עקידת יצחק
והנה אחר שהקדמנו מה שראינו להקדים בזה הדרוש המעולה נבא אל ביאור הענין מתוך הפרשה. ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו' ירצה ועתה ישראל אחר שעברו עליך כל הדברים ההמה אשר הוכחתיך עליהם בדברים הראשונים מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם שתבא בלבך היראה הזאת שאמרנו מה' אלהיך לא שתיחס לעצמך האהבה הפילוסופית אשר הם האוהבים אמנם לדעתם הוא אינו אוהב אותם כי לא יתבונן בהם ובעניניהם וגם לא היראה והפחד מחמת הצדיק ברצון משולח ואין צ"ל שאין לך לירא מן המקרי' המחוייבים מצד סבותיהם כמו שאמרנו רק שתבא אל היראה הזאת שאמרנו שאתה יוצא בה מכלל בלתי מרגיש ובא אל גדר החשד והחשש ממנה כי בה לבדה תספיק ללכת בכל דרכיו לאהבה אותו ולעבוד את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך לשמור את מצות ה' ואת חקתיו אשר אנכי מצוך היום לטוב לך. והנה זאת היראה היא המותרת אבל המחוייבת בכל העבודות כמ"ש עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה כי היראה הזאת אינה מזקת ואינו גורמת עצב ודאגה בדברים הנעשים מחמתה כמו שכתבנו בפ' עמלק שער מ"ב אבל היא המביאה שמחה ושלמות במעש' כמו שאמרנו ראשונ' ועכ"פ היתה השאלה הזאת התעוררות נפלא וגלוי דעת נמרץ להשיג השלמיות המיוחדים אל האומה הזאת אשר זכרם בכתיב ההוא המסיים לעבוד את ה' בכל לבבך ובכל נפשך היא מעלה נפלאה יכריע לב האדם לכל קרוב אליה. והוא ע"ה המציא תחבולה גדול' אמשול אליה משל הלא אם יעמוד לפניך מגדל גבוה וראשו בשמים ושעריו סגורים מפה ומפה ואין פותח ויאמרו לך מהרה חושה עלה על ראשו הלא תשתומם כי לא תדע שום אפשרות לעלותך שמה היה שם פקח אחד ואמר אליך למה תשתומם כי לא אמרו לך לדלג ולקפץ על ראשו בפסיע' גסה אחת אבל הרשות בידך להמציא לך המצאות קרובות או רחוקות בם תוכל לעלות אל קצהו הלא יקריב לך אפשרות העליה ותתן לבך לעשותו ואם יוסיף עוד ויראה לך סולם מוצב ארצה וראשו מגיע אל סוף קצה המגדל אשר היה נעלם ממך הנה אז תהיה העליה נקלה מאד ותשמח מאד בעצתו וענין המשל הזה הוא אשר אמרו משה ע"ה באומרו כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמימה וגו'. ולא מעבר לים וגו'. כי קרוב אליך הדבר מאד וגו' (דברים ל'). יראה שהדבוק האלהי המוזכר בתורה במעשה מצותיה אינו כאומרו עלה לרקיע או עבור לים בקפיצ' אחת. אמנם *כמו שיש וכו', ר"ל שכונת הכ' היא, כמו שלא תוכל לעלות בקפיצ' אחת לשמו קורה כ"א ע"י התחבול' שתעלה עליה לאט לאט, במדרגות ההולם אשר מוצב ארצה וראשו מגיע שמה [ובזמנינו אלה המציאו התחבול' לעלות גם בגובה האויר. כי אחרי שידעו בחכמת הטבע כי גם אויר הנשימה, יש לו כובד מה כי משקל כל רגל מעוקב ממנו ג' לאטה ומעט יותר, המציאו כדור עשוי מבגד משי אשר לא יעבור הרוח בו, ויוציאו מממ אויר הנשימה הכבד שהיה בו בתחילה וימלאוהו באויר אחר שהוא קל מאוד, ובשולי הכדור הזה מתחתיו מחובר ספינה אחת קטנה אשר בה נתון גם חול הרבה למען יהיה לו כובד מה ולא יעוף למעלה יותר מרצון בעליו, וכאשר ירצה לעלות ינתקו החבלים אשר בה הי' קשור בתחילה על פני הארץ ואז יגבה הכדור הקל יותר מהאויר אשר עליו מלמעל', וסביבותיו, כמו שיצוף השמן אשר יתן אל כלי המלא מים, בעבור שהוא קל יותר מהמים אשר ע"כ יעלה עליו למעלה כנודע. ולפי מה שיקל האדם את הספינה יותר ע"י השליכו החול אשר בתוכה מעט מעט ארצה כן יעלה הכדור והוא עמו יותר למעלה וברצותו לרדת ארצה יפתח מעט מעט פתח הכדור אשר הושם בצדו להכנים בו אויר הנשימה היותר כבד וירד על ידי זה מטה מטה, ובז' לחודש יאנואר תקמ"ה לפ"ק היה בלאנשארד Blanchard הצרפתי הראשון אשר עבר בכדור כזה בגובה האויר מענגלאנד לפראנקרייך על פני המים אשר בלשון הים המבדלת ביניהם, ואלו הית' התחבולה הזאת נודעת כבר להרב ז"ל לא הי' צריך לדחוק ולפרש מאה"כ "לא בשמים הוא" כעין רמז על שמי קורה, כ"א על גובה האויר כפשוטו.] וכמו שלא תוכל לעבור מהר חיש אל ארץ אשר מעבר לים היא, כ"א באמצעות אניה אשר לאט לאט תוליכך שמה על פני המים, כן לא תוכל להשיג גם הדבור האלקי, אם תשתוקק נפשך אליו מהר חיש ובבת אחת, כי אם בעלותך בסולם השלימות הנפשיית מעלה מעלה ממדרגה למדרגה, והמדרג' הראשונה היא הירא', והשני ההליכה בכל דרכי הי"ת, והשלישית לאהבה אותו והרביעית לעבדו בכל לב ונפש, וע"ז רומז לדעת הרב ז"ל מאה"כ "ועתה ישראל" וכו' (עיין בפנים). כמו שיש כמה תחבולות והמצאות לעלות לגובה שמי קורה או לעבור הימים הגדולים כן הוא הענין בזה הוא קרוב אליך בשתעל' במעלות התלויות במאמר ובלב אשר עשאם האלהים לעלות אליו אלא שסתם שם גרם המעלות במה שסמך על מה שזכרן הנה כשראה לפניהם ענין גבוה ותלול מגדל וראשו בשמים והוא ההפרד מהענינים הזמניים לעלות אל הדבקות האלהי לאהבה אותו ולעבדו בכל לב ובכל נפש שזהו תכלית שלמות האדם והבנתו וראה שערי המגדל סגורים לפני המון העם ואופני התחבולות נעלמים מעיניהם מה שיביא אותם אל יאוש ההשגה ודרישת ההשתדלות ע"ד שאמר החכם ראמות לאויל חכמות בשער לא יפתח פיו (משלי כ״ד:ז׳) עמד עליהם ואמר שמע ישראל אם ישאל אלהיך מעמך שתדבק בו לאהבה אותו ולעבדו בכל לבבך ובכל נפשך כמו שיאהבוהו ויעבדוהו הנבדלים או הנביאים או החכמים האלהיים מבלי שיוקדמו אליך או שיוכנו לפניך הזמנים ודרכים מביאין אל זה הנה באמת דבר זר וקשה ועוב אמור לך עלה השמימ' או עבר לים בלי שום תחבולה אמנם כאשר יזמין לפניך סולם נכון בו תוכל לעלות ממעלה אל מעלה בנקלה הנה השאלה אינה קשה בשום צד והנה אנכי מראה לכם דרך ישר וסולם נאות בו תוכלו לעלות יפה. והנה הראשונה והעקרית ממדרגותיו היא היראה שזכר על האופן עצמו שפירשנו כאן אין היראה אין שום מקום למעשה. ואם שעל כל פנים העבודה מיראה היא החסרה שבעבודות שאף כי ידע שהוא יתעלה רצה בטוב ומואס ברע ומשכיר ומעניש עליהם מ"מ כיון שעושה מחמת יראת העונש הרי הוא שוה לתינוק שלמד פרקו מיראת רצועת רבו וכיוצא ולזה קראוה עבודה שלא לשמה. אבל אמרו לעולם יעסוק אדם בתורה ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה (הוריות י'.) שכבר תועיל לו הדעות בהשגחת רבו ויראתו אותו בתחלתו לכשיעסוק אח"כ מזולת הבחינ' ההיא ולזה השליכה מהסולם הראשונ' היא היראה והיא נקלה עליו גם היא מחוייבת לו לפי טבעו כי מי יחיה משומו אל סערת ה' על ראש רשעים שכבר אמרנו דלגבי משה והנמשכים אחריו מילתא זוטרתי היא וכמ"ש ראשית חכמה יראת ה' (תהילים קי״א:י׳). והנה באמת המדרג' השנייה והסמוכ' אליה היא קבלת המצות וההליכה בדרכיו כי מפני היראה הזאת תקבל להפרד מקצת דרכי העולם ללכת בדרכיו. וכמ"ש אשרי כל ירא יי' ההולך בדרכיו (שם קכ"ח) והנה אין ספק שהמדרג' הזאת תביאך אל מדרגה שלישית ומעולה ממנה והיא עבודת האהבה אשר עליה אמר לאהבה אותו וכבר תהיה מבני ביתו של מלך שנאמר עליהם לאוהביו ולשומרי מצותיו (שמות כ׳:ו׳). אמנם כשתרגיל עצמך להיות במדרגת האהבה עמו הנה באמת קרוב אליך הדבר להיות מבני המדרגה העליונה לעמוד לשרת לפני ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך וזה לא יהיה רק בהפרד עוד מהענינים הזמניים עד שלא תעבוד עבודה כ"א בכל לב ובכל נפש וכבר עם זה תהיה מבני עלייה המתפרדים לגמרי לעמוד על משמרת מצות יי' אלהיך ואת חקותיו אשר אנכי מצוך היום והוא יהיה העסק הנכסף אליך והנדרש ממך לטוב לך כי לא תצייר טוב אחר זולת זה והוא תכלית המעלות כלן:
גן נעול
(משלי כד, ו) "ראמות לאויל חָכְמוֹת, בשער לא יפתח פיהו". פירוש "חכמות", דרכי החכמה צדק ומשפט ומישרים וכדברי הכלל הי"ב. וכן דרכי השם ב"ה המתוארים "חכמה". וכדברי הכלל הי"ד. וכבר בארנו למעלה (חדר ד' חלון ג') כי תאר "אויל" רע מאד מתאר "כסיל". כי הוא משועמם הדעת ובוזה חכמה. כמו שכתוב (משלי א, יז) "חכמה ומוסר אוילים בָּזוּ". כי הוא לא יאמין שנפש האדם עליונה ושנברא בעבור החכמה וכדברי הכלל הכ'. אבל חושב כי מוֹתר האדם מן הבהמה אין, ושלֵידַת האדם כלידת הבהמה לאכול ולשתות ולעבוד עבודתו תחת השמש, לא יותר. ומלת "ראמות" כמו (שם ו, יז) "עינים רמות" ונופל על הגאה והגאון. וכמו (ישעיה י, יב) "תפארת רום עיניו" הנכתב על סנחריב. וזהו דעת האויל בראותו בני אדם יגעים לעסוק בחכמה ודורשים בדרכיה ובדרכי השם ב"ה העליונים והנפלאים, יאמר שבגאות לבם עושים כן, שחפצים להדמות לצבאות השמים ולצאת מגדר בני אדם. ושלא נכון לעשות כן כי במה האדם נחשב? וכדרך (משלי טז, כב) "מקור חיים שכל בעליו, ומוסר אוילים אולת". ויתבאר בספר "מעין גנים" בעז"ה. ועל זה אמר "ראמות לאויל חכמות". כלומר כל החכמות בעיני האויל הם ראמות. וידוע כי מי ששונא לחברו או שהוא שונא דבר מן הדברים, יבוז האיש ההוא או אותו הדבר בעיניו ולא ידבר עמו, וכן לא ידבר על הדבר השנוא לו. וכדרך (שמואל ב יג, כב) "ולא דבר אבשלום עם אמנון למרע ועד טוב כי שנא אבשלום את אמנון". ולכן האויל בעבור שהוא בוזה חכמה ומואס בחכמים, הוא מואס לדַבֶּר בעניני החכמה או בחברת החכמים. ועל זה אמר (משלי כד, ז) "בשער לא יפתח פיהו". כלומר כשישב בשער מקום מושב חכמים הדורשים בעניני חכמה, בשנאתו אותם ואת דבריהם לא יפתח פיהו. אין צריך לומר שלא ידרוש גם הוא בחכמה, כי אויל הוא ולא חכם; אלא אפילו לפתוח פיו ולהתוכח עם החכמים כדי לעמוד על האמת, או לשמוע מה יענו על תוכחתו, גם זה לא יעשה. כי שונא הוא להם, ולכן אוטם שפתיו ומחריש מדבר. ומלת בשער כמו (משלי א, כא) "בפתחי שערים אמריה תאמר" ובארנוהו למעלה בחלון שלישי. כך נראה בעיני. וראב"ע ז"ל אמר "ראמות. שלא יוכל להגיע אליה". ע"כ. וכן אמר רלב"ג ז"ל "החכמות ראמות לאויל לא ישער בעצמו שיוכל להשיגם" ע"כ. ואיך יתכן זה? והכתוב מעיד שאינה יקרה ונשגבת בעיניו, שכן כתוב "חכמה ומוסר אוילים בָּזוּ". גם סוף המקרא לא יתפרש לדבריהם. והאמת כמו שפרשנו. ואין כן הכסיל שאינו שונא החכמה והחכמים. אבל הולך בדרכי לבו. ולפעמים ילמד חכמה. וכדרך (שם יז, טז) "למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין", כמבואר בחלון י"א. ולכן בשער חכמים יפתח פיהו. והבן: