משלי ל:א מחשבת ישראל: עקידת יצחק וגן נעול

והנה ראש החוקרים עם שלא ראה אור תורה ונבואה לדעת את אשר ידבר אלהים את האדם ושלחו בדרך טובה אמר בפרק ו' מהמאמר א' לספר המדות ז"ל. ואם יש דבר אשר הוא מתת אלהים לאדם טוב ונאה ומתקבל הוא להיות האושר אשר נתן מאת האלהים כי הוא הדבר הגדול והנבחר במין האינושי אבל זאת החקירה אולי היא יותר ראויה לידיעה אחרת נראה שאם אינו דבר שלוח מאת האלהים אבל הוא מצד המעלה או מהלמוד או מההשתדלות הוא דבר אלהי כי יראה שהוא ראש וסוף נבחר המעלה והוא אלהי ומאושר עד כאן. הנה שהורה שלא ימלט מהיות שלמות האדם מתת אלהים בהחלט או מגיע אליו בעזר אלהי. והנה אנחנו שלא נסתפקנו כי יי' יתן הטוב כמו שהודיע למשה באומרו וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם (שמות ל״ג:י״ט) כבר יוחלנו המדע אצלנו בתכלית האמות שהאושר והצלחת האדם ושלמותו האחרון מתת אלהים היא כמו שאמר החכם גם כל האדם אשר נתן לו האלהים עושר ונכסים והשליטו לאכול ממנו ולשאת את חלקו ולשמוח בעמלו זה מתת אלהים היא (קהלת ה׳:י״ח-י״ט). יאמר כי אשר יש לו אלו הקנינים וישליטנו האלהים עליהם מפאת זכותו בחלוף מה שכתב על זולתו ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו כי איש נכרי יאכלנו (שם ו') כלומר שאף על פי שהוא יכול אינו רשאי כמו שכתבנו אצל איסור הבשר לעם הארץ בשער שעבר וגם שישא חלקו עמו לעולמו הנצחי שישמח שם בכל עמלו זה באמת לא יגיע כי אם בתורת מתנה מאת האלהים. על זאת יתפלל החכם הזה בעצמו להתישר מאת האלהים על השגת זה השלמות מאתו בהקדים ראשונה החסרונות המגיעות אליו בכל דרכי השגותיו אשר מהם יגיעהו הקיצור בשני מיני החקירה אם בידיעת סבת הענינים הטבעיים ואם בדעות האלהיות וזה באומרו. דברי אגור בן יקה המשא נאם הגבר לאיתיאל, לאיתיאל ואוכל (משלי ל'). הזכיר תוארי המדבר שהוא משתדל לאגור החכמות וכן המקהל אותם ומעלת האופן אשר בו ידבר שהוא משא נבואיית וגם מדרגת האנשים אשר תאמר אליהם שהם איתיאל ואוכל אשר היו חכמים וידועים בדורו והם מתי סודו והם שלשה בחינות אשר בהם ישתלם כל דבור וכמוהו רחש לבי דבר טוב כו' (תהילים מ״ה:ב׳) גם אז ישיר משה כו' (שמות ט״ו:א׳) ולזכרון החסרונות אמר כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי ולא למדתי חכמה כו'. ירצה כי בער אנכי מהיות לאיש אפילו בבחור בטוב ומאוס ברע אשר זה יקרה מאד לרוע המזג. גם אין לי בינת אדם מצד צורתו להשכיל במפורסמות וזה יקרה מצד טרדת בקשת הצרכים. ולא למדתי חכמה לדעת הענינים הטבעיים וזה יקרה אם לבקשת המותרות ואם לחסרון מופתיה. ודעת קדושים אדע בתמיהה שהיא החכמה האלהית. ולהורות על הקיצור בחכמה הטבעית אמר מי עלה שמים וירד מי אסף רוח בחפניו