקחו לי תרומה כבר גלו חז"ל אזנינו (תנחומא פ' פקודי) שהמשכן נעשה על תמונת העולם הכללי באשר הוא נחלק לשלש' דיורין כמו שהעולם נחלק לתחתיים שניים ושלישיים. אמנם מה שיעיד על זה בדרך הכלליות אומרו בתחלתו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו ושיראה ככל אשר הוא מראה אותו בהר בתמונת העולם בכללו תבנית המשכן וכל כליו וכן תעשו כל הענינים על זה הדמיון כמו שאמרנו. ותהיה וא"ו וכן דוקא. אמנם אמר שיעשה המשכן בכליו ממה שירימו מאתם תרומה איש איש אשר ידבנו לבו בתורת חפץ ורצון מבלי שום הכרח כמו שהיה העולם נברא מאתו יתעלה על זה האופן מהחפץ ובתורת נדבה לא ע"ד החיוב כמ"ש הפילוסופים. ויחוייב מזה שנתחדש אחר שלא היה כמו שהיה זה במלאכת המשכן וכבר עשה מזה עקר גדול בשעת המעש' כמו שיבא ב"ה. והנה זכר י"ג דברים הבאים בנדבה ההיא שבהם הושלמה המלאכ' לגמרי כמו שאמר (שמות ל״ו:ה׳) מרבים העם להביא מדי העבוד' למלאכה וגו'. כמו שנמצא במציאות העולם בנדבה הארב' יסודות והתשעה גלגלי' שמהם ובהם הושתת העולם ונעשו כל המורכבים אשר ראתה החכמה האלהית לברוא אותם. ושלא יתפשטו עוד כמו שאמרו רז"ל (חגיגה י"ב.) והיו נמתחים והולכים עד שגער בהם הקב"ה שנא' (איוב כ״ו:י״א) ויתמהו מגערתו דוגמת מה שאמר בכאן ויעבירו קול במחנה איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה וגו' כי די באלה לעשות והותר: והנה אחר שנזכר זה הענין בכלל התחיל בהראות סדר המלאכ' על פי סדר המציאות ועל מערכותיו ובגדול החל ואמר. ועשו ארון עצי שטים אמר שיעשו ארון כמדת הלוחות שהיה במדה אמה על אמה וכשתהיינה שתיהן בארון ימצא שיהיה רביע אמה סביבם מופנ' כדי שיהיו שם מרווחות ואמר בסוף ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך כי זהו תכלית הכלי הזה המשובח ויהיה זה תחלת המעש' על דרך שאמר' החכמ' על התור' (משלי ח׳:כ״ב) ה' קנני ראשית דרכו וגו' והיא היתה תחלת המחשבה וכמו שאמרו ז"ל (ב"ר פ"ח) ואהיה אצלו אמון (משלי שם) אמרה התורה בי נסתכל הק"בה וברא העולם כמו שכתבנו בשער הראשון: ועשית כפורת זהב טהור ועשית שנים כרובים זהב וגו' ועשה כרוב אחד וגו' והיו הכרובים פורשי כנפים וגו'. הנה בזה יורה הוראה אמיתית על עולם השכל ששם מחנה מלאכים ואראלים מתפשטים מזיו חכמתו והמה הנמצאים הרוחניים הקרובים אליו אשר על ידם משפיע אור הנבואה על שלמי האנשים הנגשים אל י"י אשר א"א להניע נר מצוה ותורה זולתם כמו שכתב הרב המורה פרק מ"ה חלק ג'. אך אמנה אני מצאתיהו מבואר בכתוב באומרו ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' (ד"הי ב' ל"ו). יורה כי הדרך להכחיש התורה הנתונה בארון ובמציאות הנבואה המגיע' אלינו הוא לכפור במציאות המלאכים אשר על ידם ובאמצעותם תהיה הגעתה. ויהיה מלאכי אלהים מלאכים ממש. ואלו הן הכרובים שהיו על הכפורת לרמוז ולאמת הנמצאים האלה היושבים ראשונה במלכות להיותם אמצעיים להגיע שלמות התורה לתחתונים. ואולם היו אלו הצורות מורות על המלאכים לפי מה שנתפרסם להמון שמלאכי עליון הם על זאת התמונה האנושית שהיא היותר נכבדת שבתמונות. וכמ"ש (בראשית א׳:כ״ו) נעשה אדם בצלמנו. ונוסף עליהם שלמות הכנפים אשר הוא דבר נכסף מאד לאנשים לרוב התועלות אשר בהם וכמו שאמר המשורר (תהילים נ״ה:ז׳) מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה. וזה מה שביארו ישעיהו באומרו (ישעיהו