משלי כה:טז מחשבת ישראל: חובות הלבבות, תורת העולה ומורה נבוכים

וְעַל כֵּן אֲנַחְנוּ צְרִיכִין לְבַקֵּשׁ מְצִיאוּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ מִצַּד סִימָנֵי מַעֲשָׂיו בַּבְּרוּאִים וְיִהְיוּ לָנוּ לִרְאָיוֹת עָלָיו וּכְשֶׁתִּתְקַיֵּם לָנוּ מְצִיאוּתוֹ מִן הַדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲנַחְנוּ צְרִיכִין שֶׁנַּעֲמֹד וְלֹא נְבַקֵּשׁ בְּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ לְדַמּוֹתוֹ וְלֹא בְּרַעֲיוֹנֵנוּ לָשׂוּם לוֹ תַּבְנִית וּלְהַמְשִׁילוֹ וּלְהַשִּׂיג הַוָּיַת עֶצֶם כְּבוֹדוֹ. וְאִם נַעֲשֶׂה כֵן וְאָנוּ חוֹשְׁבִים לְהַקְרִיבוֹ אֶל בִּינָתֵנוּ אָז תֵּעָדֵר מִמֶּנּוּ מְצִיאוּתוֹ. כִּי כָל הַמִּתְדַּמֶּה בְּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ הוּא עִנְיָן זוּלָתוֹ וְאָמַר הַכָּתוּב (משלי כה) דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאוֹתוֹ:

ועוד יתבאר לך בחלק שלישי בהלכות פסח, שלחם חמץ הוא הלחם פת גוים המאמינים עניין קדמות העולם. וכמו שיתבאר אם ירצה השם יתעלה. ולכן נאסר להקריבו עם המנחה המורה על החדוש לדעת המדברים, וכן נאסר הדבש המורה על החקירה השכלית, כמו שאמר שלמה (משלי כה כז) אכול דבש הרבה לא טוב. ונאמר (משלי שם טז) דבש מצאת אכול דייך וגו'. והוא בהפך מדעת המדברים המאמינים בכל חקירה שכלית.

ובזה הענין נאמר: ״דבש מצאת אכול דיך פן תשבענו והקאתו״. וכן הביאוהו משל על ׳אלישע אחר׳. ומה נפלא זה המשל! שהוא דימה החכמה במאכל כמו שאמרנו; וזכר הערב שבמזונות והוא הדבש – והדבש בטבעו כשירבו ממנו יעורר האיסטומכא ויבא הקיא – וכאילו אמר שטבע זאת ההשגה – עם גדולתה ועצמתה ומה שבה מן השלמות – אם לא יעמדו בה אצל גבולה וילכו בה בשמירה תהפך לחסרון כאוכל הדבש אשר אם יאכל בשיעור – יזון ויערב לו ואם יוסיף – יאבד הכל; לא אמר: ׳פן תשבענו וקצת בו׳ אלא אמר: ׳והקאתו׳.