משלי כד:יד מחשבת ישראל: גן נעול וחובות הלבבות

כֵּ֤ן ׀ דְּעֶ֥ה חָכְמָ֗ה לְנַ֫פְשֶׁ֥ךָ אִם־מָ֭צָאתָ וְיֵ֣שׁ אַחֲרִ֑ית וְ֝תִקְוָתְךָ֗ לֹ֣א תִכָּרֵֽת׃ (פ)

גן נעול

(משלי א, ב) "לדעת חָכְמָה ומוסר, להבין אמרי בינה". פירוש "חכמה", חֻקֵי החכמה תורת האדם איך ינהג בכל דרכיו, וכדברי הכלל הי"ב. והחל (א, א) "משלי שלמה בן דוד מלך ישראל", כלומר משָׁלים רבים תקן שלמה. כמו שכתוב (קהלת יב, ט) "אִזֵן חִקֵר ותקן משָׁלים הרבה" וכמו שבארנו למעלה (חדר ג' חלון י') ונאמר (מל"א ח, יב) "וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף", הרי שדבר משָׁלים רבים. וכן העידו קדמונינו ז"ל (במדבר רבה יט, ג, בשינוי לשון) ואמרו "חזרנו על כל ספר משלי, ולא מצאנו המספר הזה. מלמד שאמר על כל פסוק ופסוק שלשת אלפים משל". [ע"כ] הרי למדנו שבכל פסוקי התורה מצותיה ואזהרותיה תקן משָׁלים רבים. והנה ספר משלי נאמר ברוח הקודש, וגם בו כתובים משָׁלים רבים. ולכן הודיע בראש הספר שהן ממשלי שלמה בן דוד. גם כתוב בספר משלי (כה, א) "גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה מלך יהודה". להודיע שהמשָׁלים האחרונים גם הם ממשלי שלמה הרבים. והמלך חזקיה ובית דינו צוו להעתיקם מיתר מְשָׁלָיו ולחברם עם שאר דברי הספר, כי נחה על חזקיה ובית דינו רוח ה'. ויאמר ראב"ע ז"ל "זה הפסוק הסופר אמרו. ויתכן שהיה שבנא כי הוא היה סופר המלך, וספר בו סבת ההעתקה. ומלת 'גם' לרבות הראשונים. וצוה להעתיק המשָׁלים האלו מספריו להיות מחברת אחת. ותחלת זה החלק היה כבוד אלהים" וגו'. ע"כ. ולפי ששלמה תקן משָׁלים רבים הודיע בראש הספר שלא יסדם המלך על תוהו ועל דברים של מה בכך, חלילה חלילה! אבל נוסדו כולם ברוח חכמתו. (משלי א, ב) "לדעת חכמה ומוסר". מקצתן יסד לדעת חכמה, לקרב דרכי החכמה אל לב האדם בְּמְשָׁלָיו, אע"פי שהן מנגדים לטבע יצר הלב, וכדברי הכלל הי"ז. הנה על ידי המשָׁלים ידעם האדם. ומלת "לדעת" איננה על ידיעת המופת. כי אין החכמה נודעת לשום נוצר זולתי לאדון הכל ית'. וכדברי הכלל הט' והיו"ד. וכמו שאמר (קהלת ה, יז) "וגם אם יאמר החכם לדעת לא יוכל למצוא", ובארנוהו למעלה (חדר ג' חלון ה'). ואולם מלת "לדעת" כמו (משלי כד, יד) "כן דעה חכמה לנפשך", ויתבאר בחדר זה, ונופל על התגברות מחשבות וציור החכמה בלב. כי בהיות ענין מן הענינים אהוב ללב תתגברנה מחשבות אותו הענין על שאר המחשבות. וכן חִבֵּר מְשָׁלָיו לדעת ולאהוב המוסר. והן דברי מוסר, שכר החכמה ופרעון1עונש הכסילות. ושיתאמץ האדם לכבוש יצר התאוה, ולעשות כל מעשיו על פי החכמה. וכן חִבֵּר משָׁלים להבין אמרי בינה, שיחפוץ האדם להשתמש בכח הבינה הנטועה בו להבין אמרי בינה. והן מאמרים עמוקים שיסודתן החכמה, ויתבאר היטב בספר "מעין גנים". לא שישתמש בבינתו להבין שירי כסילים וחידות ודברי הבל. עוד חברם (משלי א, ג) "לקחת מוסר השכל, צדק משפט ומישרים". ויתבאר כל דבר במקומו בעז"ה. עוד חברו (א, ד) "לתת לפתאים ערמה". שע"י המשָׁלים האלו יערימו הפתאים. כמו שיתבאר בספר הנ"ל. גם חברו (שם) [לתת] "לנער דעת ומזמה". גם החכם השומעם יוסיף חכמתו, והנבון יקנה עוד תחבולות. ועל זה אמר (א, ה-ו) "ישמע חכם ויוסיף לקח, ונבון תחבולות יקנה. להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם". וכל אלו הדברים צריכין ביאור רחב. וכבר פרשנום בקצרה למעלה (חדר ד' חלון י"ד):
שאל רבBookmarkShareCopy

גן נעול

ומליצה אחרת יש למדברים ברוח הקודש, כשידברו מבעלי החכמה ומלמוד החכמה. כי לא יזכירו עמהן לא התאר ולא הבנין. אבל יסמכו להם בנין למד, שמע, קנה, או אלף, שהן מורים על אסיפת החכמה מרב ולא על ההנהגה. כמו (משלי ל, ג) "ולא למדתי חכמה". לא אמר "ולא חכמתי", כי אז היה הודאתו שלא נהג בחכמה. וזה לא יתכן, כי שלמה היה נוהג מאד בחכמה, שנאמר (מל"א ה, יא) "ויחכם מכל האדם" ומבואר למעלה. אבל אמר "לא למדתי חכמתי" מרב כמו שאר בני אדם אלא ברוח אלהים שנחה עלי, והצטיירו בלבי דרכי החכמה פתאום. ונלוה אלי רוח בינה ממרום, ובינותי בחכמת התורה וידעתי החכמה והנהגתו בה. (משלי כד, יד) "דְעֵה חכמה לנפשך". לא אמר "חֲכַם חכמה לנפשך". כי מלת "חכם" על ההנהגה, והכתוב מדבר מן הציור הפנימי שיהיה חזק כמו המושכלות הראשונות שהן בטבע הדעת כמבואר למעלה (חדר ט' חלון י"ג). וכן (משלי ד, ה) "קְנֵה חכמה". לא אמר "חֲכַם חכמה" כי הוא מורה על ההנהגה. והכתוב דִבֶּר שבכח החכמה הנטועה בנפש יקנה ויאסוף למודי החכמה, לא דברי אולת ותחבולות רעות. וגם זה בארנו (שם חלון ד'). וכן (איוב לג, לג) "הֲחַרֵשׁ ואאלפך חכמה". לא אמר "הֲחַרֵשׁ ואחכימך" כי אז היה מורה שילמדהו להתנהג בחכמה, ואין זה מענין דרושם. כי הם דברו על הנהגת השם ב"ה את עולמו בחכמה, שעל כיוצא בזה לא יפול לשון הנהגה לאדם, כמבואר בבית הראשון (חדר ב' חלון י"א). אבל אמר "ואאלפך", שילמדהו למודי חכמה וידיעות בענין זה. וכן (משלי יט, כ) "שמע עצה וקבל מוסר, למען תחכם באחריתך". והנה העצה היא החכמה כמבואר למעלה (חדר ד' חלון ג') וכן המוסר. ועליהן צוה שישמעם ויקבלם מפי חכמים, ואז יחכם באחריתו. כלומר יהיה נוהג בדרכי החכמה. וכבר אמרנו שהפסוק הזה בנין אב לכל מה שדרשנו וחקרנו על הנחת השרש הזה. ולכן לא ישרו דברי ראב"ע זצ"ל שאמר בפסוק (קהלת ב, יט) "שעמלתי ושחכמתי". כי "חכמתי מהפעלים העומדים. פירוש שעמלתי בחכמה" ע"כ. גלה דעתו כי מלת חכמתי על ההתחכמות הפנימי, וכדעת רבינו משה [רמב"ם] ז"ל, וזולתו מן המפרשים שהבאנו דבריהם בבית הראשון (חדר א'). ומלבד מה שהשיבונו על דבריהם, הנני תמה על החכם הזה איך חשב לפרש כן, והכתוב אומר "ושחכמתי". והאמת כי "חכמתי" מהפעלים היוצאים ככל חביריו, והנחתו על מפעלותיו כפי החכמה. ומלת "שעמלתי" על עמל המלאכות, כמו המשאות והסבל והמסעות הצריכים במעשה הבנינים והנטיעות. ומלת "שחכמתי" על מעשה תכונות הבנינים והגנות שהיו נערכות כפי חכמת מלאכת מעשה והלמודיות, וכמו שבארנו למעלה (חדר ו' חלון ה'). זהו מה שרצינו לבאר בקצרה. וְהָבֵן הכלל הזה וחקרהו היטב, כי עוד יתבאר ברחבה בדברינו על שרשי "בין, שכל, יכח, אמן" וכיוצא בהם בעז"ה. כתר לי זעיר (איוב לו, ב). כי לא בחרתי להאריך בדברים נוספים המבלבלים לב הקורא:
שאל רבBookmarkShareCopy

חובות הלבבות

וְאִם אַתָּה נוֹהֵג בַּחֲרִיצוּת הַזֹּאת וְהַהִשְׁתַּדְּלוּת הַזֹּאת בְּתַקָּנַת גּוּפְךָ עִם פְּחִיתוּתוֹ וּגְנוּתוֹ וְעִם חֲלִישׁוּתְךָ מֵהַזִּיקוֹ וְהוֹעִילוֹ כַּמָּה אַתָּה חַיָּב שֶׁתִּתְנַהֵג בּוֹ מִן הַחֲרִיצוּת וְהַהִשְׁתַּדְּלוּת בְּתַקָּנַת נַפְשְׁךָ הַחֲשׁוּבָה הַנִּשְׁאֶרֶת לְךָ אֲשֶׁר צֻוֵּיתָ לְהַנְהִיג עִנְיָנָהּ וּלְעַיֵּן בְּתִקּוּנֶיהָ בִּקְנוֹת הַחָכְמוֹת וְהַבִּינוֹת כמ״ש (משלי כג) אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר (שם ד) קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִינָה וְאָמַר (שם טז) קְנֹה חָכְמָה מַה טּוֹב מֵחָרוּץ וְאָמַר (שם יד) כֵּן דְּעֶה חָכְמָה לְנַפְשֶׁךָ וְאָמַר (שם ט) אִם חָכַמְתָּ חָכַמְתָּ לָּךְ כְּלוֹמַר שֶׁהַקִּנְיָנִים הָרוּחָנִיִּים הֵם שֶׁלְּךָ לֹא יִשְׁלֹל אוֹתָם מִמְּךָ זוּלָתְךָ כַּאֲשֶׁר יִקְרֶה בַּקִּנְיָנִים הַגּוּפִיִּים.
שאל רבBookmarkShareCopy