זָכְרָה־לִּ֥י אֱלֹהַ֖י לְטוֹבָ֑ה כֹּ֥ל אֲשֶׁר־עָשִׂ֖יתִי עַל־הָעָ֥ם הַזֶּֽה׃ (פ)
האמונות והדעות
וכיון שזכרתי אלה הששה ענינים, צריך שאסמוך להם השבעה האחרים אשר מן הכתוב. ואומר כי הם שבעה ענינים, לכל ענין רמז מן התורה וראיה, ובשאר ספרי הנביאים פירוש וביאור. השרש הראשון, קריאת מה שמקנה אותו החכמה והתורה חיים, כאמרו (יחזקאל כ' כ"א) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, וקריאת מה שמגיעים אליו הכסילים, ממה שמקנה אותם סכלותם מות, כאמרו (שם י"ח כ') הנפש החוטאת היא תמות, ועוד (משלי ח' ל"ה ל"ו) כי מוצאי מצא חיים, וחוטאי חומס נפשו כל משנאי אהבו מות, ועוד (שם ט"ו כ"ד) ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה, ועוד (שם ז' ל"ז) דרכי שאול ביתה, ועוד (תהלים כ"ז י"ג) לולא האמנתי לראות בטוב יי' בארץ חיים, ועוד (שם ט"ז י' י"א) כי לא תעזוב נפשי לשאול, תודיעני אורח חיים; וכיון שלא היה אפשר לרמוז בחיים האלה אל חיי העולם הזה, מפני שהצדיק והרשע שוים בו, התחייב לרמוז בהם אל חיי העולם הבא. ותחת כל פסוק דברים ארוכים. והשרש השני ההודאה כי טובה צפונה קיימת לפני האלהים לצדיקים, ורעה צפונה לרשעים. אמר בזה (משלי י' ז') זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב, ואמר נחמיה זכרה לי אלהי לטובה (נחמיה ה' י"ט). וברשעים אמר, (שם ו' י"ד) זכרה אלהי לטוביה ולסנבלט כמעשיהם אלה, וזה אחר מה שאמר בתורה, (דברים ו' כ"ה) וצדקה תהיה לנו, ולך תהיה צדקה לפני יי' אלהיך (שם כ"ד י"ג), ועוד (ישעיה נ"ח ח') והלך לפניך צדקך. ותחת כל פסוק פרושים רבים. והשרש השלישי הודעה שלאלהים ספרים שמורים יש בהם מעשה הצדיקים והרשעים, כמו שאמר משה (שמות ל"ב ל"ב) מחני נא מספרך אשר כתבת, ואמר (תהלים ס"ט כ"ט) ימחו מספר חיים, ועוד (מלאכי ג' ט"ז) ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי יי' ולחושב שמו, ואמר (ישעיה ס"ה יו') הנה כתובה לפני. וכל מאמר כולל פרושים רבים. והשרש הרביעי ההתראה שיש לבורא מעמד, יגמול בו על כל מעשה אם טוב ואם רע, כאמרו (בראשית ד' ז') הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ, ועוד כי עת לכל חפץ ועל כל המעשה שם (קהלת ג' י"ז), ועוד שם פחדו פחד (תהלים י"ד ה'), ועוד שם נפלו פועלי און (שם ל"ו י"ג), ועוד שם יצעקו ולא יענה (איוב ל״ה:י״ב י"ב), וכולל כל מאמר מזה פרושים רבים. והשרש החמישי עוד הרחבת הספרים שהבורא שופט צדק ישלם לכל איש כמעשהו, והוא אמרו (דברים ל"ב, ד') הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול וגו', ועוד (תהלים קמ"ה י"ז) צדיק יי' בכל דרכיו, ועוד (שם ט', ח' ט') ויי' לעולם ישב כונן למשפט כסאו, והוא ישפוט תבל בצדק. למשפטיך עמדו היום (שם קי"ט צ"א), ועוד יתן לו לבטח וישען ועניהו על דרכיהם (איוב כ"ד כ"ג), כי עיניו על דרכי איש (שם ל"ד כ"א), כי נכח עיני יי' דרכי איש (משני ה' כ"א), כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט (קהלת י"ב י"ד). וכל פסוק כולל פירוש גדול. והשרש הששי זכרון שיש לבורא יום מוכן לגמול, אמר בו (צפניה א' י"ד-ב' א') כי קרוב יום יי' הגדל קרוב ומהר מאד, יום עברה היום ההוא, והצרותי לאד והלכו כעזרי', גם כספם גם זהבם. התקוששו וקושו בטרם לדת חק ולכל פסוק מאלה פירושי' אינני זוכרם הנה שלא יארך הספור. והשרש השביעי קריאת הגמול טוב, ושמונעים אותו מן הרשעים, כאמרו (דברי ה' כ"ט) למען ייטב להם ולבניהם לעולם, ועוד (תהלים ל"א כ') מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך, ועוד (קהלת ח' י"ב י"ג) כי גם יודע אני אשר יהיה טוב ליראי האלהים וטוב לא יהיה לרשע. ולכל פסוק מאלה פרושים. ואם יסבור סובר שאלה הפסוקים סובלים סברות אחרות מפסידים הטענה בהם לעולם הבא, נבאר שהדבר איננו כמו שסבר, כי השכל חייב הגמול בעולם אחר וכל פרוש מסכים למה שיש בשכל הוא האמת, וכל מה שמביא אל מה שהוא חולק בשכל, הוא הבטל. ואלה ראיות מן הכתוב בדרכים קצרים:
נשמת חיים
דניאל איש חמודות אמר לבלשאצר מלכא (דניאל ה כג) ולאלהא די נשמתך בידה וכל אורחתך לוה לא הדרת. וזה כעין מה שאמר דוד (תהלים לא ו) בידך אפקיד רוחי ולא נאמר כזה בבעלי חיי' אף שחיותם ומיתת' הם ביד ה' וכאשר עוד דבר בענין תחית המתי' אשר עוד יבא זכרונו אמר (דניאל יב ג) והמשכילי' יזהירו כזוהר הרקיע וזה יהיה מפאת הנפש באשר היא מטבע המלאכי' המזהירי' או אפשר שאז הצדיקים בגוף ונפש יהיו מאירי' דוגמת משה רבינו כי קרן עור פניו. והפירוש הזה הוא יותר מתיישב על הלב ומכאן הוראה למעלת הנפש, סוף דבר נחמיה התרשתא היה מבקש מהשם (נחמיה ה יט) זכרה אלהי לטובה ופעם אחרת זכרה לי אלהי על זאת ולא היה מבוקשו אלא שבעולם הנשמות יהיו נכתבים בספרו הטובות אשר דרש לעמו ואשר שם יגמלהו ה' כצדקו וכתומו עליו. וזהו מה שרצונו להביא מספרי הכתובים והם מ"ב עדים נאמנים כנגד השם של מ"ב אשר כחו נודע אצל המשכילים: