משלי ל:יא מחשבת ישראל: חובות הלבבות

דּ֭וֹר אָבִ֣יו יְקַלֵּ֑ל וְאֶת־אִ֝מּ֗וֹ לֹ֣א יְבָרֵֽךְ׃

חובות הלבבות

וְאֶפְשָׁר שֶׁקָּדַם לְדַעְתְּךָ אֹפֶן יֹשֶׁר הַמַּחְשָׁבָה הַהִיא בִּתְחִלָּתָהּ וְנֶעְלַם מִמְּךָ אֹפֶן הַהֶפְסֵד אֲשֶׁר יִהְיֶה מִמֶּנָּה בְּאַחֲרִיתָהּ וְאַתָּה בְּמִעוּט יִשּׁוּבְךָ תִּרְאֶה יָשְׁרָהּ וְלֹא תִּרְאֶה טָעוּתָהּ וְאָפְנֵי הֶפְסֵדָהּ וְאָמַר הֶחָכָם (משלי כב) אַל תַּסֵּג גְּבוּל עוֹלָם וְאָמַר (שם יא) שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ וְאָמַר בְּמִי שֶׁמַּאֲשִׁים אֲבוֹתָיו (שם ל) דּוֹר טָהוֹר בְּעֵינָיו וּמִצֹּאָתוֹ לֹא רֻחָץ דּוֹר אָבִיו יְקַלֵּל וְאָמַר (שם) עַיִן תִּלְעַג לְאָב.
שאל רבBookmarkShareCopy