שִׂפְתֵ֣י חֲ֭כָמִים יְזָ֣רוּ דָ֑עַת וְלֵ֖ב כְּסִילִ֣ים לֹא־כֵֽן׃
עקידת יצחק
והספר הה' תחלתו היתה תוכח' על מדה פחותה זו כמו שתרגום אנקלוס (א) בין פארן ובין תופל דאתפלו על מנא וכן אמר להם (שם) ותרגנו באהליכם ותאמרו בשנאת ה' אותנו הוציאנו ממצרים וגו'. ונוסף על זה שכבר הושם דבר זה עקר מהעקרים שצוה להכריז עליהם בהר גריזים ובהר עיבל באומרו ארור מכה רעהו בסתר ואמר כל העם אמן. (שם כ"ז) ומהידוע שאין הכאה שתהיה בסתר ובהעלם המוכה זולתי הלשון הרע כמו שאמר (ירמי' י"ח) לכו ונכהו בלשון והוא אשר ראוי להחרים עליה כי לא נתנה לעונש אחר. ומזה הטעם החרים דוד לדואג ואמר (תלים נ"ב) גם אל יתצך לנצח יחתך וגו'. והנה הוא מבואר שהמט' אזנו לשמוע אלו העניינים כלם אשר באלו החומשים הוא מקיים את חמשתן. ואשר לא שת לבו אל דבריהם הוא עובר על כלם כמו שאמר ר' יהושע בן לוי שהמוציא שם רע הוא עובר על חמשה חומשי תורה כי המצורע והמוציא שם רע הם לשונות קרובים וכאלו הם אחדים לומר שהמוציא שם רע ראוי לו להיות מצורע ומשוקץ ונתעב בעיני אלהים ואדם להחליפו הדבור שנתן לו להפיק בו מרגליות בעניינים שכליים ומדותיים כמו שאמר (משלי י') בשפתי נבון תמצא חכמה (שם ט"ו) שפתי חכמים יזרו דעת (שם י"ו) לב חכם ישכיל פיהו (שם י"ב) מפרי איש ישבע טוב (שם י') שפתי צדיק ירעו רבים. בכלי משחית לנפץ ולכלות הנגשים אליו כל הקרב הקרב כמו שאמר (שם י"א) בפה חנף ישחית רעהו. והוא עצמו לא ינצל מידו כמו שאמר (שם י"ח) פי כסיל מחתה לו כי הוא יפול לסבתה במהמורות בל יקום וכמו שאמר (שם כ"ב) שוחה עמוק' פי זרות זעום ה' יפול שם. כי הפה המשמשת בעבודות זרות לה כאלו שלא כוונו במציאות' היא שוחה עמוקה מאד לא יפול בה רק אשר זעם ה' ביום חרון אפו עליו להשמין את לבו ולהכביד אזניו ולעור עיניו פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין את כל דברי התוכחות הבאות בתורה על הדרך שזכרנו בחמשה חומשים גם בנביאים גם בכתובים גם בנסיונות הזמנים ושומע לעצה ימלט ממנה:
גן נעול
[משלי טו, ז] "שפתי חֲכָמִים יזרו דעת ולב כסילים לא כן". פירוש "חכמים", בעלי החכמה הנוהגים בצדק, וכדברי הכלל הי"ב. בארנו פעמים רבות כי מלת "דעת" הונח על הענינים העמוקים והנפלאים, והם כוללים כל הנכלל ביראת ה' ותהלתו, כמו (ישעיה יא, ב) "רוח דעת ויראת יי'", וכמו שכתבנו בבית הראשון (חדר ו' חלון ז'), שכתבי הקדש כינו תעלומת הסודות העליונים "מעשה בראשית ומעשה מרכבה". ועל דרך כלל כל הנכלל בכבוד ה' תהלתו ותפארתו, במליצת "יראת ה'". והן הן דברי דעת, לפי שאין באחד מהן דבר והפוכו, אלא כולם נוסדים על יחוד אחד אמתי, והן מתבררים לחכמים הגדולים. ומלת "שפתי" בארנוהו ג"כ שהונח על המדבר מאמרי דעת. ועל זה אמר "שפתי חכמים יזרו דעת", כלומר כשמוכיחים את הכסילים אשר אינן יראין את ה' ואינן שומרים מצותיו, לא יתוַכחו עמהם בעניני החכמה וחֻקוֹתיו, ולהודיעם כי לא טוב הם עושים. כי בעבור שאין על החכמה מופתי הדעת, וכדברי הכלל הט', לא ישמעו הכסילים ויחלקו על דברי החכמים. אבל "חכמים יזרו דעת", ילמדו לכסילים דברי דעת ויראת ה'. ומלת "יזרו" כמו יכתירו, מלשון זר זהב וכדברי רש"י ז"ל, כי יבינו ויבררו לכסילים עניני דעת ולנצח1כלומר לשכנע אותם כי ראוי להם לירוא את ה'. וכל אדם מוכרח מדעתו לקבל דברי דעת בעבור ששקול דעת האדם מכרעתו עליהן, לפי שהן דברים מבוררים בדרכי מופתי שקול דעת המושכלות הראשונות ותולדותיהן, וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ו' חלון ה'). ואעפ"כ הכסילים לא ישמעו לדברי החכמים, ולא ישימו יראת השם ב"ה על לבם. וכל זה לפי שיצרם מושל עליהם, ומרוב נטותם אל התאוה וההוללות אינן רוצים ביראת ה', כי לבם בל עמם לבחור בטוב. וכבר אמרנו כי מלת "לב" הנחתו על כח הממשלה הנטוע בנפש, והוא הגוזר על המנהגים לטוב ולרע. ומלת "כן" על הצדק והנכון, כמו (בראשית מב, יט) "אם כנים אתם", (במדבר כז, ז) "כן בנות צלפחד דוברות". ועל זה "ולב כסילים לא כן", כלומר לב כל כסיל וכסיל אינו נכון, כדרך (תהלים עח, לז) "ולבם לא נכון עמו". ובענין זה שוים הכסילים כולם שלבם נצוד ברשת היצר, וחפץ ברע. ועל כן השכל והבינה שבו תועים והולכים ארחות עקלקלות, ואינן נותנין לב להבין שפת חכמים ולשומם על לבם. ואילו היה לבם נכון, בנקל היו מקבלים הדברים הברורים היוצאים משפתי החכמים, והיו שבים מדרכם הרעה.