מי צרר מים בשמלה כו' שאל לאיתיאל ואוכל שהיה מדבר עמהם התפארו עלי מאד לאמר סוד טבע הויית כל הנמצאים כלם שהוא מהרכבת ד' היסודות הפשוטים אשר ישתומם כל חכם לב אליהם מצד הכרחיותם להמצא בהפך מקומות הטבעיים להם מבלי שיראה שם שום אונס ומכריח. ועל הראשון מהם במעלה אמר מי עלה שמים וירד. ירצה מי הוא זה אשר בטבעו המיוחד הוא לעלות שמים כמו שהוא הענין ביסוד האש מצד קלותו המוחלט ומצאנו אותו יורד ושוקע בתחתיות בעומק כאלו שם מקומו הטבעי וזה שנראה עמוד עשן ולפיד אש יוצא מהאבנים אשר מקומם הטבעי הוא בתכלית המטה וכן בשאר הנמצאים. ואחריו זכר יסוד האויר השני לו בקלות אשר מטבעו להיותו משוטט בכל מקום שהוא דק משאר הגשמים ובלתי תסגר ומתקבץ בשום מקום מבלי תחבולה וכבר נמצא אותו עומד בכל המורכבים ושומר שם מצבו ובלתי מתפשט הנה והנה. ולזה אמר מי אסף רוח בחפניו כי כמו שעוצר הרוח בחפניו ועוצר אותו לשם או מוליך ומביא אותו למקום חפצו שהוא נמנע כן הדבר הזה. ואחריו זכר היסוד הג' והוא הפחות כבד שהוא יסוד נגר ארצה ובלתי עצור מעצמו במקום גבוהה ומצאנוהו עומד ושומר מצבו בכל אחד מהמורכבים ולזה אמר מי צרר מים בשמלה. ואחריו זכר היסוד הד' והוא הכבד בהחלט שמצאנו אותו בוקע ועולה מתהומות הארץ שהוא מקומו הטבעי אל גבוה הצמחים וראשי האילנות ולרום העננים שמשם יורדות האבנים כאלו הוא יסוד קל עולה מאליו ועליו אמר מי הקים כל אפסי ארץ כלומר שמקים יסוד הארץ אשר באפסים התחתיים עד גובה אלו הנמצאות. מה שמו כו'. ירצה מי זה ואי זה הוא אשר עשה את כל הגדולות ואת הנוראות האלה אשר לא יכילם דעת ורעיון ואם הם הנקלות שבנפלאותיו ואם הוא בלתי נכר לנו מצב קדמותו הודיענו אותו מצד בנו או בן בנו אם תדע כמו שנדע היום הקדמונים מצד זרעם הנכון לפנינו. והנכון לפי דרכנו שירצה באומרו מה שמו ומה שם בנו מה הוא היסוד אשר יסמך עליו העיון בזה שהוא במדרגת האב ומה ענין התולדות הנמשכות ממנו שהם במדרגת הבן כלומר מה כחן שתדע מצדן את כל זה כי בידוע כי כל הקדמותיו ישא רוח ותולדותיהן כיוצא בהן ולא יספיקו להקנות את האדם ידיעה שלמה באלה הענינים אדרבא יכחיש השכל אותם אם לא שיראה רוב מציאותם והתמדתם בעולם. ולזה באה ההודעה בתורה האלהית כי העושה אותם ומחדשם הוא השם עושה כל, אשר אין לזולתו שום יכולת על זה כמו שבאר הנביא אנכי ה' עושה כל נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מיאתי (ישעיה מ"ד). מי אתי כתיב. ואם ככה הוא בזה המין מהעיון אשר באלו הנמצאים המורגשים כ"ש בעיון אשר הוא מהמין השני שהוא למעלה ממנו במעלה נפלאה והוא ההשגה בידיעה האלהית ועומק מחשבותם שאין לנו בהם שום הרגש לא חושיי ולא שכלי כי על כרחנו אנו צריכין בהן הישרה אלהית וזולתה הם נמנעים אצלנו לגמרי וזכר למשל ולמופת אחד מהדרושים אשר תקצר יד השכל האנושי מהשיג בו איכה הוא עם יודעו אותו בלי ספק מפאת ההישרה האלהית והוא קבלת השכל הסכמה המונית ידיעת הש"י כל הדברים האפשריים העתידים לצאת אל המציאות על ידי בחירת האדם כמו שמתחייב מהיותו יתברך מסולק מכל מיני החסרונות עם אמונת היות כל אחד מחלקי האפשר בכל מעשיהם בשוה על אפשרותו כמו שחוייב מהנחת השכר והעונש בתורה האלהית. כי תכלית מה שהשיג בו השכל האנושי הוא שהיא ידיעה סגוליית נפלאה משארת טבע האפשר במקומו. ומהם שהכחישו חפשיות הבחירה לקיים הידיעה. ומהם שהכחישו הידיעה בקיום הבחירה כמו שעשה הרלב"ג בפירושיו אזכרם בפרשת סדום אצל ארדה נא ואראה כו' שהוא המיוחד שבמקומות שנתפאר בהשגתו והנה הוא נפל בסכנה העצומה שהזהיר עליה האלהי בעצמו בפרשה המיוחדת באומרו ועתה כתבו לכם את השירה כו' וחתם וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום בטרם אביאנו אל הארץ אשר נשבעתי (דברים ל״א:כ״א) כמו שאבאר במקומו שער ק"ג ב"ה. וכבר עוררתי עליו על וינחם יי' בשער י"א. סוף דבר נפל הבלבול ועוצם הסכנה באלו הענינים למי שנמשך בהם אחר השכל האנושי וגזירת מופתיו. ולזה ראה החכם לקבץ שתי אלו האמונות והודה אמתתם אם שלא ישיג ענין הסכמתם ואמר כל אמרת אלוה צרופה מגן הוא לכל החוסים בו (משלי ל'). אמר כי כל אמרת אלוה צרופה ואמתית מזוקקת שבעתים בכל מה שיתואר ית' שהוא יודע כל הדברים ואין דבר נסתר ממנו מהעוברים וההוים והעתידים בשום ענין וזמן. ועם כל זה לא נאמר שהכרחיות ידיעתו בטל הגמול הטוב הראוי לעושה הטוב. כי בלי ספק הוא מגן לכל החוסים בו להוציא פעולת בחירתם אל הצד הנכון והישר מבלי שום צד הכרח. ולהודיע שאם יאמר החכם לדעת הסכמת אלו השתי אמונות לפי שכלו כי לא יכול למצוא אמר אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת. רצה אל תוסף בחקירת הסכמת שני דבריו אלה לפי שכלך פן יוכיח שכלך זה בזה הדרוש האלהי בהוכחות בדאיות הרגיל לעשות בך ובטבעך ונכזבת כי לא דרכיו ית' דרכיך ולא מחשבותיו מחשבותיך. והיא עצמה העצה היעוצה אל החוקרים המאמתים בענין הזה כמו שכתב החכם בחתימת המאמר הרביעי לאלהיות באר היטב. וכמה וכמה הטה הרב המורה אזנו לעצה זו בדרוש הזה עד שהכה על פי כל הפילוסופים אשר טעו טעות גדולה בחשבם להשיג אמתת ידיעתו עם היות ידיעתו ועצמותו אחד מכל צד ואשר לא שם לבו אל דבריו אלא צלל במים אדירים העלה חרם בידו כמו שיתבאר בקרוב במקום הרמוז ב"ה. והנה המשל השלם ששמהו הרב אצל דרוש החדוש מהיתום הנולד באחת האיים אשר אמר שבנאהו חומה גדולה גבוהה סביב התורה האלהית פ' י"ז ח"ב הוא מסכים מאד אל זה הלמוד שהישיר אליו החכם באמרו פן יוכיח בך ונכזבת תקולע נפש המחזיק באבנים ובקלע לסקל נגד החומה ולהורסה נגד השמש:

