משלי יח:יד מחשבת ישראל: חובות הלבבות ונפש החיים

עַל כֵּן פְּקֹד עִנְיָנֶיהָ תָּמִיד יוֹתֵר מִפָּקְדְךָ עִנְיַן גּוּפְךָ, וְדַע כִּי גּוּפְךָ יוֹתֵר קָרוֹב לְהֵרָפֵא מִן הַקָּשֶׁה שֶׁבֶּחֳלָאִים כְּשֶׁיִּפּוֹל בּוֹ מֵרְפוּאַת נַפְשְׁךָ מִמַּדְוֵה הַיֵּצֶר כְּשֶׁהוּא גּוֹבֵר עָלֶיהָ כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם (שם יח) רוּחַ אִישׁ יְכַלְכֵּל מַחֲלֵהוּ וְרוּחַ נְכֵאָה מִי יִשָּׂאֶנָּה וְאָמַר (שם ד) מִכָּל מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ:

וזהו ענין הכתוב (משלי י"ח) רוח איש יכלכל מחלהו ורוח נכאה מי ישאנה. ר"ל המחלה וחלאת העון של בחי' הנפש (שסתם רוב העונות מצויות בבחי' הנפש. שהיא התחתונה הקרובה אל הס"א רגליה יורדות מות. וכמ"ש ונפש כי תחטא. החטאים האלה בנפשותם והרבה כיוצא. וע' ע"ח שער העקודים סוף פ"ה ופע"ח שער ק"ש שעל המטה פ"ח). יכולה היא להתקן וגם לעלות ע"י בחי' הרוח כנ"ל. ואם הרוח נכאה שפגם וקלקל בחי' רוחו ע"י עונות התלוים בבחי' הרוח. אז מי ישאנה תיקונו הוא ע"י בחי' הנשמה שנקראת מ"י כידוע בזוהר: