משלי י:ג מחשבת ישראל: חובות הלבבות

וְאִם הוּא מַגְבִּיר עֲבוֹדַת הָאֱלֹהִים וּבוֹחֵר בְּיִרְאָתוֹ וּבוֹטֵחַ בּוֹ בְּעִנְיְנֵי תּוֹרָתוֹ וְעוֹלָמוֹ וְסָר מִן הַדְּבָרִים הַמְּגֻנִּים וְכוֹסֵף לַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת לֹא יִבְעַט בַּמְּנוּחָה וְלֹא יִטֶּה אֶל הַשַּׁלְוָה וְלֹא יַשִּׁיאֵהוּ הַיֵּצֶר וְלֹא יִפָּת בְּכִשְׁפֵי הָעוֹלָם יִסְתַּלֵּק מֵעָלָיו טֹרַח הַגִּלְגּוּל וְהַסִּבּוּב בַּהֲבָאַת טַרְפּוֹ מִפְּנֵי הִסְתַּלְּקוּת שְׁנֵי הַפָּנִים הַנִּזְכָּרִים מֵעָלָיו הַבְּחִינָה וְהַבְּעִיטָה בַּטּוֹבָה וִיבוֹאֵהוּ טַרְפּוֹ בְּלִי טֹרַח וּבְלִי יְגִיעָה כְּפִי סִפּוּקוֹ וּמְזוֹנוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י ג) לֹא יַרְעִיב ה׳ נֶפֶשׁ צַדִּיק.

וְהָרְבִיעִי כִּי בַּעַל הַכִּימִיָּה אֵינוֹ נִמְלָט מֵהַזְמִין מֵהַזָּהָב וְהַכֶּסֶף הַרְבֵּה לְעֵת צָרְכּוֹ אוֹ שֶׁלֹּא יַזְמִין מֵהֶם כְּלוּם אֶלָּא כְּפִי שֶׁיַּסְפִּיק לִזְמַן מוּעָט. וְאִם יַזְמִין מִמֶּנּוּ הַרְבֵּה יִהְיֶה כָּל יָמָיו מְפַחֵד עַל נַפְשׁוֹ שֶׁלֹּא יֹאבַד מִמֶּנּוּ בְּמִינֵי סִבּוֹת הָאֲבֵדָה וְלֹא יִשְׁקֹט לִבּוֹ וְלֹא תָּנוּחַ נַפְשׁוֹ מִפַּחְדּוֹ עָלָיו מֵהַמֶּלֶךְ וְהָעָם. וְאִם לֹא יַזְמִין מֵהֶם אֶלָּא לְמַלֹּאת מַחְסוֹרוֹ זְמַן מֻעָט אֶפְשָׁר שֶׁיִּבָּצֵר מִמֶּנּוּ הַמַּעֲשֶׂה בְּעֵת הַצֹּרֶךְ הַגָּדוֹל אֵלָיו מִפְּנֵי הִמָּנַע סִבָּה מִסִּבּוֹתָיו מִמֶּנּוּ. וְהַבּוֹטֵחַ בֵּאלֹהִים בִּטְחוֹנוֹ חָזָק בֵּאלֹהִים שֶׁיַּטְרִיף אוֹתוֹ כִּרְצוֹנוֹ בְּעֵת שֶׁיִּרְצֶה וּבְמָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה כַּאֲשֶׁר יַטְרִיף הָעֻבָּר בְּרֶחֶם אִמּוֹ וְהָאֶפְרוֹחַ בְּתוֹךְ הַבֵּיצָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מָקוֹם מְפֻלָּשׁ לְהִכָּנֵס אֵלָיו מִמֶּנּוּ דָּבָר מִחוּצָה וְהָעוֹף בַּאֲוִיר וְהַדָּגִים בַּמַּיִם וְהַנְּמָלָה הַקְּטַנָּה עִם חֲלִישׁוּתָהּ וְיִבָּצֵר הַטֶּרֶף מֵהָאֲרִי עִם תָּקְפּוֹ בִּקְצָת הַיָּמִים כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים לד יא) כְּפִירִים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ וְגוֹ׳, וְאָמַר (משלי י ג) לֹא יַרְעִיב ה׳ נֶפֶשׁ צַדִּיק וְגוֹ׳, וְאָמַר (תהלים לז כה) נַעַר הָיִיתִי גַּם זָקַנְתִּי וְלֹא רָאִיתִי צַדִּיק נֶעֱזָב וְזַרְעוֹ מְבַקֶּשׁ לָחֶם.