טֽוֹב־עַ֭יִן ה֣וּא יְבֹרָ֑ךְ כִּֽי־נָתַ֖ן מִלַּחְמ֣וֹ לַדָּֽל׃
נתיבות עולם
בספר משלי (כ"ב) טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל. שלמה המלך ע"ה ר"ל כי שהוא טוב עין ראוי שיהיה מתברך מן הש"י כי מלחמו נתן לדל, שכאשר הוא נותן בעין טובה שלא בצרות עין רק בהרחבה. וההפרש שיש בין לב טוב ובין עין טוב, כי לב טוב נקרא כאשר הוא חפץ להוציא טוב אל אחר, ולב רע נקרא כאשר אינו רוצה להוציא טוב אל אחר, ועין טוב נקרא כאשר הוא רוצה וחפץ שיהיה חבירו בשלימות ובטוב, והפך זה עין רע נקרא כאשר עינו צר בשל אחר. ומפני כך אמר טוב עין הוא יבורך כי העין מדרכו שיהיה צר ואינו חפץ בשלימות לכך הוא רחוק מן הברכה, וזה שהוא נותן בעין טובה מורה שהוא דבק בברכה יתירה ואל"כ לא היה נותן בטוב עין, לכך כתיב טוב עין הוא יבורך כי מלחמו נתן לדל, שמפני שהוא בעל עין טוב הוא דבק בברכה כמו שאמרנו ולכך יבורך ג"כ:
קול התור
נג) טוב עין הוא יבורך (משלי כ״ב:ט׳) – (בספר לקוטי הגר״א), היינו טצ״ץ ביסוד והוא יוסף וכמבואר לעיל. כי נתן מלחמו לדל.
תפארת ישראל
כבר התבאר ההכנה שהיה למשה אל התורה שבשביל אותה ההכנה נתנה התורה על ידו, ומפני הכנת משה אל התורה אמרו בנדרים (ל"ח ע"א) אמר רבי יוסי בר חנינא מתחלה לא ניתנה תורה אלא למשה וכו' ומשה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל שנאמר טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל. מתיב ר' חסדא ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם ומתרץ אותי צוה ואני לכם כו'. ועתה כתבו לכם השירה הזאת השירה לחודא למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל אלא פילפולא בעלמא ע"כ. וביאור זה שר"ל שהיה קבלת התורה בשביל שהיה משה מוכן לתורה לכך ניתנה תורה למשה בלבד רק מפני שמשה היה טוב עין היה משפיע לאחרים כמו שראוי אל השכל להשפיע נתן משה התורה לישראל, ומה שכתוב בכל התורה דבר אל בני ישראל, ענין זה מפני שהוא ישפיע לזולתו מצד הטוב שבו שהוא אדם שכלי אשר השכל משפיע אל הכל ולכך נתן השם יתברך למשה התורה שהוא היה ראוי ומוכן לתורה כמו שהתבאר ורק הוא ישפיע לישראל התורה מכל מקום עיקר הנתינה למשה מפני שהוא מיוחד בפרט אל התורה. ומקשה מן ואותי צוה ללמד אתכם דמשמע שציוה השם יתברך את משה ללמד לישראל וכל צואה הוא כחיוב וכאזהרה ולשון זה מוכיח כי לא למד משה לישראל מפני שהטוב משפיע לזולתו רק היה מחוייב בדבר זה, ותירץ דכך פירוש הכתוב ואותי צוה התורה כדי שאני אלמד אתכם התורה על צד הטוב. ומקשה ועתה כתבו לכם השירה וגו' ומתרץ הא דאמר שנהג משה טוב עין אפילפולא בלבד, רוצה לומר לימוד התורה בעצמה לדעת החקים והמשפטים בודאי היה דבר זה לכל ישראל שהרי הם גזרות על ישראל וחפץ השם יתברך לזכות ישראל שיעשו המעשים והמצות לכך מצות התורה לא נתנו למשה בלבד, אבל פילפול של תורה שאין יוצא ממנו שום גזרת הקדוש ברוך הוא רק פילפולא בעלמא דבר זה נתן למשה בלבד, מצד כי משה היה נביא לישראל ואליו נתנה בראשונה החכמה והפילפול וממנו לישראל, כי התורה מתיחסת למשה וכמו שהארכנו למעלה היחוס שיש למשה אל התורה עד שנקראת תורת משה. אמנם אל תטעה לומר כי התורה הזאת היא לגמרי תורת משה שאם כן יש לחשוב כאשר מת משה נתבטלה ח"ו התורה, ולכך אמר שם אמר ר' יוחנן מתחלה היה משה לומד תורה ומשכחה עד שניתנה לו במתנה שנאמר ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו, ביארו בזה מפני מדרגת התורה שאין לה צירוף וחבור אל האדם היה משכח משה התורה כשלמדה ולא היה חבור התורה אל משה, רק מצד מה שנותן השם יתברך ומשפיע לאדם התורה ובזה הצד היה חבור התורה למשה, ולא שהיה החבור מצד משה בעצמו כמו שכל אדם שהוא מקבל מושכלות ודבר זה בודאי מצד האדם עצמו כי ראוי האדם שיהיה מקבל המושכלות וכאשר יקבל האדם המושכל אין לומר שניתן לו המושכל במתנה כי כך הוא עצם מדרגת האדם שיהיה מקבל המושכל ואם לא היה המושכל יהיה מציאות האדם לבטלה, אבל התורה למשה אינו כך כי משה הוא בפני עצמו והתורה היא מתנה מבחוץ תוספת עליו וזה שאמר ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו: