משלי כז:יט מחשבת ישראל: חובות הלבבות, גן נעול ולנבוכי התקופה

וְהָאַרְבָּעָה עָשָׂר, חֶשְׁבּוֹן הָאָדָם עִם נַפְשׁוֹ בְּעֵת אַהֲבָתוֹ וּנְטוֹת נַפְשׁוֹ וּכְלוֹת רוּחוֹ אֶל כָּל מִי שֶׁשּׁוֹעֵר מִמֶּנּוּ שֶׁהוּא אוֹהֲבוֹ כְּמוֹ כֵן כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי כז) כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם,

וכן תוכל לפרשו שהוא מאמר חכם-לב לתלמידו שנעשה גם הוא חכם-לב, או דברי האב החכם לבנו ממש, שקבל עצה ומוסר ונעשה חכם-לב, כי (משלי כז, יט) "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם", והאהבה והשמחה בדומים, וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר י' חלון ה'). וכבר בארנו שם (חדר א' חלון ה'), שכתבי הקדש הניחו מלת "ישר" ו"ישרה" על הבינה. גם בארנו למעלה (חדר ג' חלון ד') שמלת "שפה" הניחו כתבי הקדש על אמרי דעת. ונגד זה סמך ואמר (משלי כג, טז) "ותעלוזנה כליותי בדבר שפתיך מישרים", פירוש כשתהיה חכם לב, ויפוצו מעינות בינתך חוצה, לחזק חמודות וחֻקוֹת החכמה העליונה האלוהית, אעפ"י שאין עליהן מופתי הדעת, הנה תקרבם אל הלבבות באמצעות דברי תבונתך, כי תדרוש ביראת ה' כבודו וגדלו, גם תגיד טעמים ישרים ונודעים על הלכות החכמה, וכמו שיתבארו ענינים אלו ברחבה בדברינו על שרש "בִּין" ועל שרש "שכל". ולכן כשתדברנה שפתיך דברי דעת העמוקות והנשגבות ותפרשם במישרים בכח בינתך הגדולה ההולכת בדרך הישרה, תעלוזנה כליותי. וכבר ידעת מאמר קדמונינו ז"ל (ברכות סא, א) "כליות יועצות", והרצון בזה [לומר] כמו שהונח מלת "לב" על ההשכלה וההבנה וכיוצא, וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ה' חלון ה'), כן הונח מלת "כליות" על המועצות, ובבית השלישי יתבאר בעז"ה על מה נופל לשון "עצה".

ובכן, לא רק שבנוגע למעשה שניהם שווים, גם האוהב וגם השונא, אלא אדרבא, שעוד עלינו לתת לו, לשונא, שמצוה לשנאותו, זכות הקדימה! ולא רק כששניהם נמצאים בתנאים שווים, שניהם צריכים לפריקה או שניהם צריכים לטעינה, אלא אף במקום שהאוהב נמצא במצב הרבה יותר חמור וקשה מהשונא, הוא, האוהב, זקוק לפריקה והשונא זקוק רק לטעינה, ובכל זאת – השונא, ידו על העליונה, באופן שדווקא מפני שמצוה לשנאותו לכן הוא ה״‎יחסן״‎. ולכאורה, הייתכן הדבר? יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא? – על זה כבר עמדו בתוספות (שם בפסחים), ומבארים זאת כך: ״‎כיון שהוא שונא – גם חבירו שונא אותו, דכתיב (משלי כז, יט): ׳כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים – כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם׳, ובאין מתוך כך לשנאה גמורה ושייך כפיית יצר״‎.