משלי י:ד מחשבת ישראל: עקידת יצחק, האמונות והדעות וגן נעול

ואולם מאמרנו אשר זכרנו בפתח השער הוא מה שיור' על אמתת זה תכלית ההוראה בשתובן כונתו. וזה שדרש רבי חנינא כי אע"פ שיש מלאך ממונה על שעת ההריון והוא מזל המולד שנוטל אותה הטיפה ומעמידה לפני הקב"ה ושם נאמר מה תהא עליה לפי הכח שמסר הש"י ביד המלאך ההוא מהתחלה הבריאה ומשם תהי' לה כח על כל אחד מהתוארים ההם אם למעלה ואם לפחיתות. הנה לא יפה כחו בהם בשיהיו כן עכ"פ אבל ישאר האדם יכול ורשאי בהשתדלות שכלי וחריצות אנושי להדיח מעליו רעת הוראתו ויקבל את הטוב מאת האלהים עד שיהפך מזה מצד אל צד אם מעני אל עשיר כמו שנאמר ויד חרוצים תעשיר (משלי י׳:ד׳) ואם מפתי אל חכם כמו שאמר הולך אל חכמים יחכם (שם י"ג) ומחלש אל גבור כמ"ש וטהר ידים יוסיף אומץ (איוב י״ז:ט׳). ולפחות יהי' לאל ידו לעמוד כנגד אלו ההוראות עד שלא יכנע צדקו מפניהם. כמו שיש כח ברוע בחירתו וקלקול דרכיו להפוך אותם לרעה עם היות הוראתם עליו לטובה. וזה אומרם צדיק ורשע לא קאמר. כלומר אבל אלו הגזרות לא ימשלו על האדם באופן שבעבורם יהי' צדיק ורשע בהכרח אבל הכרעתם היא חלושה עד שהצדיק והרשע המה ימשלו בהם. והנה באמת היה מאמרם זה שוה למה שאמר ר' עקיבא הכל צפוי והרשות נתונה (אבות פ"ג) ורמז גדול רמז רבי חנינא בקריאת המלאך ההוא ליל' וגם שלא נזכר שם לשון גזירה כי אם שאלה לבד אמר טיפה זו מה תהא עליה וכו'. וזה שזמן הליל' שהוא החשך הוא מסוגל בשני דברים. האחד במה שאין ענינו רק העדר ושלילת האור. השני שהוא זמן תקוה ותוחלת כמו שאמר משומרים לבקר (תהלים ק"ל). והנה באמת המלאך הממונה מלפנים על ההריון על האופן שזכרנו ראוי שיקרא בשם הזה לפי שכבר יפלו בשאלה זו ענין הליל' וסגולותיו. וזה כי השאלה הזאת ודאי היא עמוקה וחשכה כחשכה של לילה אצל השכל האנושי שלא יסבול היות דבר גזור בהשאר טבע הבחירה קיים ביד האדם כמו שכתבנו בשער י"ט. גם כי מסגולתה שלא יהי' שם רק העדר ההכרח אל אחד הענינים מאחר שנשאר' חפשיות הבחירה בידו. וגם הסגולה השנית להיות הכל תלוי ועומד עד שידון כפי מעשיו והרי הגזרה היא בתוחלת ממושכה עד הזמן ההוא. ולזה באמת בהיות הירא' בידו הנה הכל בידו הפך מה שהובן מהמאמר הזה תחלה נצטדק מאד באמרו מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך וכו' (דברים י'). כי במה שיעבוד ביראה לבד הנה יזכה בכלם. הנה שנתישבו כל המאמרים יפה ויועיל ביאורם לכל מה שיבא מהם על זה הדרוש וכיוצא בו. ובשער כ"ו יתבאר בשלמות תועלת ההשתדלות בכל אחת מחלוקות אשר ימצא האדם עליהם אצל המזל ואצל המעשים הבחיריים. ושם זכור במה תשקוט הנפש בזה ההתבוננות מתלונת צדיק ורע לו רשע וטוב לו. עיין עליו כי הדרושים קרובים והיו לאחדים:

