משלי יד:טו מחשבת ישראל: גן נעול ומורה נבוכים

פֶּ֭תִי יַאֲמִ֣ין לְכָל־דָּבָ֑ר וְ֝עָר֗וּם יָבִ֥ין לַאֲשֻׁרֽוֹ׃

גן נעול

הכתובים בספר תהלים אלו הן: (תהלים לז, ל) "פי צדיק יהגה חָכְמָה ולשונו תדבר משפט". פירוש "חכמה", דרכי החכמה וחֻקוֹתיה וכדברי הכלל הי"ב והי"ד. כי הצדיק ירא את ה' ועושה מצותיו ולכן פיו יהגה חכמה. כי כל דבריו מיוסדים על אדנֵי החכמה כפי חֻקוֹת השם, ויספר חֻקוֹתיו לבני אדם. ואולם "לשונו תדבר משפט". וכל משפט כפי החכמה. כמו שבארנו בבית הראשון (חדר ב' חלון ז') וכמו (ויקרא יט, טו) "בצדק תשפוט עמיתך", כלומר תשפטהו כפי דרכי הצדק, ודרכי הצדק הן דרכי החכמה. כי מלת "צדק" על החכמה כמו שבארנו בבית הראשון (חדר ב' חלון ה'). אבל צריך להבין דבר, לישר המשפט כפי יסודות הצדק וכמו שבארנו למעלה (חדר ב' חלון ג'). ולכן אמר "ולשונו תדבר משפט" כי המליצה הזאת תמיד על המאמרים שהן בבינה. כמו (משלי יב, יח) "ולשון חכמים מרפא", ובארנו למעלה (חדר ד' חלון י"א). ולפי שהוא מדבר מן החכמה, והבינה שהיא בדרכי החכמה, סמך ואמר (תהלים לז, לא) "תורת אלהיו בלבו, לא תמעד אשוריו". כלומר על כן דברי פיו בחכמה, בעבור שתורת אלהיו בלבו המלמדת דרכי החכמה ובעבור כן יבין משפט בלבו ולא תמעד אשוריו, אבל יוציאהו לאשורו ולאמתו. וכן (משלי יד, טו) "וערום יבין לאשורו". ויתבאר בספר "מעין גנים" בעז"ה:
שאל רבBookmarkShareCopy

גן נעול

(משלי ח, יב) "אני חָכְמָה שכנתי ערמה, ודעת מזמות אמצא". פירוש "חכמה", ציורי החכמה בנפש צדק משפט ומישרים, וכדברי הכלל הי"ב. ומלת "ערמה" יתבאר בעז"ה בספר "מעין גנים", ונכבדות דברנו על שרש זה. אבל פה בקצרה ארמוז. שהעָרְמָה כח נפלא בנפש האדם, ונופל על התשוטטות המחשבה על כל הדברים והמעשים טרם תֵּעָשֶׂנָה, לשקול כל דבר ודבר. ובעל הערמה לא יעשה דבר טרם ישוטט עליו במחשבתו. ולכן היא ראשית השכל והבינה. ואחרי פעולת השכל והבינה תבוא המזמה היקרה, ורמזנו על ענינה למעלה בחלון ששי. ואחרית הכל הדעת. ויש נפש שנטוע בה כח ערמה גדולה עד שיתואר בעלה בתאר "ערום"; ויש נפש שכח ערמתה חלושה, ולא יתואר בעלה בתאר "ערום". ואולם הערמה לפעמים רעה. והכל כפי מצב בעל הערמה. אם הוא חכם וציורי החכמה מושלים בלבו יהיה ערום לטובה. ואם הוא רשע וציורי החטאים מושלים בלבו יערים לרעה, וזהו "רשע ערום" הנזכר בדברי קדמונינו ז"ל (סוטה כא, ב), ואלו הדברים יתבארו ברחבה בספר הנזכר. ולכן החכמה האסופה בנפש היא יסוד טובת כח הערמה. ומי שמערים כפי חכמתו יוכל להשכיל ולהבין בענין שיערים עליו. וכדרך (משלי יד, טו) "וערום יבין לאשורו", ויתבאר בספר הנזכר. ועל ידי ההשכלה וההתבוננות תרבינה מזמותיו ויגיע לכלל דעת קדושים. וכנגד זה התהללה החכמה אני היא השוכנת בתוך ערמת האדם. ואני היא המוצאת דעת המזמה. כי אם אין ציורי החכמה מושלים בלב לא תועילנו ערמתו ולא שכלו ובינתו הנטועים בו, ולא ימצא דעת לעולם. כי יסוד הכל היא החכמה, צדק משפט ומישרים. וכמו שבארנו במקומות רבים:
שאל רבBookmarkShareCopy

מורה נבוכים

וכאשר מצאו האנשים הרעים הפתאים אלו הדברים, התרחב להם הכזב והמאמר, שיקבצו איזה אותיות שירצה ויאמרו שזה הוא ׳שם׳ יעשה ויפעל, כשיכתב או כשיאמר על תואר כך. ואחר כך נכתבו הכזבים ההם אשר בדאם הרע הפתי הראשון; ונעתקו הספרים ההם לידי הטובים, רכי הלב הסכלים אשר אין אצלם מאזנים ידעו בהם האמת מן השקר והסתירום ונמצאו בעזבונותם ונחשב בהם שהם אמת. וסוף דבר – ״פתי יאמין לכל דבר״.
שאל רבBookmarkShareCopy