כִּשְׂח֣וֹק לִ֭כְסִיל עֲשׂ֣וֹת זִמָּ֑ה וְ֝חָכְמָ֗ה לְאִ֣ישׁ תְּבוּנָֽה׃
גן נעול
ויש עתים הרבה למנוע מאלו החשובים הנזכרים הענינים הראוים להמשך ממדותיהם הנכבדות, ויפגע בם מדת הדין, וימנע מהם פרי מועצותיהם. וכדרך (ישעיה מד, כה) "משיב חכמים אחור" וגו', (איוב יב, כ) "מסיר שפה לנאמנים" וגו', ויתבאר בחדר י"א בעז"ה. ועוד יש בדברי קהלת משל ומליצה, להודיע שלא בלבד שמקרה אחד לצדיק ולרשע תחת השמש לטוב ולרע, אבל גם בענין הצדק והכשרון יקרה לפעמים שלא יהיה ביכלת הצדיק או החכם או בעל הכשרון המעשים לעשות כצדקתו וכחכמתו, ועל זה אמר (ט, יא) "לא לקלים המרוץ". כמו ששנינו במסכת אבות (פרק ג, משנה יב) "ר' ישמעאל אומר הוי קל לראש", ופרשנוה יפה,2יין לבנון, מהד' תשס"ג, עמ' 221-222 ופה ארמוז ברמז קצר. לפי ששנה ר' עקיבא (אבות, ג משנה יג) "שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה", שנה ר' ישמעאל הוי קל לראש. לפי שקלות ראש הוא הרגל המחשבות בעניני שחוק וזמה, וזה היפך כבד ראש, וכדרך (משלי י, כג) "כשחוק לכסיל עשות זמה". ומיד שיראה או ישמע ענין מגונה, תרבינה מחשבותיו עליהן ורוחו מלא מהן, כי הוא קל במחשבתו ומורגל לחשוב מחשבות כאלה, וזה מרגיל לעבור על העריות. ונגד זה החכם המורגל לחשוב מחשבות טהורות ביראת ה' ובחכמה, מיד שישמע או יראה דבר חכמה, תרבינה מחשבות לבבו וימלא יראה וכבוד. ולא כן הכסיל, שראשו כבד בשמעו דברי יראה וחכמה, לפי שאין לו הרגל בהן.
חובות הלבבות
וְהַקְּלָלָה הֵם הַקְּלָלוֹת וְהַגִּדּוּפִים וְהַחֲרָפוֹת שֶׁמַּזְכִּירִים בָּהֶם שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה וְהוּא גְּנַאי גָּדוֹל לַמַּאֲמִין. וּכְבָר הִתִּירוּ עַמֵּי הָאָרֶץ לְעַצְמָם זֶה עַד שֶׁהִגִּיעוּ בּוֹ אֶל תַּכְלִית הַגְּנוּת וְהֵם מְכַוְּנִים בָּזֶה לְהַפְלִיא וּלְהַפְלִיג בְּגִדּוּפֵיהֶם וּלְהַגְדִּיל וּלְפָאֵר חֶרְפּוֹתָם. וְהֵם דּוֹמִים בָּזֶה לְמָה שֶׁאָמַר הֶחָכָם (משלי י) כִּשְׂחוֹק לִכְסִיל עֲשׂוֹת זִמָּה.
גן נעול
(משלי י, כג) "כשחוק לכסיל עשות זמה, וחכמה לאיש תבונה". פירוש "וחכמה" לעשות מנהגי חכמה, וצדק משפט ומישרים. וכדברי הכלל הי"ב. וענין זה נשען על מה שבארנו למעלה (חדר ג' חלון ה') בפירוש משנת ר' עקיבא (אבות, ג) שאמר "שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה". ור' ישמעאל שנה "הוי קל לראש". וכן שנה בן תימא (אבות, ה) "הוי קל כנשר וכו' לעשות רצון אביך שבשמים". והכל כפי קלות והרגל המחשבות, הן לטוב הן לרע. ומלת "זמה" רמזנו עליה למעלה בחלון ו' וכן מלת "מזמה". ומדברנו שם תבין שכמו שנקל לכסיל עשות זמה, כן נקל לאיש תבונה מזמת החכמה. ועוד יתבאר בספר הנ"ל בדברנו על לשונות "בינה ותבונה":