לֹ֣א יֶאֱהַב־לֵ֭ץ הוֹכֵ֣חַֽ ל֑וֹ אֶל־חֲ֝כָמִ֗ים לֹ֣א יֵלֵֽךְ׃
חובות הלבבות
וְאָמַר הֶחָכָם (שם) הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם וְגוֹ׳ וְאָמַר (שם כב) הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים וְאָמַר בְּמִי שֶׁלֹּא הִתְחַבֵּר עִם אַנְשֵׁי הַחֶסֶד (שם טו) לֹא יֶאֱהַב לֵץ הוֹכֵחַ לוֹ וְגוֹ׳. ואחז״ל קִבּוּץ לָרְשָׁעִים רַע לָהֶם וְרַע לָעוֹלָם וְלַצַּדִּיקִים טוֹב לָהֶם וְטוֹב לָעוֹלָם פִּזּוּר לָרְשָׁעִים הֲנָאָה לָהֶם וַהֲנָאָה לָעוֹלָם וְלַצַּדִּיקִים רַע לָהֶם וְרַע לָעוֹלָם, וְאָמְרוּ יְהִי בֵּיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַּצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם וְאָמַר (מלאכי ג) אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה׳ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה׳ וַיִּשְׁמָע:
עקידת יצחק
ועל הראשונה אמר אשר לא הלך בעצת רשעים כי האנשים אשר בעצם הם רשעים א"א שתהיה עצתם כי אם רעה לפי שהעצה היא יוצאת מעומק לבבם אשר הוא למרע ועל זה עצמו אמר אליפז האומרים לאל סור ממנו ומה יפעל שדי למו והוא מלא בתיהם טוב ועצת רשעים רחקה מני (איוב כ״ב:י״ז-י״ח) אמר כי האנשים הרשעים הכופרים בלבם בלתי נכרים להמון מצד שבתיהם מלאים כל טוב אשר מלא אותם הוא יתע' לסבה ידועה לו הנה עצתם רחוקה היא ממנו כי הוא נשמר ממנה כי ידע אשכלות מרורות בקרבה. ועל השנית ההפכית אמר ובדרך חטאים לא עמד כי החטאים הדרך אשר הם הולכים בה הוא רע באשר אין כח בהם לעמוד על דעתם הטוב. ואחר שהם רשעים אף כי יהיה במקרה אין לעמוד בדרכם. והנה על השלישית שהיא רעה בהחלט אמר ובמושב לצים לא ישב כי הלצים ודאי הם רעים לשמים ולבריות מלב ומנפש ולהם לא יקבלו שום תקנה. וכבר היתה לשלמה תמיד עמהם מלחמה ערוכה ויאוש מדעת מתקנתם לא יאהב לץ הוכח לו וגו' (משלי ט״ו:י״ב). אל תוכח לץ פן ישנאך (שם ט'). לץ תכה ופתי יערים נכונו ללצים שפטים (שם י"ט) ולזה אמר ובמושב לצים לא ישב שכיון שבא עד קצה הרע הזה בו ישב לעולם:
גן נעול
[משלי טו, יב] "לא יאהב לץ הוכח לו, אל חֲכָמִים לא ילך". פירוש "חכמים", שאספו לנפשם החכמה ונוהגים בצדק. וכבר בארנו שהלץ שונא אמת, ולא יחפוץ שיברר לו החכם דברי אמת. ועל זה אמר "לא יאהב לץ הוכח לו". וראיה [לזה] כי אל חכמים לא ילך, וזה אות שאין לבו תר לבקש האמת. וגם פסוק זה יתבאר שם.