משלי כא:א מחשבת ישראל: חובות הלבבות

חֲשֹׁב עִם נַפְשְׁךָ וּבוֹשׁ מִבּוֹרַאֲךָ שֶׁתִּתְנַהֵג עִמּוֹ בְּמִדָּה שֶׁאֵינְךָ רוֹצֶה לְנַפְשְׁךָ לְהִתְנַהֵג בָּהּ עִם נִבְרָא כָּמוֹךָ כִּי אַתָּה יוֹדֵעַ כִּי כְּשֶׁתַּקְצִיף בַּעַל מַעֲלָה קְטַנָּה מֵאַנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ עַל נַפְשְׁךָ אֵינְךָ מִתְעַכֵּב מֵהִכָּנַע לוֹ וְהִתְחַנֵּן אֵלָיו לִמְחֹל לְךָ וּלְהַבְטִיחֲךָ מֵעָנְשׁוֹ עִם חֻלְשָׁתוֹ בָּזֶה כ״ש אִם יִקְצֹף עָלֶיךָ הַשַּׂר וְכָל שֶׁכֵּן הַמֶּלֶךְ שֶׁתְּמַהֵר לְבַקֵּשׁ מְחִילָתוֹ וְתָחִישׁ בִּתְשׁוּבָה אֵלָיו וּלְרַצּוֹתוֹ מִיִּרְאָתְךָ מְהִירוּת עָנְשׁוֹ, וּכְבָר יָדַעְתָּ חֻלְשָׁתוֹ מֵעֲשׂוֹת דָּבָר בִּלְתִּי גְּזֵרַת הַבּוֹרֵא כמ״ש הֶחָכָם (משלי כא) פַּלְגֵי מַיִם לֶב מֶלֶךְ בְּיַד ה׳ עַל כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ יַטֶּנּוּ עִם כְּלוֹת מַלְכוּתוֹ וּנְתִישַׁת מֶמְשַׁלְתּוֹ וְהִתְחַלְּקוּת לִבּוֹ וְטִרְדָּתוֹ בִּקְצָת הַדְּבָרִים מִקְצָתָם וַעֲבוֹר הַשִּׁכְחָה וְהַהַעֲלָמָה עָלָיו וְרֹב מָה שֶׁנֶּעֱלַם מִמֶּנּוּ מִן הַדְּבָרִים הַנִּרְאִים כ״ש הַנִּסְתָּרִים. וְעִם יְדִיעָתְךָ כָּל זֶה אֵינְךָ מִתְאַחֵר לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לִמְחֹל עֲוֹנְךָ וּלְמַהֵר אֶל מָה שֶׁיִּרְצֵהוּ וִיקַבְּלֵהוּ מִמְּךָ וְאֵיךְ לֹא נֵבוֹשׁ אָחִי מִבּוֹרְאֵנוּ הַמַּשְׁקִיף עַל הַנִּסְתָּר וְעַל הַנִּגְלֶה מִמַּעֲשֵׂינוּ וּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ אֲשֶׁר לֹא תַּעֲבֹר עָלָיו שִׁכְחָה וְלֹא הַעֲלָמָה וְלֹא יַטְרִידֵהוּ דָּבָר מִדָּבָר וְאֵין מָנוֹס מִדִּינוֹ וְאֵין קֵץ לְמַלְכוּתוֹ שֶׁנִּטֶּה מֵעָלָיו וְנִתְאַחֵר מֵהִכָּנַע לוֹ וּמִשּׁוּב אֵלָיו וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים עֵת קִצֵּנוּ וְתַכְלִית מִדַּת יָמֵינוּ,