(משלי ל, ג) "ולא למדתי חָכְמָה, ודעת קדושים אדע". פירוש "חכמה", חֻקֵי החכמה צדק משפט ומישרים, וכדברי הכלל הי"ב. ותחלת הענין (ל, א-ב) "דברי אגור בן יקה המשא נאם הגבר לאיתיאל לאיתיאל ואוכל. כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי". ואמרו קדמונינו ז"ל (במדבר רבה י, ד) "אגור בן יקה הוא שלמה. ונקרא כן בעבור שאגר את הבינה והקיאה". וראב"ע ז"ל פירש אגור היה בימי שלמה הולך ביושרו ויודע דעת ונכבד בדורו, על כן המלך שלמה אסף חכמתו בספרו. ואיתיאל ואוכל היו חכמים, חברי אגור או תלמידיו" [ע"כ]. ואין עניננו לפרש מה שאינו הכרחי. ורק ארמוז בקצרה. בין שיהיה אגור המלך שלמה, ובין שיהיה חכם מחכמי דורו, אחשוב שמִלַת "אגור" שם הפעול. איש שהיה אגור בלבו מאסף החכמה והבינה אמר המשא הזה. "נאם הגבר לאיתיאל" כלומר שכל דבריו דבר בעבור כי ה' עמו, ונלוה אליו העזר האלוהי ממרומים. ונחה עליו רוח חכמה ובינה רוח דעת ויראת יי'. "לאיתיאל ואוכל". כלומר בעבור כי אִתִּי אֵל יכלתי לדעת חכמה ודעת. ודומה לזה פרשו רבותינו ז"ל המלות הללו, אבל על דרך התוכחת לשלמה שעבר על דברי תורה. ולפירושנו הודיע כי הסָר מחֻקֵי השם ב"ה שבכתב ושבע"פ, ולא זכה בצדקתו לעזר האלהי ממרומים, לא יצלח בחקירותיו ובמשפט שכלו, בעבור שכל הענינים נשגבים מדרכי בינת האדם ושכלו. ואע"פ שהכסילים והאוילים בוחרים להם דרכים ללכת בהם, וקצתן חולקים על חֻקֵי החכמה, וכמבואר בכלל הכ"ו, הנה כולם יודו שבעניני דעת העמוקות והנפלאות תסתתר בינת האדם מהתבונן בהם. ולא יִוָדְעוּ רק לעומדים בסוד ה', אנשי הרוח. ולכן אין טוב לאדם רק לקבל האמת מתורת ה' ולהשען עליו בכל לב, וע"י כן יזכה לרוח דעת ממרומים. ואז ימצא חכמה ודעת קדושים וידע העמוקות והנפלאות. ועל זה אמר "כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי". כלומר הנני נבער מדעת מושכלות הראשונות הנטועות בנפש, והן הן שרשי הבינה. וכמו ששנינו (אבות, ג) "אם אין דעת אין בינה". וכמו שפרשנו בבית הראשון (חדר ו' חלון ה') פסוק (תהלים צד, ח) "בִּינוּ בוערים בעם", שקראם "בוערים" בעבור הַכְּחִישָׁם דרך המדע. ואמרנו שם (שם חלון ד') עוד שהמושכלות הראשונות אע"פ שהן נטועים בכל הנפשות על דרך אחת, הנה הם במקצתן כשכוחות ובעל הנפש לא התעורר עליהן מעולם. ואם לא הצטיירו בדעתו אי אפשר שיוליד מהן תולדות הבינה. על דרך משל מושכל ראשון "אין הר בלא בקעה". ויש בני אדם שבאו בימים ולא התעוררו על מושכל זה. וכן יקרה בכל המושכלות הראשונות שהן יסודות הבינה שתהיינה רובם כשכוחות מן הנפש, ואז לא יעזרו לכח הבינה ולא יבין לעולם העמוקות והפנלאות. ואמנם בהופיע על האדם