ו׳:ב׳) שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד וגו' והכוונה לו תתבאר בפרשת כהנים שער ס"ו ב"ה לא שעל דרך האמת המלאכים הם נמצאים על זאת התמונ' ולא על זולתה מהתמונות ולזה לא יהיה מעשיהם כנגד (שמות כ׳:ד׳) לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל כמו שכתבנו שם: והיו מקשה זהב להורות על העדר הרבוי האישיי בהם כי הם נפשטים מהחומר וממשיגיו לגמרי אשר ממנו יפרד הרבוי האישיי. אמנם היו שנים למה שיחוייב היותם רבים במין כמבואר בסוף המאמר הד' באלדיות וזה כדי שלא יחשב שאלו הנמצאים יהיו על טבע האחדות הפשוטה מכל הצדדים כי לא יצויר אמות זה כ"א אל מחוייב המציאות ברוך הוא. ולזה הענין הנפלא אמרו חז"ל מקבלי האמתות שהיו על צורות זכר ונקבה ביומא (נ"ד.) אמר רב קטינא בשעה שעולין ישראל לרגל מגלין להם את הפרכת ומראין להם את הכרובים שהיו מעורין זה בזה ואומרים להם ראו חבתם לפני הקב"ה כחבת איש ואשה. עוד שם אמר ריש לקיש בשעה שנכנסו עכ"ום להיכל מצאו הכרובים מעורין זה בזה הוציאם לשוק ואמרו וכו'. ובמדרש הנעלם פרשת אחרי מות א"ר יצחק מהכא אוליפנא דכל אתר דלא אשתכח דכר ונוקבא לא כדאי למחמי אפי שכינה שנאמר (תהילים ק״מ:י״ד) ישבו ישרים את פניך. ותנן כתיב (דברים ל"ב) צדיק הוא דכר ונוקבא אף הכא כרובים דכר ונוקבא ועליהם כתיב (תהלים צ"ב) כוננת מישרים דבגין כך ופניהם איש אל אחיו. עוד שם פתח רבי פנחס. הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד (שם קל"ג) כד"א ופניהם איש אל אחיו דחד בחד משגחין אפין באפין וכד מהדר דכורא אפיה מנוקבא וואי לעלמא כגוונא דא כתיב (משלי י״ג:כ״ג) ויש נספה בלא משפט דהא צדק ומשפט מכון כסאך (תהלים פ"ט). ועם שענינים אלו הם גופי קבלה וסודותיה מ"מ הורו הוראה גדולה על ענין רבויים שהוא להיותם עלות ועלולים ושמדרגת כל אחד מהם נכבדת מהשגת זולתו ונבדלת ממנו כעין התחלפות הזכריות והנקביות. ואע"פ שזה ממה שלא יתן חלוף בצורה כמו שנתבאר במאמר הט' ממה שאחר הטבע כיון שהחלוף וההקבלה הסוגיית ששמו להם שם א"א לשומם בנמצאים המופשטים מחומר. הנה חוייב ירמוז בזה אל צד החלוף אשר מצד הצורה והיותם עלות ועלולי' כמו שאמרנו ומהיותם על זה האופן תמצא המשכת השפע והטוב אל העולם הזה התחתון כי משפיעים אלו על אלו ומקבלים אלו מאלו עד הורידו אל שפל מצבנו. ולזה כשהם בהסכמה ומסבירים פנים זה לזה ירבה השפע בעולם ובהפרדם יפרד ויפסק. ובמעט התבוננות יגיעך תועלות רב ממאמריהם. אמנם עקר כוונתנו הנה היא מה שרצינו מענין הרבוי המיניין הלקוח מהיותם על חלוף הצורות כנזכר:
עקידת יצחק
*תוכן כונתו, שאף שהי"ת לא הי' צריך לברוא האדם וכל העולם כולו לצורך ותועלת עצמותו, כי הוא שלם לבלי תכלית לא יחסר כל, ולא יצטרך לכל בכל זאת רצה רק מחשדו וטובו שיהיו בעולם השפל הזה נמצאים בעלי שכל יחידי סגולה המכירים כפי יכלתם את בוראם ומקנים בזה לעצמם שלימות נפשית ואמיתית בהכרתם אותו, וכאשר יפרסמו שמו ותאריו הנשגבים בכל העולם לשאר יושבי תבל, ולהשגת תכלית זה הנרצה בעיני הי"ת בחר לו חמשה אמצעים, והם, אברהם אשר הי' הראשון להכיר אמיתתו יתברך, וישראל עם בחירו יוצאי חלצי השלם, שמים וארץ, אשר כל רואה ובוחן אותם בהשקפ' שכלית מכיר ומבין, כי יש אלוה ממציאם ומנהיגם, והם ילמדו האמיתיות הנצחיות ממציאות הי"ת, חסדו וטובו, והשגחתו התמידית לכל באו עולם, התורה המלמדת בדבריה