משלי יב:כא מחשבת ישראל: חובות הלבבות

לֹא־יְאֻנֶּ֣ה לַצַּדִּ֣יק כָּל־אָ֑וֶן וּ֝רְשָׁעִ֗ים מָ֣לְאוּ רָֽע׃

חובות הלבבות

וְהַשְּׁבִיעִי כִּי הָעֲבוֹדָה כְּשֶׁהִיא מִן הַתּוֹרָה בִּלְבַד אֵין אָדָם בָּטוּחַ בְּעַצְמוֹ שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל בָּהּ כִּי כֹּחַ הַתַּאֲוָה אוֹרֵב לָהּ וּמְצַפֶּה הָעִתּוֹת שֶׁהוּא מִתְעַלֵּם מִמֶּנָּה אֲבָל הָעֲבוֹדָה שֶׁהִיא מֵהֶעָרַת הַשֵּׂכֶל בָּטוּחַ הוּא מֵהִכָּשֵׁל בָּהּ וּמֵחֲטוֹא כִּי הַנֶּפֶשׁ אֵינָהּ נִמְשֶׁכֶת אֵלֶיהָ אֶלָּא לְאַחַר הָמִית תַּאֲוַת הַגּוּפוֹת וְהַגְבָּרַת הַשֵּׂכֶל עָלֶיהָ וְשִׁמּוּשׁוֹ בָּהּ כְּחֶפְצוֹ וּרְצוֹנוֹ וְעַל כֵּן הִיא עֲבוֹדָה מֻבְטַחַת מֵהִכָּשֵׁל בָּהּ וּבַעְלָהּ שָׁמוּר מִן הַחֵטְא כמ״ש הַכָּתוּב (משלי יב) לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן.
שאל רבBookmarkShareCopy

חובות הלבבות

וְאִם יִשְׁלַם עַל יְדֵי אֶחָד מֵהֶם יוֹדֶה הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ אֲשֶׁר הִשְׁלִים חֶפְצוֹ וְיוֹדֶה לְמִי שֶׁנַּעֲשָׂה עַל יָדוֹ עַל לִבּוֹ הַטּוֹב לוֹ וְשֶׁהַבּוֹרֵא הֵבִיא תּוֹעַלְתּוֹ עַל יָדוֹ. וּבְיָדוּעַ שֶׁאֵין הַבּוֹרֵא מְגַלְגֵּל טוֹבָה אֶלָּא עַל יְדֵי הַצַּדִּיקִים וּמְעַט הוּא שֶׁמִּתְגַּלְגֵּל הֶפְסֵד עַל יְדֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (גמרא בבא בתרא קיט ב) מְגַלְגְּלִין זְכוּת ע״י זַכַּאי וְחוֹבָה ע״י חַיָּב, וְאָמַר הַכָּתוּב (משלי יב כא) לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן.
שאל רבBookmarkShareCopy

חובות הלבבות

וּכְשֶׁתַּגִּיעַ אֶל הַגְּבוּל הַזֶּה מִן הַפְּרִישׁוּת מִן הָאִסּוּר בְּלֹא הֶכְרֵחַ מִטִּבְעֲךָ וְלֹא קֹשִׁי מִנַּפְשְׁךָ תִּהְיֶה מִן הַכִּתּוֹת הַנִּצָּלוֹת מִן הַחֵטְא וְהַמִּכְשׁוֹל אֲשֶׁר נֶאֱמַר עֲלֵיהֶם (משלי יב, כא) לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן וְגוֹ׳.
שאל רבBookmarkShareCopy