ואני משביע באלהים בורא הכל, כל חכם לב שיעיין בספר הזה, ויראה בו שום טעות שיתקנה, או מלה מסופקת שישיבנה אל הישרה, ואל יעכבהו מזה ענין שאין הספר שלו, או שאני הקדמתיו לגלות מה שלא נזדמן לו. כי לחכמים חמלה על החכמה, והם מוציאים לה חנינה, כחנינת אנשי הקרבה. וכאשר אמר (משלי ז' ד') אמור לחכמה אחותי את. אעפ"י שהכסילים חומלים על סכלותם ואינם מניחים אותה, כמו שאמר (איוב כ' י"ג) יחמול עליה ולא יעזבנה:

ועל ידי הפלא הזה בכל עת ינהג בעליו בחכמה, בהיות הציור לנגד עיניו ולבו מושל בו. השכחה לא תמנעהו, והיצר לא יתעהו. וכן בכל רגע ישכיל ויבין בדרכי הציורים הנכבדים האלו. זהו תכלית שלמות האדם הישר, עליו נופל תואר "חכם לב" בכל מקום שהוא נכתב בכתבי הקדש, להורות שנצטיירו ציורי החכמה בלבו ועומדים לפניו. עליו הבטיח ברוח הקדש (משלי ב, י) "כי תבא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם", ושם מפורש שהוא מדבר עם הצדיק המאזין לחכמה⁴כדכתיב "להקשיב לחכמה אזניך" (משלי ב, ב) וקיבל חקי התורות, ונפשו נכספת ללכת כל עת בדרכים אלו ולהבין ולהשכיל בעניניהן. והוא מבקש אחריה ומחפש אחריה כאחרי מטמונים (משלי י, ד). וכדרך שאמרנו שאם האדם עשה את שלו בהוצאות ציוריו אל הפועל, תחל רוח ה' לפעמו ויגמור בעדו. ועל זה באו כל הכתובים בתורה ובנביאים ובכתובים שהזכירו רוח חכמה שחלה על איש מן האנשים. ולא יתבלבל עליך הדבר, ולא תחשוב שנתוספו בהן ידיעות חדשות מעניני התורות, לא שמעום ולא ראום ולא למדום מקדם, ושאי אפשר להוציאם בשכל ובבינה. אלא הכלל שיסדנו בחדר שני [לעיל] אמת. והוא שהחכמה צריכה שתאסף מחוץ אל הנפש. וזה באמצעות החושים בראיה בשמיעה ובלמוד. ואולם הגידו הכתובים שחלה רוח אלהים על פלוני או פלוני לגלות ציורי החכמה שבנפש ולהביאם אל הלב. ולגלות ציורי השכל והמדע. ובאמצעות הרוח הקדוש הזה, היו חכמי לב נוהגים כל עת בדרכי ה' שהן דרכי החכמה. לא ישכחום, ולא יעברו עליהם בתעות היצר. משכילים שכל טוב, מבינים סודות נפלאות וסודות המליצות, בעבור התגלות ציוריהן ועוצם כח השכל והבינה. והיו נגידים בעם שרי קדש ושרי אלהים. כל אחד כפי משקל הרוח שנחה עליו, וכדרך שבארנו למעלה. וערך הרוח כערך זַכּוּת נפשו שהיה לו טרם נחה עליו, וכפי ערך נפשו מתחלת אצילתה. וזהו שנאמר ביהושע (במדבר כז, יח) "איש אשר רוח בו". ונאמר אחר כן (דברים לד, ט) "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה". וכן המליצות שנכתבו אצל בצלאל ואהליאב, ואצל המלך שלמה, כולם על ענין אחד ועל מנהג אחד. ולא באתי בחדר זה לפרש המקראות. כי יתבארו במקומם בעז"ה. ורק רמזתי עליהן להבין כונתי. והרבה יש לדבר במדרש זה אבל בחרתי לקצר. כי לפתאים לא יועילו דברים רבים. ולחכמים כבר יועילו הרמזים הקצרים. ובבית השלישי בעז"ה כשאבדיל בין המליצות הנכתבות אצל חכמה, והמליצות הכתובות אצל בינה, אוסיף עוד דברים חדשים בענין זה. כתר לי,⁵המתן לי כי שנאתי לערבב הדברים: