אֹ֗זֶן שֹׁ֭מַעַת תּוֹכַ֣חַת חַיִּ֑ים בְּקֶ֖רֶב חֲכָמִ֣ים תָּלִֽין׃
נתיבות עולם
ובמדרש מפרש ולמוכיחים לשון רבים על המוכיח ועל המתווכח, וכך אמרו במדרש זה שאמר הכתוב אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים וכתוב אחד אומר ולמוכיחים ינעם אלא כל מי שיודע שחבירו רשע ומלא עונות ואומר לו צדיק אתה ראוי שיבא עליו כל הקללות שבתורה יקבוהו לשון קללה דכתיב מה אקוב וגו' אבל מי שהוא מוכיח חבירו שיחזור בו נוטל ברכות שנא' ולמוכיחים ינעם ואותו המתווכח אם קיבל עליו וחוזר בו אף הוא מקבל ברכות שנא' ועליהם תבא ברכת טוב עליו אין כתיב כאן אלא עליהם המוכיח והמתווכח לכך הוכיח משה את דורו ע"כ. וביאור זה, כי המוכיח בשביל שמסלק הרע ומביא הטוב בעולם ולכך ראוי הוא לברכה, והמקבל תוכחה בשביל שמקבל הטוב שהוא דברי תוכחה ומסלק את הרע ממנו ראוי אל הטוב והוא הברכה. ואמר שם כי המקבל תוכחה נעשה חכם, כי המקבל תוכחה שהם דברי חכמה מן המוכיח א"כ הוא מקבל השכלי, ובזה הוא מוכן לקבל השכל ג"כ ויהיה נעשה שכלי. וזה שאמר שלמה (משלי ט"ו) אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין. כי בודאי השומע תוכחה הוא גובר על גופו החמרי ומקבל השכלי ולכך בקרב חכמים תלין:
חובות הלבבות
וְהִשְׁתַּדֵּל אַחַ״כּ לֶאֱטֹם אָזְנֶיךָ מִשָּׁמְעֲךָ מָה שֶׁאֵינְךָ צָרִיךְ לוֹ וּפְרֹשׂ מִמּוֹתְרֵי הַשֵּׁמַע כְּפִי יְכָלְתְּךָ וְאַל תַּאֲזִין לִשְׁמֹעַ מָה שֶׁלֹּא יוֹעִילְךָ שָׁמְעוֹ מִמּוֹתְרֵי הַדְּבָרִים וְהַכָּזָב וְהָרְכִילוּת ולה״ר וּפְרֹשׂ מִמָּה שֶׁיְּבִיאֲךָ לְהַמְרוֹת הָאֱלֹהִים וְלַעֲזֹב מִצְוֹתָיו מִמִּינֵי הַזֶּמֶר וְהַנִּגּוּן וְהַשְּׂחוֹק וְהָרִנָּה הַטּוֹרְדִים אוֹתְךָ מִן הַמִּצְוֹת וְהַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים אֲבָל הַט אָזְנְךָ אֶל דִּבְרֵי הַחֲכָמִים הַיּוֹדְעִים אֶת ה׳ וְאֶת תּוֹרָתוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם (משלי כב) הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים וְאָמַר (שם טו) אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים.
גן נעול
[משלי טו, לא] "אזן שומעת תוכחת חיים, בקרב חֲכָמִים תלין". פירוש "חכמים", בעלי החכמה הנוהגים בצדק, וזה היפך מן המקרא הקודם, כי הלץ לא ילך אל חכמים בעבור ששונא תוכחת. ואזן החפצה לשמוע תוכחות חיים, לא בלבד שתשכים ותעריב יום יום לשקוד על דלתות החכמים, אבל גם בלילה לא שכב לבו, ומרוב אהבתה את התוכחות "בקרב חכמים תלין". ויתבאר ג"כ שם.