רוח דעת ממרומים, תגלינה ציורי הדעת הצחים הנטועים בנפש פתאום. ויעמדו למול עיני לבו, ויבין על ידיהן תעלומות רבות, וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ד' חלון ד') מענין התעלמות ציורי המדעות בנפש, שהן מתעלמות יותר מציורי החכמה לפי שהן צחות למאוד. והן מציירים בדברים עליונים הנבדלים מכל חומר. והנה גם אם יתגלו ציורי הדעת, עוד צריך בינה רחבה ושכל טוב להרכיב המדעות אלו על אלו ולהבין במישרים התולדות היוצאות מהן, ותולדות תולדותיהן, עד שישיג ענינים עמוקים מאד. ואח"כ אמר "ולא למדתי חכמה". כלומר גם החכמה שנבעה מפי עליון ב"ה דרכי צדק משפט ומישרים הכתובים בתורה והמסורים פה אל פה באמונה, הן חֻקֵי תורות האדם, הן חֻקֵי ההנהגה העליונה שהיא כפי דרכי החכמה, הן מעשה שמים וארץ שנתכנו כפי אורחות החכמה. וכדברי הכלל הי"ב הי"ג והי"ד. והן צריכין להאסף (מחוץ) [מבחוץ] מפי סופרים וספרים. כי לא תִּוָדַעְנָה לאדם באמצעות שכלו ובינתו, וכדברי הכלל הט' והי', הנה אנכי לא למדתים. ואם שלש אלה שהן בכחי חסרתי, כי המושכלות הראשונות נטועות בי, והבינה הרחבה ג"כ טבעית לאדם, כי רבים מבני אדם שהן בעלי בינה רחבה. ולימוד החכמה ג"כ ביד כל אדם וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ב' חלון א') וכדברי הכלל הששי. ואיך אאמין בשוא ואתפאר בלבי לדעת דעת קדושים, שאיננה ביד שום אדם? כי דעת קדושים הן ההשגות הצחות העליונות הנודעות לקדושים העליונים מלאכי עליון, הצורות הנפרדות מכל חומר. שאין דרך לאדם לדעתם אע"פ המושכלות הראשונות הנטועות בו והבינה הפועלת על ידיהן, זולתי באמצעות רוח דעת הנלוה לאדם ממרומים. וכדרך (שמות לא, ג) "ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת" ובארנוהו למעלה (חדר ו' חלון א'). וכן (משלי ב, ה) "ודעת אלהים תמצא". ויראה ששאלו לאגור שיגיד להם דברי דעת. ובקשו ממנו השגות הנפלאות בעניני הבריאה וכיוצא. והשיב להם שכל אלו הדברים לא יִוָדְעוּ בדעת ובבינת האדם מצד החקירה. ומי שאין בו רוח דעת לא יבינם גם אם יפרש אותו זולתו. וכדרך (חגיגה יא, ב) "ולא במרכבה כי אם ביחיד ומבין מדעתו". פירוש, זה התלמיד צריך שיהיה מבין דברי רבו מדעתו ע"י רוח דעת שנחה גם עליו, כי זולת זה לא יבין דעת רבו. ולחזק תשובתו אמר אגור עוד (משלי ל, ד) "מי עלה שמים וירד? מי אסף רוח בחפניו? מי צרר מים בשמלה? מי הקים כל אפסי ארץ? מה שמו ומה שם בנו כי תדע". כלומר ראה כל מעשה אלהים לא יוכל האדם למצוא בשכלו ובבינתו. והחל מן השמים והן המרומים הכוכבים והצבאות שנעלם ענינם מדעת כל אדם. כי עצם השמים והמאורות, תעלומות [הן] מבני אדם כולם. בעבור שאין גם אחד ממנו, שעלה שמים וראה כל המעשה הגדול הזה, ומה עצמם ותכונתם, וירד לארץ וספר לשוכני תבל מה שראה ומה שמצא. ולכן מבלעדי מהלכם ותקופתם המושגים לחוש, אין דבר מהם נודע לבני אדם. וכן הזכיר השם ברוך הוא מקצת ענין זה בתוך השאלות הנפלאות ששאל מאיוב (איוב לח, לא-לג) "התקשר מעדנות כימה או מושכות כסיל תפתח. התוציא מזרות בעתו ועיש על בניה תנחם. הידעת חֻקוֹת שמים אם תשים משטרו בארץ". כי מלבד שנעלם ממנו עצם השמים והמאורות ויסודם, גם מסכלין אנו ההמון הרב מן הכוכבים. ואיך פועלים פעולתם בארץ, ומגבוה יזילו שפעם אל תחתיות, פעולות בלי מספר. וכולם נפלאות ממנו ולא נדע. אחר כך אמר "מי אסף רוח בחפניו?". שהוא היסוד הראשון המושג לחוש האדם, והוא ממלא מתחת השמים עד הארץ. אבל אין אתנו יודע עד מה מקום משכן הרוחות והסערות, מאין מוצאם, ואיך סובבים מאויר. ומי ידמה בדעתו שהם סגורים במקומות ידועים ויצאו משם לשעתן, אם הרוח בטבעו להתפשט תמיד ומי יעצרהו. ודומה למי שרוצה לאסוף הרוח בחפניו שהוא מסוג הנמנעות. אחר כן הזכיר יסוד המים שהוא למטה ממנו. ומי ישכיל באיזו אופן צרורים המים במקוה הימים שלא ישפכו על הארץ. כי המים הולכים וגוברים, וּמִטִבְעָם נגרים תמיד. וכן בבטן הארץ תהומות, (תהלים מב, ח) ו"תהום אל תהום קורא". והנחלים שבים מתחת התהום ובוקעים מעל לארץ. ויותר מזה הנה הארץ עגולה ותלויה במרכז השמים. והמים סובבים לארץ. ומי צררם בעגולה הזאת שלא יצאו מתוך העגולה אל חוצה לה? וגם על זה שאל השם ברוך הוא לאיוב, באמרו (איוב לח, ח-יא) "ויסך בדלתים וגו' בשומי ענן לבושו וערפל חתולתו. ואשבור עליו חקי וגו' ואמר עד פֹה תבא". הודיע כי הענן והערפל הן חתולות ולבוש מי הים. כדמיון "מי צרר מים בשמלה?" הנזכר פה. אחר כן הזכיר יסוד הארץ ואמר "מי הקים כל אפסי ארץ?". מי יבין ומי ידע מי הקים עמודים שנאחזים בהם אפסי ארץ. כי הארץ תלויה על בלימה, והיא מרכז העגולה הגדולה. ומצד הנפלאות לדעת איך היא תלויה עד שלא תמוט לעולם.¹תוספת המעתיק: אמנם חוקרי זמננו מסבירים סדריות תנועת כוכבי הלכת מפני כח אינרציה תוך ואקום (ריק), פעולת תנועה מתמדת כל עוד שאינו נתקל בחומר מתנגד לתנועתה. אבל לעצם התהוות חק זה של אינרציה אינם יודעים משום מה זה כך. וכן כח הגראביטציה (כבידה) שכל גוף גדול מושך אליו גוף קטן הנמצא סמוך אליו, אין בפיהם הסבר הגיוני. וכמובן האיזון הזה בין משיכה כלפי חוץ, לחלל החיצון, לבין כח המושך כלפי המרכז מפני כח הכבידה, והתלוי לפי משקל אותו גוף הכוכב הנמצא בתנועה, גם הוא מפלאי הבריאה של האיזון. וגם על זה שאל השם ברוך הוא לאיוב באמרו (לח, ד-ו) "איפה היית ביסדי ארץ? הגד אם ידעת בינה. מי שם ממדיה? כי תדע וגו'. על מה אדניה הטבעו?" וגו'. ויתבארו מקצת ענינים הללו בדברנו על שרש "ידע" בעז"ה.