משלי כה:יג מחשבת ישראל: עקידת יצחק והאמונות והדעות

והנה הרמב"ן ז"ל כתב זה לשונו ולפי דעתי עוד שגם זה מרמיזותי על העתידות שכך היה שכששאלו להם את שאול אמרו לשמואל שימה לנו מלך לשפטינו ככל הגוים וכ"כ שם והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו כי מה טעם שתאמר התורה במצוה ככל הגוים אשר סביבותינו ואין ישראל ראויין ללמוד מהם ולא לקנא בעושי עולה אבל זה רמז לענין שיהיה ולכך באה הפרשה בלשון הבינוני כאשר פירשתי כבר ע"כ. ולא ידעתי מה מצא הרב בזה עול ורשע באומות כי ירחיק אותם מקבל תועלתו ככל הגוים כי לא נופלים הם מהם להתחכם באופני חיותם כל מה שהשכל האנושי יספיק התחכמותו והלא לגנאי נאמר עליהם בסוף ספר שופטים פעמים שלש בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה והנביא היה מוכיחם וכמשפטי הגוים אשר סביבותיכם לא עשיתם (יחזקאל ה׳:ז׳) ואמרו חז"ל במהוגנים שבהם (סנהדרין ל"ט:) וזה ודאי מהיותר מהוגנים הוא כנזכר. אמנם כפי מה שכתבנו הכל הוא מבואר כפשוטו ועם כל זה לא סר שמואל הנביא מהודיע להם מה שיש להם מהסכנה בשאלה זו כדי לזרזם ולהזהירם שישמרו ממנה. ולזה אמר ועתה התיצבו ואשפטה אתכם לפני יי' את כל צדקות יי' אשר עשה אתכם וגו'. כאשר בא יעקב מצרים ויזעקו אבותיכם אל ה' וישלח ה' את משה וגו' וישכחו את ה' וגו'. ויזעקו אל ה' וגו' וישלח ה' וגו' ותראו כי נחש וגו' ועתה הנה המלך אשר בחרתם אשר שאלתם והנה נתן ה' וגו' אם תראו את ה' ועבדתם אותו ושמעתם בקולו ולא תמרו את פי ה' וגו' ואם לא תשמעו וגו' (שמואל א י״ב:י״ד) הזכיר להם כל הקורות אותם מהטובות בעת שהיו דבקים אליו ית' גם מהרעות כאשר סרו מעליו לא אחת ולא שתים וכי זאת היתה הסבה לשאול להם מלך בראותם מלחמת נחש כי חשבו שהשנויים והתמורות המגיעות להם בימי השופטים לא היו אלא לפי שלא היה להם מלך אמר לא תחשבו כך אם תיראו את יי' ועבדתם אותו ושמעתם בקולו ולא תמרו את פי יי' והייתם גם אתם במה שימשך מיושר מעשיכם גם המלך אשר מלך עליכם מצד תקון הסדר המלכיי שניכם מסכימים למלאת אחרי יי' אלהיכם להשלים ולחזק השגחתו עליכם לטובה כמו שהיתה ממנו הכוונה בעצה זו ומכם אם באמת ובתמים בקשתם מלך ואם לא תשמעו בקול יי' ומריתם את פי ה' והיתה יד ה' בכם ובאבותיכם בשוה כי לא תועילו ולא תצליחו יותר מהם בהיות לכם מלך. והנה אחר שהודיעם הדבר בדברים הראה להם למראות העין דוגמת שאלתם ואמר גם עתה התיצבו וראו הדבר הגדול הזה אשר יי' עושה לעיניכם הלא קציר חטים היום אקרא וגו' (שם) וזה שהמטר ביום קציר אינו סימן ברכה כי לא יועיל אבל יזיק. ^*והנה המבקש וכו' ר"ל כי במאמרו "הלוא קציר חטים" וכו' רמז להם כי כמו שהמטר והגשם הם מסבבים רוב טובה בבואם בעתם, ובכל זאת בימי קציר חטים הם מסבבים רק טוב מעט להקר החום הגדול אז ביותר, ורעה הרבה, כי התבואה הנקצרת תשחת ממי המטר, כן שימת המלך אף שהיא בעצמותה טובה גדולה ונרצית בעיני הי"ת גם בבחינת האומה הישראלית, אשר ע"כ נצטוו גם עליה, בכל זאת האופן אשר בו שאלו זאת עתה ממנו הסב כי רק טוב מעט ורעה הרבה יסובב להם ממנה. והנה המבקש מטר ביום קציר עם היות שיש בו קצת נחת רוח לקרר החום אל היגעים כמו שאמר כצנת שלג ביום קציר וגו' ונפש אדניו ישוב וגו' (משלי כ״ה:י״ג) מ"מ הוא מזיק לעקר מלאכת הקציר שהוא מפסיד התבואה ומבטל העסק מהנה. והנה כמו שהקריאה אל יי' היום שיתן קולות ומטר לא יהיה בו רק טוב מעט ונזק הרבה. כן תדעו וראו כי רעתכם רבה אשר עשיתם לשאל לכם מלך מהתועלת המגיעה לכם לפי הכוונה כמו שפירשנו. והנה ממראה עיניהם אשר ראו נאמר ויירא כל העם את ה' ואל שמואל ואמרו התפלל בעד עבדיך אל יי' אלהינו ואל נמות כי יספנו על כל חטאתינו רעה לשאל לנו מלך (שמואל א י״ב:י״ט) וזה שהודו כי לא הועילו להם בשאלה זו להנצל מידי חטאם בסורם מיי' אבל שהוסיפו על חטאם רעה אם יסכימו המלך והעם אל הרע ויבא ההפסד בהם למשנה. ויאמר שמואל אל העם אל תיראו אתם עשיתם את כל הרעה הזאת אך אל תסורו מאחרי יי' ועבדתם את ה' בכל לבבכם (שם) ירצה אתם עשיתם רעה לבחור בהנהגת המלכיית לפי שעלה בלבבכם לפרוק עול מורא שמים מעליכם אך העצה הנכונה בו שלא תסורו בבטחונו מאחרי יי' ועבדתם את ה' בכל לבבכם ושלא יחלק לבבכם כלל אלא כאלו לא היה לכם מלך כי בהיות על זה האופן אין רע. וחזר וביאר לא תסורו כי אחרי התוהו וגו' (שם) כלומר זה יועיל לכם כשלא תסורו מאחרי יי' אמנם אם תסורו מאחריו ללכת אחרי אלהים אחרים מאלהי העמים אשר תליתם השאלה כשאמרתם ושפטנו ככל הגוים הנה לא יועילו ולא יצילו כי תוהו המה ושוא תשועתם ואם לא תסורו אחרי אלהים אחרים אף על פי שתתעצלו בעבודתו ובשמירת מצותיו באופנים אחרים לא מפני זה יסיר אתכם מעל פניו כי לא יטוש יי' את עמו בעבור שמו הגדול וגו' גם אנכי חלילה לי מחטוא ליי' להתפלל בעדכם והורתי אתכם בדרך הטובה והישרה אך יראו את ה' ועבדתם אותו באמת בכל לבבכם כי ראו את אשר הגדיל עמכם ואם הרע תריעו גם אתם גם מלככם תספו (שם) הנה הפליא לשום לפניהם עצה עמוקה ונכונה מאד והיא להודיעם את אשר הגדיל יי' לעשות עמם ביופי כחם ועוצם יכלתם במה שהוא מצוה להעמיד להם מלך. והנה הוא מבואר כי בהיותכם על זה האופן ואם תלכו בדרך ישרה הרי הוספתם לכם חיל וכח כי השפע האלהי על טוב העצה וההנהגה תצלח כפלים אבל אם הרע תרעו יהיה ג"כ הרע המגיע לכם כפלים. ^*כי כל עוד שיהיה ההתחלות יותר חזקות וכו'. (עיין מזה שער ע"ח וביאורי שם במדבר דף ס"ו ע"א). כי כל עוד שיהיו ההתחלות יותר חזקות אל הפעולות הנה כשישחתו יהיה היזקם יותר כמו שכתב החוקר על כיוצא בזה שהוא כמו תנועת הגוף החזק בלא ראות כי יהיה כשלון יותר חזק וזכרנוהו אצל מחלקתו של קרח שער ע"ח. והרי פרשה זו מפורשת כהוגן ונתבארה מענינם מה שהיינו בו מצורך השבת החלקיים אל הכלל בעניני ההנהגה בין בהנהגת המדינות החלקיות ע"י שופטיהם בין בהנהגת המדינות כלן יחד ע"י המלך כמו שחזר ענין הנהגת הכחות החלקיות כלן אשר בגוף אל הכח הכולל והמקשר כי בשלומו וטוב ענינו יהיה שלום לכלם יחד כמו שכתבנו בחינת זה יפה אצל ברכת כהנים שער ע"ד. והוא מה שכוונהו חז"ל במאמר שזכרנו ראשונה כשאמרו מנין שממנין שופטים לכל ישראל שנאמר שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך כי הצורך בכל עיר להיות עליה שופט אחד שיחזיר עניני אישי המדינה אל הכללות רצוני שיוציאם מכלל איש הישר בעיניו יעשה ויביאם אל השקפת טוב כללותה וכן הענין בשוטרים כי משניהם תסתיים ההנהגה כי השופט הוא היודע והיועץ אמנם השוטר הוא המוציא הדברים אל הפועל ושני הענינים יחד נקראים רוח עצה וגבורה להשלים מעשה אחד והוא מבואר. אמנם רבי יהודה דבר בענין יותר כולל שהוא חזרת המדינות כלן אל ענין אחד כולל ראשיי על כלן והוא ההנהגה המלכיית אשר היא יותר מעולה ויותר כוללת ואמר מנין שממנין אחד על גבי כלן תלמוד לומר תתן לך והוא ממש מה שאמרה תורה אחרי כן ואמרת אשימה עלי מלך וגו' כמו שנתבאר. והנה לפי שמצד הכללות הנמצא באלו ההנהגות נקראו השופטים אלהים ושותפים להקב"ה בכל מקום כי ענינם להשיב החלקיים אל הכללות כמו שהוא יתעלה כולל כל הענינים הנפרדים ומשיבן להכלל אחד שלם באחדותו הנפלאה כמו שביארנו בפרשת שמע שער צ'. הנה הוא מבואר כי בהיות המנהיג יותר כולל יהיה הדמיון אל הנהגה העליונה יותר חזק למה אמר ושוטרים הלוים לפניכם ויהי יי' עם הטוב (ד"ה ב' י"ט) יאמר כי השוטרים אשר ללוים הם לפניהם לתקן ענינם על האופן הנזכר בכל עיר ועיר אמנם ההנהגה המיוחדת לאיש אחד טוב וישר שיהיה שר ונגיד על כלן היא היותר טובה ואשר בעבורה המנהיג הוא יותר משותף עמו ית'. והנה עם זה נבא לכלל כוונת מצות עגלה ערופה אשד סדרה אותה התורה בסוף פרשה זו אשר יראה ממנה באר היטב שדין החמס הנעשה יבוקש על זה הסדר ראשונה מהאיש החומס ואם לא נמצא יבוקש משופט המדינה ולבא אל זאת החקירה יצטרכו אל המשפט הכולל ולא עוד אלא כי עד האלהים יבא דבריהם כמו שיתבאר שם ולפי זה ראיתי לכוללה בזה החלק אחר ביאור פרשת שופטים ופרשת המלך כי הוא הנכון והנאות לפי הכוונה. וטרם כל אעורר הספקות הנופלות באלו הענינים:

ואני מסכים לסמוך לדברים האלו זכר מה שנחלקו בו החולקים בעצם הנפש מה הוא. ואמרו, יותר ראוי שתושם גשם, ומצאתי אשר אמרו שהיא מקרה, הכל חושבים שהיא תמס ותפסד ותמק. אבל אשר אמרו שהיא מן הרוחניים, ומן בוראה לבדו, וממנו ודבר אחר, ומן שני שרשים קדמונים, הם חושבים כלם שתשוב אל מוצאה אשר ממנה נחצבה, וכבר בארתי הפסד כל אלה המאמרים ובטולם. אבל אומר שאנשים ממי שנקראים יהודים, מצאתים אומרים בהשנות, וקוראים אותו ההעתקה, וענינו. אצלם שרוח ראובן תשוב אל שמעון, ואחר כן בלוי, ואחר כן ביהודה, ויש מהם רבים שאומרים, יש פעמים שתהיה רוח האדם בבהמה, ורוח הבהמה באדם, ודברים רבים מזה השגעון והערבוב, והסתכלתי במה שחושבים שהביאם אל המאמר הזה, ומצאתים ארבעה שבושים, ואני רואה לזכרם, ולהשיב עליהם, ותחלת זה שהוא מחזיק בדעת הרוחניים, והשלשה דעות האחרים, ומי שאינו יודע כי אנשי דעת ההשנות, לקחוהו מדעת השניים והרוחניים, וכבר גליתי מה שיש על כלם מן התשובות וזכרתי אותו. והשני, שראו מדות רבים מבני אדם, ומצאום דומות למדות הבהמות. כמי שרואים אותו ענו כמדת הצאן, ורע כמדת החיות, ורעבתן ככלב, וקל כעוף, והדומה לזה. והסכימו בעבור אלה הענינים, שאלה המדות לא היו בבני אדם, עד שהיה בהם מרוחות הבהמות. וזה ירחמך האלהים מורה על רוב סכלותם, כי הם חושבים שגוף האדם מהפך הנפש מעצמותה, עד שישימנה נפש אדם אחר שהיתה נפש בהמה. ועוד שהיא מהפכת אותו מעצמותו, עד שתשים מדותיו כבהמות, אף על פי שצורתו בבני אדם. ולא די להם ששמו עצם הנפש מתהפך, ולא קיימו לה עצם אמתי, עד שסתרו דבריהם ושמוה מהפכת הגוף ומשנה אתו, והגוף מהפך אותה ומשנה אותה, וזאת היא היציאה מן המושכל:

והשלישי שמביאים דבריהם על דרך הטענה, ואומרים כיון שהבורא שופט צדק, לא היה מביא יסורין על העוללים, כי אם על חטא שחטאו נפשותם, בעת שהיו בגוף אשר קודם גופם, ויש על זה תשובות רבות תחלתם שהם שכחו שער הגמול אשר זכרנו. ועוד כי אנחנו נשאל אותם על ענין הראשון, רוצה לומר תחלת בריאת הנפש, אם צוה אותה בוראה בעבודה מן העבודות, אם לא? ואם יאמרו לא צוה אותה, בטלו הענשים כלם, מפני שלא היתה מצווה מתחלה. ואם יודו במצוה, הנפש בעת ההיא לא קבלה ולא מרתה, וכבר הודו שהאדם יצווה לעתיד לא לחולף בלבד, וישובו אל מאמרינו בתמורה ויעזבו הסכמתם, על שאין יסורין אלא על מה שחלף, והרביעי שהם נתלים בספקות מן המקרא, ראיתי לזכור מהם קצתם ואומר שמהם דברי משה (דברים כ"ט י"ד) כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום. ואמרו זה מורה על שרוחות האחרונים הם רוחות הראשונים ועל כן הם הנמצאים והם שאינם נמצאים. ופשט הפסוק מבטל מה שסברוהו, כי הוא אומר שהנמצא זולת שאיננו נמצא, ופרושו איננו כי אם שחייב מי שיגיעו אליו דברי משה, שיקבלם כקבול הנמצאים אתו. ומהם (תהלים א' א') אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ואמרו כי מפני שאמר לא הלך ולא אמר לא ילך, למדנו שהענש על דבר שעשתה נפשו בגוף הראשון. וזה מהם תכלית הטעות, כי הכתוב לא חייב לנזכר אשרי כי אם אחרי שלא הלך, ולא חייבו לו קודם שלא הלך. והנראה מהכתוב תשובה עליהם, ואלו היה כמו שאמרו היה הגמול על הזכיות הבאות, לא על החולפות, מפני אמרו אחריו ובתורתו יהגה, ולא אמר הגה, כאשר חייבו הענש על העונות החולפות ולא על הבאות מאמרו לא הלך ולא אמר לא ילך. ומהם אמרו (איוב ל"ח י"ד) תתהפך כחמר חותם ויתיצבו כמו לבוש, וסברו כי אמרו תתהפך על הנפש, ואמרו זה מורה שהיא מתהפכת באדם ובבהמה תמיד, ולא הבינו הפתאים שהוא לא אמר כי אם על הארץ, מפני שהקדים לפניו לאחוז בכנפות הארץ, ועליה אמר שהיא מתהפכת ברשעים כחמר חותם, והם שוקדים כאלו היא לבושם, לא יוכלו להעתיק ממנה עד שתשלם גזרת האל בהם. ומהם דברי הנביא (תהלי' כ"ג ג') נפשי ישובב. וחשבו זאת השבה מגוף אל גוף, ולא הבינו הפתאים כי היא מנוחה ומרגוע והשקט מצער שהיתה בו, ואיננה השבה אחרי יציאה, וזה בלשון אבותינו מבואר גלוי, שאמרו על שמשון בעת שצמא והשקהו בוראו מים, ותשב רוחו ויחי (שופטים ט"ו י"ט) ולא יצאה כבר. ואמרו על המצרי כאשר רעב והאכילו דוד, ותשב רוחו (שמואל א' ל' י"ב). ואמרו על הציר נאמן, ציר נאמן לשולחיו ונפש אדוניו ישיב (משלי כ"ה י"ג). ואמרו בחכמה, תורת יי' תמימ' משיבת נפש (תהלים י"ט ח'). ואני מנשא דברי מקלות דעתם, וארוממם מפחיתותם, לולי יראתי מן ההשאה. ובסוף דבריהם אומרים, מארבע רוחות באי הרוח ופחי בחרוגים האלה ויחיו (יחזקאל ל"ז ט'). ואומר ואי זו דבר נכרי יש בזה? כי לא אמר זה כי אם מפני שהרוחות להם שקט למעלה ולמטה, ובאי זה מקום שתהיה משני הצדדין ומארבע רוחותם תבא, שבוראה קורא לה, כמו שאמר החסיד (איוב י"ג כ"ב) וקרא ואנכי אענה: