נחום א:ג מחשבת ישראל: עקידת יצחק, גן נעול ונצח ישראל

ובמדרש (ש"ר פרש' ח') מי זה מלך הכבוד (תהילים כ״ד:ח׳) למה נקרא שמו של הק"בה מלך הכבוד שהוא חולק כבוד ליריאיו כיצד מלך בשר ודם אין רוכבין על סוסו ואין משתמשין בשרביטו ואין יושבין על כסאו ואין לובשין עטרה שלו אבל הק"בה הרכיב את אליהו על סוסו דכתיב (נחום א׳:ג׳) אשר בסופה וסערה דרכו ונאמר (מ"ב ב') ויעל אליהו בסערה השמים ומסר שרביטו למשה שנא' ויקח משה את מטה האלהים בידו והושיב לשלמה על כסאו שנא' (ד"ה א' כ"ט) וישב שלמה על כסא ה' למלך ומלך המשיח עתיד ללבוש עטרה שלו שנאמר תשית לראשו עטרת פז (תהילים כ״א:ד׳) ונאמר ראשו כתם פז (שיר השירים ה׳:י״א). והנה מפרש ההגדות פירש זה המאמר בענין רוממותו ית' שאינו מתקנא בזולתו לפי שכל התוארי' האלו מההנהגה הם לו ית' בעצם וראשונה ולא יאמרו בזולתו כי אם בשתוף השם לבד ומה קנאה יש בהם. והוא דבר הגון בפני עצמו רצוהו חכמינו ז"ל במאמר אחר שאמרו (תנחומא פ' קדושים) אמר להם הק"בה לישראל אני איני כמלך בשר ודם. מלך בשר ודם אין רשות להדיוט להקרא בשמו אבל הק"בה כל שם חביב שהיה לו לישראל נקראים בו. הוא נקרא אלהים וקרא אותם אלהים שנאמר (תהלים פ"ב) אני אמרתי אלהים אתם. הוא נקרא דוד שנאמר (שיר שם) דודי צח ואדום וקרא אותם דודים דכתיב (שם) אכלו רעים וגו'. הוא נקרא חסיד שנאמר (ירמיהו ג׳:י״ב) כי חסיד אני נאם ה' וקרא אותם חסידים שנאמר (תהילים נ׳:ה׳) אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח. הוא נקרא קדוש וקרא אותם קדושים שנאמר (ויקרא י״ט:ב׳) קדושים תהיו כי קדוש אני. הוא נקרא חכם דכתיב (איוב ט׳:ד׳) חכם לבב ואמיץ כח וקרא אותם חכמים דכתיב (דברים ד׳:ו׳) ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה: אמנם אם ירצו בזה כזה המאמר הי' להם לומר מלך בשר ודם אין רשות להדיוט לרכוב על סוסו וכן כלם או אינו מרכיב ואינו מושיב ואינו מלביש וגו'. אמנם מה שיראה שכוונוהו הוא הענין הנכבד שעמדנו עליו מהיות הנהגת אלו הנמצאות אשר על זה האופן לצורך המונהגים לא לצורך מציאותו כלל כמו שאמרנו ראשונה ושהוא יתעלה נבדל בזה ממלכי האדמה כי מלך בשר ודם כל הכבוד אשר יעשה לזולתו אינו עושה אלא לצורכו ולהשלים בו חסרונותיו בענייני מלכותו. כיצד הוא צריך לעשות מלחמה יפקיד אחד מעבדיו ויעשהו שר צבא על כל חילו. צריך לעשות צדקה ומשפט יושיב אחד מחכמיו על כסא המשפט. צריך להכות ולרדות המורדים והפושעים יעמיד שוטר אחד ושבט מושלים בידו. צריך לצאת מהמלכות יעמיד סגן ממלא מקומו. והנה כאשר יפקיד כל אחד מאלו איש על מלאכתו הממונה ההוא ודאי אינו משתמש בגדולת המלך אדרבא המלך משתמש בו ועושה בו צרכי עצמו אשר לא יכון הוא ומלכותו זולתו ואין הממונה ההוא רק כגרזן ביד החוצב בו תדע שכאשר לא תכון מלכותו בידו הנה הוא יסיר את ראשו והרבה ראיות יש. אמנם בתת האל ית' ממשלת ההנהגה לכל אחד מהשלמים על אחד הפנים אשר זכר אינה לצורך עצמו ומציאותו כלל כי אם לתועליותם ושלמותם וכבודם. ולזה כשכל אחד מהם משתמש ממנו הרי הוא משתמש בתכסיסי מלכו' של מעלה כאלו הוא מלך בפני עצמו כביכול שותפו של הק"בה שמשתמשין בכתרו כי אליהו ז"ל להיותו שלם בעצמו לקנאתו קנאת האמת ועושה מלחמותיה זכה שהרכיבו הב"ה על סוסו להדמות לעליון אשר בסופה ושערה דרכו ולא על העליה לבד אמרו זה כי אם על מה שהי' רודה בנמצאות בעצירת המטר כל השנים ההם ובפקוד על הארץ כאשר רצה ובהוריד אש מן השמים ובהחיו' בן הצרפית ובכל אשר עשה בכח המרכב ההוא אשר הרכיבו בתכסיסי מלכות. וכבר הורגל בפי כל החכמים שאח"כ היה במדרגת מלאך ה' הנראה אליהם במראה או בהקיץ כמראה כבוד ה'. וכבר קראנו אותו בתפלותינו מהרה יבא אלינו כענין שאמר הכתוב (תהילים נ׳:ג׳) יבא אלהינו ואל יחרש. גם האיש משה איש האלהים אשר העלנו מארץ מצרים באותות ובמופתים באמת עשאו האל יתברך שוטר לרדות ולהכות לפרעה ונתן שרביטו בידו לתת עליו הוד כבוד אלהות כמו שאמר (שמות ד׳:כ׳) ומטה האלהים בידו ונאמר (שם ז') ראה נתתיך אלהים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך כמו שכתבנו במקומו ומה נפלא מאד טעם מה תצעק אלי וגו' (שם י"ד) לענין זה. כלומר מה לך ולבקש ממני אתה הרם את מטך ונטה את ידך מעצמך ובקעהו כי הרשות נתונה כמו שיושלם ביאורו במקומו. והנה שלמה בבחינתו הטובה אשר היטיב לשאול מאת ה' זכה לישב על כסא המשפט ונתחכם בענין ההוא כחכמת מלאך האלהים כמו שנאמר (ד"ה ב' ט') וכל מלכי הארץ מבקשים את פני שלמה לשמוע את חכמתו אשר נתן האלהים בלבו. וכבר אמר (שבת י'.) כל הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להק"בה במעשה בראשית שותפין ממש שמשתמש בכתרו כמו שנאמר בביאור וישב שלמה על כסא ה' למלך:

אמר רב נחמן אמר שמואל משום רי"בל קרא הקב"ה למלאכי השרת ואמר להם מלך בשר ודם כשמת לו מת והוא מתאבל מה דרכו לעשות אמרו לו תולה שק על פתחו אמר להם הב"ה אף אני אעשה כן הדא הוא דכתיב אלביש שמים קדרות וגו' (ישעיהו נ׳:ג׳) מלך בשר ודם מה דרכו לעשות א"ל מכבה את הפנסין שלו אמר הקב"ה אף אני אעשה כן שנאמר שמש ירח קדרו וככבים אספו נגהם (יואל ב׳:י׳). מלך בשר ודם מה דרכו לעשות כופה את המטות אף אני אעשה כן שנאמר ה' בסופ' ובסער' דרכו (נחום א׳:ג׳): מלך בשר ודם מה דרכו לעשות מבזע פורפרא שלו אף אני אעשה כן הדא הוא דכתיב עשה ה' אשר זמם בצע אמרתו (איכה ב׳:י״ז) כדפירש ליה רבי יעקב דכפר חנן בצע פורפרא דיליה. מלך בשר ודם יושב ובוכה אף אני אעשה כן הדא הוא דכתיב ויקרא ה' אלהים צבאות ביום ההוא לבכי וגו' הנה שהעצב עולה ויורד דרך המדרגו' ועל דרך שאמרנו.

"גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו" (ירמיה לב, יט). פירוש. אתה ה' בעל העצה הטובה, [ומפני] זה אתה יועץ בגדולות ובנפלאות, כי אתה מסכים לעשות גדולות ונוראות. כל שומעי עצותיך יפלאו ויתמהו, כדרך "ולגדולתו אין חקר" (תהלים קמה, ג) ובארנוהו בבית השני (חדר יב חלון טו). ועל אמרת "גדול העצה" דומה למליצת "וגדל כח" (נחום א, ג) "וגדל חסד" (תהלים קמה, ח). וכן אתה ה' רב העליליות והמעשים, ומי יאמר לך מה תעשה? [לכן] כל עצותיך תקומנה כי תוכל למלאות עצתך כדרך "כי יי' צבאות יעץ, ומי יפר?" (ישעיה יד, כז) ומבואר למעלה. והזכיר הנביא התיאורים הללו במקום זה, לפי שצוהו השם ב"ה שיקנה השדה מאת חנמאל כמו שנזכר שם בפרשה (לב, ח). ובעת ההיא היו כשדים נלחמים על ירושלים, והיה בעיר החרב והרעב והדֶּבֶר, וכבר היתה כנתונה ביד הכשדים. ותמה הנביא איך יקנה עתה השדה, וזרים באים ואוכלים אותה? והנה ראה בעיניו כי נתקיימו הגזירות שגזר השם על ירושלים, כי עד הֵנָה חשב שנאמרו על תנאי, ושישובו [לשורש]¹אפשר שצריך לקרוא כאן: לטובה ותתבטל הגזרה, כמו שאמר פעמים רבות בספרו. ואין כן בעת שבאתהו הנבואה שיקנה השדה שידע כי יעץ ה' להשחית את יהודה וירושלים. ולכן אמר "גדל העצה ורב העליליה", כלומר הנך גדל עצה גם רב העליליה להשלים חפץ עצתך, כאשר עינַי רואות שהכשדים קרובים לתפוש את העיר כאשר יעצת, וכמו שאמר בסוף דבריו "הנה הסוללות באו העיר ללכדה, והעיר נִתְנָה ביד הכשדים הנלחמים עליה מפני החרב והרעב והדבר – כלומר לפי מראה עיני יעצת בהחלט להחריב בת ירושלים, כי באו הסוללות. גם גָבְרוּ בעיר החרב והרעב והדבר, והרי העיר כנתנה ביד הכשדים, ועל זה ?אמר "ואשר דברת היה והנך רואה" (לב, כד), כלומר עתה התברר כי יעצת לעשות כן, ואין לחשוב עוד שנאמרו הגזרות על תנאי, ולא נעלם ממך מלחמת הכשדים על העיר, כי אתה משגיח ממכון שבתך ורואה תחת כל השמים, וא"כ למה צויתני לקנות השדה? ועל זה אמר "ואתה אמרת וגו' קנה לך השדה בכסף והעד עדים והעיר נתנה ביד הכשדים" (לב, כה), כלומר לפי מחשבתי כבר נתנה העיר ביד הכשדים. ויפה תמה הנביא והיה מחריש לדעת²מליצה ע"פ בראשית כד, כא אולי יעצהו ה' שבכל הצרה הזאת ירחם על יהודה וירושלים ולא יתנם ביד הכשדים? כי לא יפלא מה' דבר. והנביא היה מקוה לשמוע כן. אבל השם ב"ה ענהו שאל יפלא הדבר בעיניו, כי אעפ"י שתנתן העיר ביד הכשדים, עוד יבוא זמן שישובו ישראל ויקנו שדות בארץ. ולא היה זה נעלם מן הנביא, אבל לפי דעתו חשב כי בשוב ישראל מן הגלות לא יהיה עדיין חי, כי ימים רבים יעברו בינתים, והודיע השם ב"ה ענין הגאולה האחרונה ותחיית המתים, ושובם אל אחוזתם, ודי בזה.