משלי י:יט מחשבת ישראל: חובות הלבבות

מוֹתְרֵי הַדְּבָרִים וְאָמַר וְנֶאֱמַר וּבִלְבּוּל אָרוֹךְ אֵין צֹרֶךְ אֵלָיו וְאָמַר הֶחָכָם (משלי י) בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פָּשַׁע וְגוֹ׳, וְאָמַר אֶחָד מִן הַחֲכָמִים אֱצֹר מוֹתַר דְּבָרֶיךָ וַחֲסֹם מוֹתַר לְשׁוֹנֶךָ.

וְהַחֵלֶק הַשֵּׁנִי שֶׁהוּא הָרִבּוּי וְהוּא עֲבוֹר גְּבוּל דֵּי הַסִּפּוּק אֶל הַתּוֹסֶפֶת אֲשֶׁר אֵין צֹרֶךְ בָּהּ לָאָדָם כְּמוֹ הָרִבּוּי מִן הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה. וּכְבָר הִזְהִיר מִמֶּנּוּ הֶחָכָם בְּאָמְרוֹ (משלי כג) אַל תְּהִי בְסֹבְאֵי יָיִן בְּזֹלְלֵי בָשָׂר לָמוֹ. וְכֵן שֶׁיַּפְלִיג לְהִתְקַשֵּׁט בְּמַלְבּוּשִׁים וּמַרְחִיב בְּמִשְׁכָּנִים לְלֹא דֹּחַק וּמוֹתְרֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ בּוֹטֵחַ שֶׁלֹּא יִכָּשֵׁל בָּהֶם כמ״ש הֶחָכָם (שם י) בְּרֹב דְּבָרִים לֹא יֶחְדַּל פָּשַׁע וְכֵן אָמַר (שם כט) וְרֹעֶה זוֹנוֹת יְאַבֶּד הוֹן וְאָמַר (שם לא) אַל תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ וְאָמַר בְּמֶלֶךְ (דברים יז) וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים.