אֹ֣רַח חַ֭יִּים לְמַ֣עְלָה לְמַשְׂכִּ֑יל לְמַ֥עַן ס֝֗וּר מִשְּׁא֥וֹל מָֽטָּה׃
גן נעול
החדר הג' ובו עשרה חלונות יבאר תאר "חכם" וחכמים שבספר קהלת, כולם על הנוהגים כפי החכמה, נפרש כל הכתובים שנזכר בהם התאר הזה
[קהלת ב' י"ד] "הֶחָכָם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כולם". פירוש "החכם" שאסף חֻקֵי החכמה לנפשו ונוהג במנהגיו כפי החכמה, וכדברי הכלל הי"ב. והנה בפסוק שלפניו נאמר (ב, יג) "וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסּכלות כיתרון האור מן החשך", ויתבאר היטב בחדר הז'. ועל כן אמר לפי שדרך החכמה אור, הנה החכם הנוהג בדרכיה עיניו בראשו. ומלת "עין" נפל על כל כח וכח הנטוע בנפש, שכל אחד כמו עין לראות, כמו כח הגאוה, כח הענוה, כח הנדיבות, כח הכילות, כח התאוה וכיוצא, שעל ידי הכח מביט ומצייר אותו הדבר, כי לולא שהיה נטוע כח כזה בנפש, לא היה מצייר דמותו כלל, וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ב' חלון א'). והחכם לא יתור אחר עיניו, וכדרך (במדבר טו, לט) "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", מלת "לב" על השכל והבינה, וכמבואר בבית הראשון (חדר ה' חלון א'), ומלת "עיניכם" על כלל הכחות הנטועות בנפש. ועל זה שנינו (אבות, ב משנה ט) "ר' אליעזר אומר עין טובה", ובפרושינו למסכת אבות בארנוהו.1יין לבנון,מהד' תשס"ג עמ' 149-152 וקדמונינו ז"ל אמרו2ברכות יב, ב "'אחרי לבבכם' זו מינות, 'ואחרי עיניכם' זו זנות". כי המינות צומח מתעיות השכל והבינה, והזנות מסתעף מעקלקלות הכחות הנפשיות המצטיירות בדרך רע. ולפי שהחכם נשען על חֻקֵי השם ב"ה ותורותיו, על כן עיניו בראשו, אינו מאמין שכל מראה עיניו חכמה. אבל יודע שהחכמה עליונה, ושצריך האדם לכבוש יצר לבו ולהשתמש בכל כחותיו כפי החכמה, ומביט תמיד בעיניו למעלה. וכולם פונים אל הראש האחד ללכת בדרכי השם ב"ה ואצלו ית' הכל אור, כדרך (תהלים צז, יא) "אור זרוע לצדיק". וכדמות מליצה זו מצינו בדברי שלמה (משלי טו, כד) "ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה". וזהו גדר החכם באמת, ולכן לא אמר "החכם הולך באור", כי כל ענין קהלת לבאר גדר החכם ומה ענינו, והיפך ממנו הכסיל הנלוז מן החכמה ונשען על שרירות לבו הרע, והולך אחר עיניו ואחר מראה לבבו הזונה. ולא הוצרך להודיע זה כי למד מענינו הוא, שאם הכסיל ההיפך מן החכם, נודע שעיניו למטה ואינו מביט בהן בחכמה. אבל הודיע כי רע ומר לתור אחר העינים, כי העושה כן הולך בכל מנהגיו בחשך ולא אור, כי יצר לב האדם רע מנעריו, וכחות נפשו מצטיירות לרעה מאליהן, וכדברי הכלל הי"ז. ואלו הן דרכי שאול ואבדון, וכמו שאמר "למען סור משאול מטה". ואפילו הכסיל בטבע נפשו בעל כח שכל ובינה גדולה, מה יועילו לו בלכתו אחר עיניו? שעל ידי כן שכלו ובינתו משרתים ליצר לבו הזונה וישחית יותר, וכדברי הכלל הי"ח. ולא היה צריך להודיע כי החכם הולך באור שגם זה למד מענינו, כי החכם ההיפך מן הכסיל. ואם הכסיל הולך חושך, נודע כי החכם הולך באור.
[קהלת ב' י"ד] "הֶחָכָם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כולם". פירוש "החכם" שאסף חֻקֵי החכמה לנפשו ונוהג במנהגיו כפי החכמה, וכדברי הכלל הי"ב. והנה בפסוק שלפניו נאמר (ב, יג) "וראיתי אני שיש יתרון לחכמה מן הסּכלות כיתרון האור מן החשך", ויתבאר היטב בחדר הז'. ועל כן אמר לפי שדרך החכמה אור, הנה החכם הנוהג בדרכיה עיניו בראשו. ומלת "עין" נפל על כל כח וכח הנטוע בנפש, שכל אחד כמו עין לראות, כמו כח הגאוה, כח הענוה, כח הנדיבות, כח הכילות, כח התאוה וכיוצא, שעל ידי הכח מביט ומצייר אותו הדבר, כי לולא שהיה נטוע כח כזה בנפש, לא היה מצייר דמותו כלל, וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ב' חלון א'). והחכם לא יתור אחר עיניו, וכדרך (במדבר טו, לט) "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", מלת "לב" על השכל והבינה, וכמבואר בבית הראשון (חדר ה' חלון א'), ומלת "עיניכם" על כלל הכחות הנטועות בנפש. ועל זה שנינו (אבות, ב משנה ט) "ר' אליעזר אומר עין טובה", ובפרושינו למסכת אבות בארנוהו.1יין לבנון,מהד' תשס"ג עמ' 149-152 וקדמונינו ז"ל אמרו2ברכות יב, ב "'אחרי לבבכם' זו מינות, 'ואחרי עיניכם' זו זנות". כי המינות צומח מתעיות השכל והבינה, והזנות מסתעף מעקלקלות הכחות הנפשיות המצטיירות בדרך רע. ולפי שהחכם נשען על חֻקֵי השם ב"ה ותורותיו, על כן עיניו בראשו, אינו מאמין שכל מראה עיניו חכמה. אבל יודע שהחכמה עליונה, ושצריך האדם לכבוש יצר לבו ולהשתמש בכל כחותיו כפי החכמה, ומביט תמיד בעיניו למעלה. וכולם פונים אל הראש האחד ללכת בדרכי השם ב"ה ואצלו ית' הכל אור, כדרך (תהלים צז, יא) "אור זרוע לצדיק". וכדמות מליצה זו מצינו בדברי שלמה (משלי טו, כד) "ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה". וזהו גדר החכם באמת, ולכן לא אמר "החכם הולך באור", כי כל ענין קהלת לבאר גדר החכם ומה ענינו, והיפך ממנו הכסיל הנלוז מן החכמה ונשען על שרירות לבו הרע, והולך אחר עיניו ואחר מראה לבבו הזונה. ולא הוצרך להודיע זה כי למד מענינו הוא, שאם הכסיל ההיפך מן החכם, נודע שעיניו למטה ואינו מביט בהן בחכמה. אבל הודיע כי רע ומר לתור אחר העינים, כי העושה כן הולך בכל מנהגיו בחשך ולא אור, כי יצר לב האדם רע מנעריו, וכחות נפשו מצטיירות לרעה מאליהן, וכדברי הכלל הי"ז. ואלו הן דרכי שאול ואבדון, וכמו שאמר "למען סור משאול מטה". ואפילו הכסיל בטבע נפשו בעל כח שכל ובינה גדולה, מה יועילו לו בלכתו אחר עיניו? שעל ידי כן שכלו ובינתו משרתים ליצר לבו הזונה וישחית יותר, וכדברי הכלל הי"ח. ולא היה צריך להודיע כי החכם הולך באור שגם זה למד מענינו, כי החכם ההיפך מן הכסיל. ואם הכסיל הולך חושך, נודע כי החכם הולך באור.