באר היטב את האמיתיות האלה על פי הקבל', ובית המקדש מקום משכן שמו, ואשר שם יעבדו את ה' כל הבאים להשתחוות שמה לו, שם ישפך רוח דעת ויראת ה' עליהם, ונשרשה האמונ' האמיתית, וההשפע' האלהית בקרבם, ועל חמשה אמצעים אלה שבחר הי"ת לו להשיג על ידם תכליתו הנרצ' שהוא פרסום שמו ואמונתו בעולם. אחז"ל בפ"ו ממס' אבות "ה' קנינים קנה הקב"ה במולמו וכו'," כי שם קנין זה הנאמר פה מושאל מקנין האדם, ר"ל עושר ונכסים שיש לו שהם אמצע להשגת תכליתו שהוא להמציא לו כל מחסוריו ולהנעים חיתו עלי ארץ,- האמנה שאם נחזור לשאל ומה תכלית לו יתברך שימציא זה האדם לעבדו ואם יצדק מה יתן לו והלא הוא מספיק בעצמו שאז תהיה התשובה שכן עלה ברצון חכמתו לא מפני צרכו אלא מצד חסידותו וגדולת נדבתו אשר רצה להמציא מצואים שישתלמו בהכרת מציאותו ועוצם פלאיו אשר יודו לשמו ולזכר קדשו אלא שכבר יאמר עליהם קצת צורך על דרך ההעברה בבחינת השלמתם בהן מצד חסידותו וכמו שאמרו ז"ל בפרק קנין תורה (אבות פ"ו משנה ט') ה' קנינים קנה הקב"ה בעולמו. תורה קנין אחד, שמים וארץ, אברהם, וישראל, בית המקדש, והלא כבר נאמר מנאה הארץ קניניך (תהלים ק"ד). ומה נשתנו אלו מאלו ואם תאמר לפי שנזכר בהם לשון קנין הדרא קושיא לכתובים המזכירים ועוד שבשמים וארץ ובאברהם לא הזכירו שם קנין ובישראל זכרו קנין והוצרכו לכתוב אחר. וכבר נבוכו המפרשים בענינם אלא שהכוונה להם ז"ל שאלו הה' קנינים קנאם הקב"ה להשלים בהם מדת חסידות ונדבת חכמתו בעולמו והיו ראיות הכתובים להורית שנברא כל א' מהם כדי להיות לו ולצורך כוונתו זאת. רצוני להיות כלי אומנותו בידו לקיים אמתת מציאותו ולפרסם שמו הגדול כי הוא תכלית חסידותו עמהם וזה נתבאר בתורה שנא' ה' קנני כו' (משלי ח'). כי להיות מציאות' מראש קדם מפעליו יורה שקנאה לעצמו ולשעשועיו כי הוא המורה על אמיתתו וגדולת מעשיו ועוצם מדותיו ושמים וארץ להיותם כסאו והדום רגליו יורו שהם שלו ולצורכו כי הם מורים על גדולת יושב על הכסא דכתיב השמים מספרים כבוד אל כו' (תהילים י״ט:ב׳). ואברהם גם הוא ודאי היה כהן לאל עליון ללמד בהם דעת את העם כמ"ש אצטגנינות גדולה היתה בלבו כו'. מרגלית טובה היתה תלויה בצוארו כו'. (ב"ב ט"ז:) כמו שכתבנו בשער ד'. ומהידוע שזאת היא הוראה למ"ד לאל עליון (בראשית י"ד) בלי ספק. וישראל הם היו מלומדי אביהם זה ראשונה ועל ידם נתפשטה ההכרה בעולם ולזה אמר שקנאם לעצמו אמנם להשלים בם חפצו ורצונו דכתיב לקדושים כו' ואדירי כל חפצי בם (תהילים ט״ז:ג׳). ובית המקדש אשר נקרא שמו עליו הנה הכתוב הראשון אמר שהיה מכון שבתו ולצרכו כמו שאמרנו. והשני שהי' קנינו כמ"ש הר זה קנתה ימינו (שם ע"ח). ועל דרך האמת ככל להשלים ולהטיב את עולמו לא לצורך עצמו. והנה מאמר אתה הבדלת אנוש מראש כו' קיים כל זה אשר חשב הרב להעזר ממנו והנה הוא יורה בחצים נגדו שהרי אמרו כי מראש הבריאה כלה הבדיל את האדם וכוונו לתכלית האציאות בכללו. והכירו לעמוד לשרתו ולברך בשמו. אלא שאם ישאל שואל ומה תועלת יגיע לו ית' בפעולתו זאת אחר שאם יצדק לא יתן מאומה. נשיב כי אין לו תועלת אחר רק שפעל כרצונו הנדיבה מה שאפשר לעשו' שאין מי יאמר לו מה תפעל מבלי שיגיעהו תועלת מזה כענין האנשים שאם לא יפעלו לסבב הטוב או הנאה או המועיל לעצמם יחזיקום לסכלים אבל פעולותיו ית' הם בהפך שא"א שתהיינה רק לצורך הזולת והשלמתו לא לצורך עצמו כלל וכל זה הוא מבואר.