משלי כח:ד מחשבת ישראל: חובות הלבבות ונר מצוה

וּמֵהֶם הַשִּׂנְאָה בְּאוֹהֲבָיו וְהָאַהֲבָה בְּשׂוֹנְאָיו כמ״ש (ישעיהו ה׳:כ״ג) מַצְדִּיקֵי רָשָׁע וְאָמַר (משלי יז) מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק. וְאָמַר (שם כח) עֹזְבֵי תוֹרָה יְהַלְלוּ רָשָׁע. וְאָמַר (שם כד) אֹמֵר לְרָשָׁע צַדִּיק אָתָּה:

וּמְקוֹם הַשִּׂנְאָה לְמִי שֶׁעוֹבֵר עַל רְצוֹן הָאֱלֹהִים וְעָמַד כְּנֶגֶד אַנְשֵׁי הָאֱמֶת וֶהֱבִיאֵךְ אֶל מָה שֶׁמַּקְצִיף בּוֹרְאֵךְ כמ״ש (משלי כח) עֹזְבֵי תוֹרָה יְהַלְלוּ רָשָׁע וְשֹׁמְרֵי תוֹרָה יִתְגָּרוּ בָם.

השלישי, שיש לתמוה מאד על יודעי התורה, שהם הגבולה, כי אל עמל וכעס יביטו, ורואים בעיניהם החלול הגדול הזה, ואין מקיימין הכתוב שאמר (משלי כח, ד) "עוזבי תורה יהללו רשע ושומרי תורה יתגרו בם". ואיך יהיו נקראים בשם 'רבנים', אשר אתם התורה, ויראו לפניהם בני אדם רבים נקבצים לסעודת מצות ולסעודת מריעות, והם פורצים ועוברים איסור זה, ואינם חסים על כבוד התורה וכבוד חכמים, ואין מוכיחין בני אדם אלו, כי איך יהיו עוברים מצות תוכחה.