משלי לא:ו מחשבת ישראל: פור הוא הגורל; דרשות לפורים וחובות הלבבות

תנו שכר לאובד ויין למרי נפש (משלי לא, ו)

ואח״כ תִּתְנַהֵג בְּתַעֲנִית אִם יִהְיֶה גּוּפְךָ חָזָק אֲפִלּוּ יוֹם א׳ בְּשָׁבוּעַ. וְכָל אֲשֶׁר תּוּכַל לְהַטְבִּיעַ נַפְשְׁךָ שֶׁלֹּא לְהַרְגִּישׁ עַל עִנְיַן הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה כְּדֵי לְיַסְּרָהּ עֲשֵׂה וְשִׂים כַּוָּנָתְךָ בּוֹ לִרְפוּאָה יוֹתֵר מִלְּמָזוֹן אֲבָל מִשְׁתְּךָ יִהְיֶה מַיִם אֶלָּא אִם תִּהְיֶה כַּוָּנָתְךָ בִּשְׁתִיַּת הַיַּיִן לְתוֹעֶלֶת גּוּפְךָ אוֹ לְהַעֲבִיר דְּאָגָה מִלִּבְּךָ כמ״ש (שם לא) תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ וְהִזָּהֵר מֵהַרְבּוֹת מִמֶּנּוּ וּמֵהַפְלִיג בּוֹ וּמֵחֶבְרַת בְּנֵי אָדָם עָלָיו כִּי הוּא הַמַּדְוֶה הַגָּדוֹל לַתּוֹרָה וְלָעוֹלָם וּכְבָר סִפֵּר בּוֹ הֶחָכָם מָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דַּי בְּאָמְרוֹ (שם כ) לֵץ הַיַּיִן הֹמֶה שֵׁכָר וְאָמַר בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה (שם כג) אַל תְּהִי בְסֹבְאֵי יָיִן בְּזֹלֲלֵי בָשָׂר לָמוֹ כִּי סֹבֵא וְזוֹלֵל יִוָּרֵשׁ וְגוֹ׳,

רק בעלה שמשך עצמו אל השתייה נהג כנוהַג עצמו, והייתה מוכיחתו ומדברת אל לבו שינהג כמנהג המדינה, והייתה אומרת לו: הלא כל בני המדינה כך נוהגים, ומה תכלית לך שתנהג כנהגך, ואלמלא כן היה הלא-דבר הופך לדבר ("תנו שכר לאובד" (משלי לא, ו), אל תקרי אובד אלא עובד. "ושבתם וראיתם וגו' בין עובד אלוהים לאשר לא עבדו" (מלאכי ג, יח)).