משלי ח:לד מחשבת ישראל: חובות הלבבות, דרוש וגן נעול

תּוֹלֶה רְצוֹנוֹ בִּרְצוֹן הַבּוֹרֵא וְאַהֲבָתוֹ בְּאַהֲבָתוֹ וְהַנֶּאֱהָב אֶצְלוֹ מָה שֶׁאָהוּב לוֹ וְהַנִּמְאָס אֵלָיו מָה שֶׁמָּאוּס לוֹ וּבְכָמוֹהוּ אָמַר הֶחָכָם (משלי ח) אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם וְאָמַר (שם) כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים וַיָּפֶק רָצוֹן מֵה׳:

עַל כֵּן הִשְׁתַּדֵּל לְהִזָּהֵר בְּכֻלָּן וְאָז תִּהְיֶה לְךָ כָּל אַחַת מֵהֶן עֵזֶר לִשְׁאֵרִיתָן כמ״ש רז״ל שֶׁמִּצְוָה גּוֹרֶרֶת מִצְוָה וַעֲבֵרָה גוֹרֶרֶת עֲבֵרָה וְאָמַר הֶחָכָם בִּתְכִיפַת הַטּוֹבוֹת אַחַת לְאַחַת (משלי ח) אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי אָמַר בַּתְּחִלָּה שׁוֹמֵעַ ואח״כ לִשְׁקֹד ואח״כ לִשְׁמֹר.

אבל הדרך שהוא טוב וישר לפני האלקים ללמוד בכל יום ויום בלי הפסק כלל, כנאמר (משלי ח, לד) "לשקוד על דלתותי יום יום". וילמדו שטת הלכה בכל יום, ויחזרו על תלמודם תמיד, עד שיהיה בידם. ואותן שיהיה להם פנאי ילמדו הפוסק, ואין זה לכלם, רק לאותם שכבר הגיעו למדריגה זאת, כי די אל רובם בשטת ההלכה וחזרת הלמוד היותר נבחר מהכל. וכאשר יראה האדם בעין שכלו, ימצא כי כל הסבות הגורמות קלקול התורה נמצאות בזמן הזה אצלנו, עד שהעולם חשך בעדנו.