נחמיה ט:י מחשבת ישראל: הכוזרי

(נה) אָמַר הַכּוּזָרִי: זֶה פְּאֵר גָּדוֹל, וְיֵשׁ בֵּאוּר שֶׁהוּא פֶּלֶא, וּבֶאֱמֶת נֶאֱמַר: "לַעֲשׂוֹת לוֹ שֵׁם עוֹלָם", "וַתַּעַשׂ לְךָ שֵׁם כְּהַיּוֹם הַזֶּה", לִתְהִלָּה לְשֵׁם וּלְתִפְאֶרֶת.

(נו) אָמַר הֶחָבֵר: הֲלֹא תִרְאֶה אֵיךְ הִצִּיעַ דָּוִד בְּשֶׁבַח הַתּוֹרָה כְּשֶׁהִקְדִּים סִפּוּר הַשֶׁמֶשׁ בַּמִּזְמוֹר: "הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבֹוד־אֵל", וְזָכַר אוֹרָהּ הַכּוֹלֵל וְזַכּוּת עַצְמָהּ וְיֹשֶׁר דַּרְכָּהּ וִיפִי מַרְאֶהָ, וְסָמַךְ לָזֶה: "תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נֶפֶשׁ", וְהַתָּלוּי בּוֹ, כְּאִלּוּ אָמַר: אַל תִּתְמְהוּ מִן הַסִּפּוּרִים הָאֵלֶּה כִּי הַתּוֹרָה יוֹתֵר בְּהִירָה וּגְלוּיָה וּמְפֻרְסֶמֶת וּמוֹעִילָה וּמְעֻלָּה, וְלוּלֵא בְנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא הָיְתָה הַתּוֹרָה, וְעוֹד כִּי לֹא הָיְתָה מַעֲלָתָם בַּעֲבוּר מֹשֶׁה אֲבָל מַעֲלַת מֹשֶׁה הָיְתָה בַעֲבוּרָם, כִּי הָאַהֲבָה לֹא הָיְתָה כִּי אִם בַּהֲמוֹן זֶרַע אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, וּבָחַר בְּמֹשֶׁה לְהַגִּיעַ הַטּוֹב אֲלֵיהֶם עַל יָדוֹ וַאֲנַחְנוּ אֵין אָנוּ נִקְרָאִים עִם מֹשֶׁה אֶלָּא עַם יְיָ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר: "עַם יְיָ אֵלֶּה", וְ "עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם". וְאֵין רַאֲיוֹת הַחֻקִּים הָאֱלֹהִיִּים דַּקּוּת הַמִּלּוֹת וּנְשִׂיאוּת גְּבִינֵי הָעֵינַיִם וְהַעֲלֵם הַבָּבוֹת בִּתְחִנָּה וּבִתְפִלָּה, וּבִתְנוּעוֹת וּבְמַאֲמָרִים שֶׁאֵין אַחֲרֵיהֶם מַעֲשִׂים, כִּי אִם הַמַּחֲשָׁבוֹת הַזַּכּוֹת אֲשֶׁר רַאֲיָתָם מַעֲשִׂים, מִטִּבְעָם שֶׁהֵם קָשִׁים עַל נֶפֶשׁ הָאָדָם, אַךְ הוּא עוֹשֶׂה אוֹתָם בְּתַכְלִית הַתַּאֲוָה וְאַהֲבָה, בַּהֱלִיכָה אֶל מָקוֹם מֵהַמְּקוֹמוֹת לָחֹג שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה, וּמַה שֶּׁדּוֹמֶה מִן הַהוֹצָאוֹת וְהַטֹרַח, וְהוּא עוֹשֵׂהוּ בְתַכְלִית הַשִּׂמְחָה וְהַגִּילָה, וּבְהוֹצָאַת מַעְשֵׂר רִאשׁוֹן וּמַעְשֵׂר שֵׁנִי וּמַעְשֵׂר עָנִי וְהָרֵאָיוֹן, וַעֲזִיבַת תְּבוּאוֹת הָאָרֶץ בִּשְׁמִטּוֹת וְיוֹבְלִים, וְהוֹצָאוֹת הַשַּׁבָּתוֹת וְהַמּוֹעֲדִים וּשְׁבִיתָתָם, וּמַתְּנוֹת בִּכּוּרִים וּבְכוֹרוֹת וּמַתְּנוֹת כְּהֻנָּה וְרֵאשִׁית הַגֵּז וְרֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם מִבַּלְעֲדֵי הַנְּדָרִים וְהַנְּדָבוֹת, וּמִלְבַד מַה שֶּׁהוּא חַיָּב בּוֹ עַל כָּל זָדוֹן וּשְׁגָגָה, וְהַשְּׁלָמִים, וּמַה שֶּׁהוּא חַיָּב בּוֹ מִן הַקָּרְבָּנוֹת עַל הַמִּקְרִים אֲשֶׁר יִפְגָעוּהוּ מִן הַטֻּמְאוֹת, עַל כָּל לֵדָה שֶׁתִּהְיֶה לוֹ וְכָל זִיבָה וְכָל צָרַעַת, וְזוּלַת זֶה הַרְבֵּה. כָּל זֶה בְּמִצְוָה מֵאֵת הָאֱלֹהִים לֹא מִשֵּׂכֶל בְּנֵי אָדָם וְהִתְחַכְּמוּתוֹ, וְאֵין בִּיכֹלֶת הַבָּשָׂר לְשַׁעֵר אֶת זֶה עַל סִדְרוֹ וּמִנְהָגוֹ וְעֶרְכּוֹ, לֹא יִירָא לְהִכָּנֶס־בּוֹ מִכְשׁוֹל, כְּאִלּוּ שִׁעֵר יִשְׂרָאֵל וְשִׁעֵר תְּבוּאַת אֶרֶץ כְּנַעַן צְמָחֶיהָ וּבְהֶמְתָּהּ, וְשִׁעֵר שֵׁבֶט לֵוִי. וְצִוָּה בַמִּדְבָּר בָּעֲרָכִים הָאֵלֶּה, מִפְּנֵי שֶׁיָּדַע כִּי כְשֶׁיִּסְתַּדֵּר הָעֵרֶךְ הַזֶּה, יִשָּׁאֲרוּ יִשְׂרָאֵל עֲשִׁירִים וְלֹא יֶחְסַר לַלְוִיִּם דָּבָר, וְלֹא יַגִּיעַ הָעִנְיָן לְדַלּוּת שֵׁבֶט אוֹ מִשְׁפָּחָה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה בִשְׁנַת הַיּוֹבֵל לָשׁוּב הַכֹּל כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה מֵחִלּוּק הָאָרֶץ, בְּחִלּוּקִים וְדִקְדּוּקִים, יֵצְרוּ הַסְּפָרִים מֵהֲכִילָם. וּמִי שֶׁהִתְבּוֹנֵן בָּהֶם יַכִּיר שֶׁאֵינָם מִמַּחֲשֶׁבֶת בָּשָׂר. יִשְׁתַּבַּח וְיִתְרוֹמֵם חוֹשְׁבָם, לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם. וְנִשְׁאַר הַסֵּדֶר הַזֶּה בִשְׁנֵי הַבָּתִּים כְּמוֹ אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וְאִלּוּ הָלְכוּ הָעָם עַל הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה, הָיָה מַתְמִיד כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ.