אֱמֶ֣ת קְ֭נֵה וְאַל־תִּמְכֹּ֑ר חָכְמָ֖ה וּמוּסָ֣ר וּבִינָֽה׃
חובות הלבבות
וְאִם אַתָּה נוֹהֵג בַּחֲרִיצוּת הַזֹּאת וְהַהִשְׁתַּדְּלוּת הַזֹּאת בְּתַקָּנַת גּוּפְךָ עִם פְּחִיתוּתוֹ וּגְנוּתוֹ וְעִם חֲלִישׁוּתְךָ מֵהַזִּיקוֹ וְהוֹעִילוֹ כַּמָּה אַתָּה חַיָּב שֶׁתִּתְנַהֵג בּוֹ מִן הַחֲרִיצוּת וְהַהִשְׁתַּדְּלוּת בְּתַקָּנַת נַפְשְׁךָ הַחֲשׁוּבָה הַנִּשְׁאֶרֶת לְךָ אֲשֶׁר צֻוֵּיתָ לְהַנְהִיג עִנְיָנָהּ וּלְעַיֵּן בְּתִקּוּנֶיהָ בִּקְנוֹת הַחָכְמוֹת וְהַבִּינוֹת כמ״ש (משלי כג) אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר (שם ד) קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִינָה וְאָמַר (שם טז) קְנֹה חָכְמָה מַה טּוֹב מֵחָרוּץ וְאָמַר (שם יד) כֵּן דְּעֶה חָכְמָה לְנַפְשֶׁךָ וְאָמַר (שם ט) אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ כְּלוֹמַר שֶׁהַקִּנְיָנִים הָרוּחָנִיִּים הֵם שֶׁלְּךָ לֹא יִשְׁלֹל אוֹתָם מִמְּךָ זוּלָתְךָ כַּאֲשֶׁר יִקְרֶה בַּקִּנְיָנִים הַגּוּפִיִּים.
גן נעול
ובאמת קשה על האדם מאד לכבוש את יצרו, ובתחלת המעשה יצר לו מאד, וכדברי הכלל הכ"א. אלא שאם יתגבר ויביא נפשו למוסר, באחריתו ימצא טוב ושמחת הלב, כי יהפך מצב לבבו וישמח בדרך החכמה, כי יִלָוֶה אליו העזר האלוהי ממרומים וכדברי הכלל הכ"ז. ועל זה אמר (משלי כג, יח) "כי אם יש אחרית", כלומר אל יקשה בעיניך הצער שתסבול בתחלה כי יש אחרית טובה, ותקותך לישועת ה' לא תכרת, כי יי' יהיה בעזרך. ואחר שהודיע והזהיר לאדם שיהיה סור מרע, אמר שמע אתה וחכם, כלומר אחר ששמת יראת ה' על לבבך להיות סור מרע, אז תשמע מועצות החכמה ותנהג בדרכיה, גם תאשר שכלך ובינתך בדרכי החכמה, וכמו שפירשנו. ואחר זה הזכיר (משלי כג, כ) "אל תהי בסובאי יין בזוללי בשר למו", וזה ביאור (כג, יז) "אל יקנא לבך בחטאים", שהן אנשי התאוה. ואמר (כג, כב) "שמע לאביך זה יְלָדֶךָ" וגו', (כג, כג) "אמת קְנֵה ואל תמכור" וגו'. וזה ביאור "שמע אתה בני וחכם", והתבאר הענין יפה.
גן נעול
(משלי כ"ג כ"ג) "אמת קְנֵה ואל תמכור, חָכְמָה ומוסר ובינה". פירוש "חכמה", חֻקֵי החכמה צדק משפט ומישרים, וכדברי הכלל הי"ב. ומלת "קנין" בארנוהו למעלה כמו "קְנֵה חכמה קְנֵה בינה". ונופל על קנין נפשיי בהיות הענין ההוא אהוב לנפש במאוד, כמו קניני העולם הזה עושר ונכסים שהם קניני האדם ונפשו חפצה בהם. וציוה שיקנה האדם קניני האמת, ותדבק נפשו בחכמה ובכשרון מעשים. ולא יקנה סּכלות והוללות להיות מרבה בשר ומרבה נכסים וכיוצא. ואולם עוד תבדיל בין קנין האמת לקנין שאר הדברים. כי לפעמים לב האדם נוטה לאחד הדברים ויקנהו ויהיה חביב בעיניו מכל. ומחר יראה דבר אחר ויהיה אהוב בעינו יותר מן הראשון, ואז ימכור הראשון בעבור השני. על דרך משל שחמד לגן נאה וקנהו. ומחר ראה אחר נאה הימנו ומכר הראשון כדי לקנות השני. אבל בקניני אמת לא יתכן לעשות כן. כי יהיו לו לקנין חזק ותמידי ויאהבו בעיניו יותר מכל הדברים שנפשו של אדם חומדתן. עד שאי אפשר שיחליפם וימכרם בעבור קנין אחר. ועל זה אמר "אמת קְנֵה ואל תמכור". ואז נקרא קנין גמור. וחזר ופירש דבריו מה הן הדברים המתוארים אמת? ואמר "חכמה מוסר ובינה". כלומר קְנֵה חֻקֵי החכמה ודרכיה חֻקֵי השתי תורות. וכן קְנֵה מוסר. והוא יראת אלהים והוא המעשה. כי החכמה הוא הלמוד והמדרש. וכן קְנֵה בינה להשתמש בבינתך להתבונן במליצות התורה ובטעמיה ובדברי חכמים וחידותם. ובאלה השלשה כלול הכל, הלמוד והעשיה וההשכלה וההתבוננות. וכדרך "קְנֵה חכמה קְנֵה בינה". והבן: