אַל־תַּ֭סֵּג גְּב֣וּל עוֹלָ֑ם אֲשֶׁ֖ר עָשׂ֣וּ אֲבוֹתֶֽיךָ׃
חובות הלבבות
וְאֶפְשָׁר שֶׁקָּדַם לְדַעְתְּךָ אֹפֶן יֹשֶׁר הַמַּחְשָׁבָה הַהִיא בִּתְחִלָּתָהּ וְנֶעְלַם מִמְּךָ אֹפֶן הַהֶפְסֵד אֲשֶׁר יִהְיֶה מִמֶּנָּה בְּאַחֲרִיתָהּ וְאַתָּה בְּמִעוּט יִשּׁוּבְךָ תִּרְאֶה יָשְׁרָהּ וְלֹא תִּרְאֶה טָעוּתָהּ וְאָפְנֵי הֶפְסֵדָהּ וְאָמַר הֶחָכָם (משלי כב) אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם וְאָמַר (שם יא) שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאָמַר בְּמִי שֶׁמַּאֲשִׁים אֲבוֹתָיו (שם ל) דּוֹר טָהוֹר בְּעֵינָיו וּמִצֹּאָתוֹ לֹא רֻחָץ דּוֹר אָבִיו יְקַלֵּל וְאָמַר (שם) עַיִן תִּלְעַג לְאָב.
גבורות השם
וגזל הוא נגד עריות, ובכל מקום אמרו חכמים "גזל ועריות שהאדם* מחמדתן", הרי כי (-כל-) אלו שני דברים הם שוים. ועיקר גזל רדיפת הממון וחמדת העושר וההון, מענינים הגופניים, כמו עריות, רק שדבר זה הוא בין האדם לחבירו. ואין עריות וגזל בכלל חמדה, כי עריות שהוא רודף ומחמד נשים, או הגזל שהוא רודף אחר העושר, אין זה חמדה בלבד, אבל הוא חמדה לדבר מיוחד; שהוא לזנות, או שהוא נבהל להון (משלי כב, כח). אבל החמדה הוא שחומד דבר החסר לו, ולא שיהיה חומד לדבר מיוחד, רק שהוא חומד שהוא בעל תאוה. ודבר זה ענין אחר, כמו שיתבאר שהוא מן החומר, ודברים אלו ברורים.