וַתָּ֤קָם ׀ בְּע֬וֹד לַ֗יְלָה וַתִּתֵּ֣ן טֶ֣רֶף לְבֵיתָ֑הּ וְ֝חֹ֗ק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ׃
עקידת יצחק
הענין האחד הוא מבואר כי הנה האלהים עשה את האדם בצלם ודמות מגדל אחד בנוי על שני עמודים ועשה בו דיורים תחתיים ושניים ושלשיים כבר השתדלו המליצים לזכור כל מלאכת הבית ההוא בתיו ועליותיו חדריו וגנזיו וכל מעשה עבודתיו וצבא משרתיו ופקודיו כלם כמו שבא בדבריהם. אמנם ראש המדברים בהם ומופת לכלם הוא שלמה המלך ע"ה ברוח הקדש אשר עליו כשאמר בסוף משלי תתת שלש רגזה ארץ וגומר. תחת עבד כי ימלוך וגומר. תחת שנואה כי תבעל וגומר (משלי ל׳:כ״ג) וזה שהוא ביאר שהנהגת הבית ופרנסתו הוא ענין מלאכותיי נמצא בהנהגה הטבעיית אשר לגוף האדם ראשונ'. וזה שכבר חלקו הטבעיים פרנסת גוף כל בעלי חיים לד' מחלקות והם הד' כחות הראשיות אשר יכללם הכח הזן. האחד הכח המושך המזון אל כל מקום אשר היה שמה הצורך ללכת. והב' הכח המחזיק אותו לשם הזמן הראוי לו עד יושלם בו בשולו. והג' הכח הטוחן או המבשל אותו בכל המקומות אשר יבושל בהם. והד' הכח המחלק אותו מה שראוי למזון לכל האיברים הניזונים ומה שראוי לדחייה אל הכלים המקבלים אותו או המוציאים אותו לחוץ. והנה הכחות האלו הראשיות הם בגוף כענין השרים הממונים לעמוד על משמרת הבית וכל זמן שיעמוד כל אחד מהם על מצבו יותמד הבריאות בו והריסת מצבם או שום אחד מהם הוא תחלת החולי והריסת בנינו. וע"ז כתב החכם הזה בעצמו ביום שיזועו שומרי הבית והתעוותו אנשי החיל. והנה כנגד אלו הד' הוכרח להמצא בהנהגת הבית המלאכותיית ארבעה אבות מלאכות כמו הן אם שימצאו באישים מחולקים כמו שהוא בבתי השרים ואם באיש אחד במקום שאין אנשים. האחד בשימצא שם איש או אנשים תהי' מלאכתם לצוד ציד מאשר ימצאו להביא טרף לבית מכל הדברים הצריכים מהמאכל והמשק' והלבוש ויתר הדברים אשר הבית נכון עליהם והוא במלאכה כעין הכח המושך אצל הב"ח הטבעי. והב' בשימצא בבית איש או אנשים יהיו מלאכתם לאצור ולשמור אותם הדברים המובאים אליו שמירה מעולה והוא דוגמת הכח המחזיק. הג' צריך שימצא שם בבית איש או אנשים יתקנו ויגמרו מלאכת כל הדברים המובאים אם לאכילה אם ללבוש או לכל דבר אשר יעש' למלאכה והוא כענין הכח המבשל אצל הטבע. והד' שימצא שם מי שיחלוק המנות לכל אנשי הבית הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו מהמאכל והמשק' והלבוש ושאר הדברים והיותר יחרים להוציא אותו החוצה כמו שימצא בהנהגה הטבעית הכח המחלק שזה מלאכתו בלי ספק. ולזה אמר כי תחת שבוש ועוות אלו הפקידים השלש במשמרותיהם שאול מתחת רגזה ותחיל הארץ ויגע בפנות הבית ונחשב להשבר ותחת הריסת מצב הרביעית לא תוכל שאת ותפול לארץ בלי ספק כמו שיהי' זה עצמו אצל הבנין הטבעי. ואחר שאמר זה דרך כלל ביאר הדבר בכל אחד מהם איש איש ממלאכתו. ועל הריסת המשמרה הראשונ' אמר תחת עבד כי ימלוך וזה כי המלאכה הראשונ' היא מיוחדת לעבדים המשרתים המביאים בר ולחם ומזון ויתר הדברים על כתף עיירים או על שכמם או באי זה אופן שתושלם המלאכה על צד היותר טוב והנה כאשר ימרוד זה העבד באדוניו