משלי טז:ז מחשבת ישראל: חובות הלבבות, גן נעול ומדרש האתמרי

וְאִם יִהְיוּ סִבָּה לְהַזִּיקוֹ יַחְשֹׁב עֲלֵיהֶם טוֹב וְיַחְשֹׁד אֶת עַצְמוֹ וּמַעֲשָׂיו בְּרֹעַ הַקְדָּמוֹתָיו אֵצֶל אֱלֹהָיו וְיִתְחַנֵּן אֶל הָאֱלֹהִים וִיבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו לְכַפֵּר עֲוֹנֹתָיו וְאָז יָשׁוּבוּ אוֹיְבָיו לְאַהֲבָתוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם (משלי טז ז) בִּרְצוֹת ה׳ דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ.

(מל"א ה, כו) "ויי' נתן חָכְמָה לשלמה כאשר דבר לו. ויהי שלום בין חירם ובין שלמה ויכרתו ברית שניהם". פירוש שנתן בו רוח חכמה לגלות ציורי חכמת לבו כאשר דבר לו "הנה נתתי לך לב חכם ונבון", כמבואר בחלון ד'. והקדים כתוב זה לסיפור בנין המקדש ולכל הסיפורים שלאחריו להודיע שהחכמה גרמה לו כל הטובה הזאת. שבעבור נגלו בו ציורי חכמת ההנהגה והיה חכם-לב נוהג בצדק ובמשפט, היתה השגחת השם ב"ה דבקה בו והיה לו שלום והשקט מסביב, ולא נתקנאו מלכי דורו בגדולתו ובכבודו אלא גם הם עזרוהו במלאכתו. וכדרך (משלי טז, ז) "ברצות יי' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו". ולכן אמר "ויהי שלום בין חירם ובין שלמה" וגו'. וכן עשה את כל המלאכה הגדולה בבית ה' ובביתו הכל בתבנית ישר ומתוקן בעבור שברכו השם ב"ה בחכמה, ונגלו בו ציורי חכמות טבעיות ולמודיות וכל מלאכת מעשה. וכאומר אל תתמה על החפץ ועל כל פרשת גדולת המלך שלמה שאספר לך, כי מאת ה' היתה זאת לו באמצעות הברכה אשר ברכו בתתו עליו רוחו הטובה בחכמה בתבונה ובדעת:

וּמָה שֶׁזָּכַרְתָּ מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ״ל בָּעִנְיָן הַזֶּה אֵינוֹ מְחַיֵּב לְהִשְׁתַּדֵּל בִּמְשִׁיכַת רְצוֹן כָּל הַבְּרִיּוֹת כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי טז) בִּרְצוֹת ה׳ דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ,