משלי יד:כג מחשבת ישראל: נתיבות עולם, נפש החיים, דברי שלום ואמת ונצח ישראל

בספר משלי (י"ד) בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסור. שלמה המלך ר"ל כאשר האדם הוא בהכנעה וכובד ראש יהיה לו תחת זה מותר, כי השמחה לאדם מצד השלימות שנמצא בו ולכך הוא שמח. והאדם אינו בעל שלימות בעצמו, ואם האדם מתבונן בחסרון שלו לא יהיה לו שמחה יתירה, כי האדם לעמל יולד שיהיה שלימותו תמיד יוצא אל הפעל ואין האדם בשלימות בפעל, ולכך כאשר האדם נוהג כך הנה יהיה לו מותר שיקבל מה שראוי לקבל שכר הוא האדם תחלת בריאה שלו בחסרון, ותמיד הוא יוצא לפעל לקבל, ואם האדם בשמחה כאלו כבר הוא בשלימות בלא חסרון, ודבר זה מביא אליו חסרון כי כאשר הוא בשלימות דבק בזה ההעדר והחסרון, אבל כל זמן שאינו בשלימות אינו דבק בו ההעדר. ודבר זה הוא דבר מופלג בחכמה רמזו ז"ל דבר זה, אמרו בפרק חלק (סנהדרין צ"א, ב') אימתי יצר הרע ניתן באדם משעה שיוצא לאויר העולם שנאמר לפתח חטאת רובץ, והיצר הרע הוא ההעדר שהוא דבק באדם שהרי נקרא רע וזהו עצם ההעדר, וכל זמן שהוא בבטן אמו שיוצא הוויתו אל השלימות ואל הפעל אין דבק בו ההעדר, אבל כשנשלם הווייתו יוצא אל הפעל אז דבק בו ההעדר. וכן בפרק חלק (סנהדרין ק"ו, ב') רבי יוחנן כל מקום שנאמר וישב אינו אלא לשון צער וישב ישראל בשטים מה כתיב ויחל העם לזנות וישב יעקב מה אירע מכירת יוסף וישב ישראל בארץ מצרים מה כתיב ויקרבו ימי ישראל למות וישב ישראל ויהודה לבטח וכתיב ויקם ה' שטן לשלמה, והטעם בזה כמו שאמרנו, כי האדם כאשר האדם עצמו הוא בשלימותו ויש לו ישיבה ומנוחה, ואז השטן הוא ההעדר שהוא השטן כאשר ידוע כי השטן הוא ההעדר שהוא דבק בנבראים, אבל כאשר אינו בשלימות אין דבק בו ההעדר כ"כ, ואלו דברים ברורים וכבר הארכנו בזה בפרקים. וזה שאמר כאן בכל עצב יהיה מותר, שאם האדם הוא בהכנעה והאדם מדריגתו שנברא עליו שהוא חסר ומקבל שלימות ויוצא אל הפעל תמיד, לכך יקבל תמיד שלימות שראוי אל האדם, ודבר שפתים כי כאשר האדם מדבר והדבור הוא מצד שיחשוב שהוא בשלימות, שכל אשר הוא חסר הוא יושב ודומם וכשיחשוב עצמו שלם דבר זה הוא למחסור כי מצד אשר הוא בשלימות דבק ההעדר והחסרון. גם יש לפרש כי האדם הוא עלול וכל עלול במה שהוא עלול אין לו השמחה, כמו העבד שהוא עובד את אדון שלו וכי ראוי לו השמחה הרי הוא עבד נכנע לאדון שלו, וכאשר העבד עושה כך מראה שהוא עלול ומקבל השלמה מן העלה אשר הוא השלמתו, וכאשר אינו עושה כך הוא למחסור אליו. והמפרשים פרשו פסוק זה בכל עצב (יהיה מותר) שיגיע בעצבון שלו לעשות מלאכה יהא מותר אליו שמרויח, ואין לפרש כך כי מה צריך לומר דבר זה גם מדברי חכמים אינו כך, רק הפירוש הראשון עיקר:

ועל ידי ההעתקה הזאת הטהורה משגיאות הלשון האשכנזי, והמתרגמת המקרא על מכונו, ישמע הנער את תורת אלהיו בלשון צח ונקי, ויכנסו הדברים בלבו, ויותר יתבונן בהם, ויותר יבין טהרת הלשון, קצורה נעימותה טוב טעמ׳ וחכמת מליצותיה ולא יבהלוהו עוד הלשונות הצחות שבספרי הדיוטות, כי יבין יתרון הלשון האלהי עליהם, איך מכלכלת בדברים מעטים כוונות עמוקות, ושאין בה דבר שפתים אך למחסור כמו שיש בצחות לשונות ההדיוטים, ומקצתן שיצליחו להבין גם הוראת השרשים, ואיך כל אחד נוסד על מציאות הדבר כמו שהוא, וכמו שהחילונו לבאר בספרנו גן נעול ובשאר הספרים שחברנו על זה, גם בבאורנו לספר ויקרא שכתבנו על העתקת החכם מוהר״ר משה הנ״ל, יגדל החפץ בלבו להעמיק בספר תורת אלהיו, ובאחריתו יחכם: