משלי כד:יג מחשבת ישראל: גן נעול ומורה נבוכים

וכבר בארנו בחלון י"ג, שהנביאים המשילו את החכמה לחוש הטעם. בעבור שיש בכל דבר חכמה שתי דרכים במציאות. והדרך האחד הנכון כפי החכמה נופל עליו מלת "טעם". לפי שערב לנפש והיא נהנית ממנה כמו החיך הטועם את המאכל. ואולם בעבור היות חֻקֵי החכמה מנגדים לטבע הלב, הנה בתחילת לכת האדם בהן לא ינעמו לו ולא יערבו לנפשו. אך אם יתאמץ על יצרו וירגיל עצמו ללכת בהן, הנה ינחל עוז ממרומים ואז יראה כי טוב טעם הם וכמבואר בכלל הכ"ז. וכמו שבארנו על זה דברי שלמה מאמר (משלי כד, יג-יד) "אֱכוֹל בני, דבש כי טוב ונופת מתוק אל חכך. כן דעה חכמה לנפשך אם מצאת כי יש אחרית ותקותך לא תכרת". גם בארנו למעלה (חלון י"ב) פירוש פסוק (משלי טז, טז) "קְנֵה חכמה מה טוב מחרוץ וקנות בינה נבחר מכסף". שהמשיל החכמה לחרוץ שממנה יעשו המטבעות. והבינה נמשלה לכסף שהן המטבעות שמשתמשין בהן לקנות הסחורות וכיוצא. ויתבאר בחדר יו"ד בפירוש פסוק (משלי ג, יד) "כי טוב סחרה מסחר כסף" וגו'. ועל כן אחר שהזכיר שהנפש הַחֲכָמָה אספה החָכְמָה, גם הביאה למוסר לבה, וגם נטעה כרם בבינתה ודעתה ושבעבור כן נחלה עוז ואומץ כח ממרומים ונעשה בעלה חכם-לב. והחכמה בקרבו עתה כמו טבע שני, כי הוא שמח בחכמה בעבור שמוצא בהן טוב טעם ודעת. לפי שברוחב בינתו ושכלו הטוב שנחל ממרומים מֵבִין במליצותיה בטעמיה ובנפלאותיה, ומשמח הלבבות השומעים. אמר שלמה (משלי לא, יח) "טָעֲמָה כי טוב סחרה". כלומר הנה עתה טָעֲמָה טעם החכמה כי היא מתוקה מדבש ונפת צופים. ואעפ"י שסודה סתום וחתום, וכדברי הכלל הט' הנה טוב סחרה. כי דברי בינות היוצאים מן החכמה טובים מאד, כל שומעיהם ישמחו ויהנו מהן כמו שנהנין ממי הנחל ההולכים על פני הארץ אעפ"י שמקור הנחל סתום בבטן הארץ ואין רואה. וכמו שבארנו למעלה (חלון ח') בפירוש פסוק (שם יח, ד) "מים עמוקים דברי פי איש נחל נובע מקור חכמה". ומלת "לילה" בארנו בחלון זה שהונחה בכתבי הקדש על תרדמת הנפש וחשכה בעת יאפיל ענן היצר נגה אור הנשמה. ומלת "נר" נופל על נשמת האדם, כדרך (תהלים יח, כט) "כי אתה תאיר נרי יי' אלהי יגיה חשכי"; (משלי כ, כז) "נר יי' נשמת אדם". ובהיות בנפש בינה רחבה להבין ביראת ה' שהוא המוסר, וכמבואר בכלל הכ"ה, הנה גם בעת שהיצר יאפיל אור החכמה וכדרך (קהלת ז, כ) "כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" כמבואר למעלה (חדר ה' חלון י'); יתאמץ להתגבר על יצרו בעבור מוסר יראת ה' שהוא תמיד על פניו. כי יזכור גדולת השם ב"ה ונוראותיו, ועוזו וזעמו על שונאיו וכיוצא בזה. כמו שבאר המשורר האלוהי בפירוש באמרו (תהלים טז, ז) "אברך את יי' אשר יעצני, אף לילות יסרוני כליותי". פירוש "יעצני" שנתן לי עצות. והעצות הן דרכי החכמה, וכמו שרמזנו למעלה (חדר ג' חלון ג'). ויתבאר בבית השלישי. ומרוב שמחתי בחכמה בעבור שאני חכם-לב, הנני נותן ברכה לאדון הכל שנתן לי עצות יקרות כאלו. אף בעת התגבר היצר אעפ"כ לא אחטא בעבור שמוסר יראת ה' לנגדי. ועל זה אמר "אף לילות יסרוני כליותי". כלומר בעת לילה וחשך זכר אזכור מוסר יראת ה'. ומהו המוסר? (תהלים טז, ח) "שויתי יי' לנגדי תמיד". וזהו יראת ה' שהוא מוסר החכמה, ולכן לא אמוט לעולם מדרך החכמה. ועל זה (שם) "כי מימיני בל אמוט". ו"ימין" משל לדרך החכמה וכדברי הכלל השני. ונגד כל זה אמר שלמה על אשת חיל שנעשה בעלה חכם-לב והוא בעל הבינה הגדולה מלא חכמה ויראת ה', "לא יכבה בלילה נרה". כלומר בטוח הוא שגם בלילה בהתגבר היצר עליו, לא יכבה נר נשמתו. כי גדולת ה' ומוראו מאירים תמיד בנפשו, ולא ימוט מימינו.

ולפי הענין האחרון הושאל ׳לשון אכילה׳ לחכמה וללמוד, ובכלל להשגות השכליות אשר יתמיד בהם הישארות הצורה האנושית על השלם שבענינים כהתמדת הגוף במזון על הטוב שבעניניו ״לכו שברו ואכולו״, ״שמעו שמוע אלי ואכלו טוב״, ״אכול דבש הרבות לא טוב״, ״אכול בני דבש כי טוב ונופת מתוק על חכך כן דעה חכמה לנפשך״.