לבלתי צאת ובא למלאכתו יהי' סבה ראשונ' לאבדן הבית. כמה נזדרז יעקב אבינו ובניהם ע"ה במלאכה זו כמו שאמר ונקומ' ונלכה ונחי' ולא נמות גם אנחנו גם אתה גם טפינו (בראשית מ"ג) כי הסכנה היא מפורסמת בזה כמו שהוא הענין בהעדר הכח המושך שנאמר כל אוכל תתעב נפשם ויגיעו עד שערי מות (תהילים ק״ז:י״ח) והנה על המשמרה השנית נאמר ונבל כי ישבע לחם (משלי ל' שם) וזה כי סוכן השומר הדברי' אשר תחת ידו מעצמות ענינו הוא שיהי' קמצן ומצמצם מאד מחזיק בכל אשר אתו יפה ומרא' עצמו תמיד רעב וצמא בתכלית הכוסף אל ההתחזקות בו כי זה נאוה לו מצד מלאכתו המיוחדת. ולזה כנה אותו בשם נבל כי כשמו כן הוא הראוי והנכון בו ואמר כי כשיהפוך ענינו להראות את עצמו שבע בלתי משתוקק אל הדברים ובלתי מחזיק בהם כאלו אינו צריך אליהם הנה הוא עצמו ענין הפיזור אשר בעבורו תכלה פרוטה מן הכיס ותאבד הבית ועל זה הזהיר הזקן לבניו ע"ה כשאמר למה תתראו (בראשית מ״ב:א׳) כי השעה צריכ' להראות עצמם רעבתנים ולהחזיק במה שלהם כדי שלא לבא לסכנה הדומ' להפסד הכח המחזיק בב"ח כי הוא ממהר לדחית המאכל מבלי שיזון בו והמזון הוא הכרחיי לחיים. ועל המשמרה השלישית אמר תחת שנואה כי תבעל (משלי שם) וזה שמלאכת הטחינ' והאפייה והבישול על הרוב נמסר על השניאה מהנשים כי תהיין לאיש שתים או יותר והאהובה יושבת אצלו בקתדרא והנה כאשר השנואה הזאת שהוקצה למלאכות אלו תתבטל ממלאכתה ונתיחדה לתשמיש וממאנת היותה בין תנור וכירים להיות טוחנת ואופה ומבשלת וכיוצא הנה ודאי יופסד תקון הבית ופרנסתו כי לא יוכלון אנשי הבית לאכול התבואה והבשר והזרעונים כאשר המה וכמ"ש אבינו יצחק ועשה לי מטעמים וגו' (בראשית כ״ז:ד׳). וכ"ש שיצטרכו אל השלמת שאר דברים מהלביש' והרפואות וזולתם שאם לא יעשם מי שעליו המלאכה לעשות לא תושלם ההנהגה ותפסד כמו שיפסד הבריאות בגוף הב"ח בהעדר או החליש הכח המבשל. ועל המשמרה הד' אמר ושפחה כי תירש גבירתה וכו' כי מהידוע שהמלאכה המיוחדת לגבירה בבית היא חלוק המנות מכל צרכיהם וכמ"ש בסוף הספר ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה (משלי ל״א:ט״ו) ומלאכת השפחה הוא הבית ולהוציא המותרות החוצה והנה כאשר השפחה תירש גבירתה כשתחלוק היא המזון ויתר המנות הראויות לתת לה ודאי ישתבש הסדר לחסרון דעת מהשפחה ומיעוט ההכרת במלאכה ההיא המיוחדת לאשת חיל המשכלת דכתיב ונות בית תחלק שלל (תהילים ס״ח:י״ג) ויפול בו ההפסד בהרבות למי שראוי להמעיט ובהמעיט למי שראוי להרבות או בהחליף המנות ולא יסבלו אנשי הבית ויתפרדו איש מעל אחיו ויאבדו מהר כמו שיאבד בנין הב"ח ברגע בהפסד הכח המחלק ויתן לאיברים הנכבדים המזון הגם והמותרות לצבות בטן ולהוליד חלאים רעים ונאמנים ממהרים המיתה כמ"ש ותחת ארבע לא תוכל שאת:
נפש החיים
ובמשלי רבתא ספ"ח ויפק רצון מה' כל מי שהוא מפיק בד"ת ומלמדו ברבים. אף אני בעת רצון מפיק לו רצון כו'. ומזונותיו מוכנים לו תמיד בלא שום עמל ויגיעה מועטת עליהם. כמ"ש שם בפ' אשת חיל שת"ח יושב ועוסק בתורה כו' ולא עוד אלא שהקב"ה ממציא לו מזונותיו בכל יום ויום שנאמר ותתן טרף לביתה.
גן נעול
ולכן אמר (עמוס ח, יא-יב) "הנה ימים באים וגו' לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע את דברי יי'. ונעו מים עד ים וגו' ישוטטו לבקש את דבר יי' ולא ימצאו". ואמרו קדמונינו ז"ל (שבת קלח, ב) "דבר יי', זו הלכה". ואמת בפיהם. כי ההלכות לא יִוָדְעוּ בשכל ובבינה כי אם מפי השמועה. והודיע שבחשך הגלות פסו ראשי הקבלה. ומי שמבקש הלכה ברורה ישוטט מיָם עד יָם ועד אפסי ארץ ולא ימצא. ונגד זה כשרצה שלמה להמשיל יגיעת הנפש החכמה שיְגֵעָה מאוד לאסוף השמועות הרבות מפי החכמים, אלה מפה ואלה מפה, אמר (משלי לא, יד) "היתה כאניות סוחר". כמו הסוחר הגדול הַמְסַחֵר בכל מיני סחורות, שקצתן באים ממדינה זו וקצתן ממדינה אחרת, והוא שולח אניותיו דרך ים להביא הסחורות מכל המקומות; כן הנפש הזאת אספה שמועותיה מחכמים רבים, וכתתה רגליה ועברה ימים ללכת אחריהן, עד שממרחק תביא לחמה. שהיא החכמה המתוארת במלת "לחם". והנה רמזנו למעלה (חלון ה') שלפעמים ענין היצר יאפיל אור נגה הנפש, ואפילו בנפש הַחֲכָמָה יקרה כן לפרקים מועטים, וכל שכן בנפש שלא נשתלמה עדיין בתקונה. ועת משול חושך היצר בלב, מתואר בכתבי הקדש במלת "לילה" על צד המשל, לפי שאין אור להבחין בין טוב לרע. כדמיון הלילה החשוכה מהבחין בין המראות והגוונים. ואז צריך האדם להחזיק במוסר יראת השם ברוך הוא, יראת רוממותו ית' ויראת עוזו וזעמו. כי לולי כן יחטא בעת החשך ולא תועילנו אור נפשו, כי בעת כזאת אין אור. ועל זה אמר (משלי ד, יג) "הַחֲזֵק במוסר על תרף" וגו' ובארנוהו למעלה (חלון ה'). ועל זה אמר דוד המלך ע"ה (תהלים יז, ג) "בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמותי בל יעבר פי". לפי דרכינו כך פירושו. אתה ה' רצית לבחון לבי. מה עשית? "פקדת לילה", החשכת אור נפשי ויהי חשך. והתגבר היצר בקרבי וצרפתני במצרף זה, אבל לא מצאת בי עול. כי גם לעת כזאת לא חטאתי. ואם זמותי רעה במחשבת לבי נחשבה בעיני להבל ולשוא. ולא נשאתיה על שפתי ולא עבר פי. וזה אות כי צדיק וישר אנכי. ובאר עוד (תהלים יז, ד) "לפעולות אדם בדבר שפתיך אני שמרתי ארחות פריץ". פירוש, אם אמשול [משל] מנהגי בחֻקוֹת החכמה כמו שצוית אל מנהגֵי פעולות בני אדם בצרכי חול, הנני דומה בארחותי אל איש פריץ בארחותיו. כי הפריץ עושה כחפצו ולא יעצרֶנו זולתו. כמו (ישעה לה, ט) "ופריץ חיות בל יעלנה". וכן עשיתי גם אני חפצי בדבר שפתיך ושמרתי מצותיך בכחי ובעוצם גבורתי, ולא עצרני הלילה וחֶשְׁכַת היצר מהשלים חפצי. וכן שבח שלמה פה את הנפש החכמה ואמר (משלי לא, טו) "ותקם בעוד לילה ותתן טרף לבעלה וחוק לנערותיה". כלומר גם בעוד לילה בנפש, טרם זרח עליה אור החכמה ורוח אלהים, התקוממה נגד יצרה ותאוותה, כי יָרְאָה את אלהים והביאה למוסר נפשה.