וְהָיָה֩ בֵית־יַעֲקֹ֨ב אֵ֜שׁ וּבֵ֧ית יוֹסֵ֣ף לֶהָבָ֗ה וּבֵ֤ית עֵשָׂו֙ לְקַ֔שׁ וְדָלְק֥וּ בָהֶ֖ם וַאֲכָל֑וּם וְלֹֽא־יִֽהְיֶ֤ה שָׂרִיד֙ לְבֵ֣ית עֵשָׂ֔ו כִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּֽר׃
קול התור
יז) בית יעקב אש ובית יוסף להבה (עובדיה א׳) – ובית עשו לקש כדרשת רז״ל (תנחומא תצא), כי שרו של עשו יפול ביד שרו של יוסף.
באר הגולה
וכאשר תחפש בדבריהם, לא תמצא כך כלל שיהיו נוטלים העולם מן אותם שהם עמי הארץ. הרי אף אשר* לא מבני ישראל המה* נתנו לו חלק לעולם הבא, דרבי יהושע דהלכתא כותיה לגבי דרבי אליעזר, סובר שחסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא, וכדאיתא בפרק חלק (סנהדרין קה.). ויותר מזה, ידוע כי זרע עשו מתנגדים לישראל. ובפרק קמא דע"ז (י:) שאל אנטונינוס את רבי, אתינא לעלמא דאתי, אמר ליה, אין*. אמר ליה, והא כתיב (עובדיה א, יח) "לא יהיה שריד לבית עשו". בעושה מעשה עשו. תניא נמי הכי, "לא יהיה שריד לבית עשו", יכול לכולם, תלמוד לומר "לבית עשו", בעושה מעשה עשו, עד כאן. הרי שהם לא חסרו מדריגת בני אדם כלל, רק הכל הולך אחר המעשה, ודבר זה מבואר.
גן נעול
וכן אמר רש"י ז"ל "ובא בשנה השמועה. שחרבה בבל מאליה מן השמים שנאמר 'והיתה בבל וגו' כמהפכת אלהים את סדום ואת עמורה'" ע"כ. ולפי שנדמה ענין בבל לאדום בכל צד, שבשתיהן נזכרו מלכות שנהפכה, והקדים הנביא הפסוק עצמו שאמר על אדום "הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל נוה איתן כי ארגיעה אריצנו מעליה, ומי בחור אליה אפקד, כי מי כמוני ומי יועידני, ומי זה רועה אשר יעמוד לפני" (ירמיה מט, יט; וכן נ, מד). ואינני רואה צורך לפרש המליצה פעם שניה, כי היא התפרש ממה שדברנו למעלה. ואין הבדל בין שני הכתובים רק מלת "אריצם" שהוא לשון רבים, ואצל אדום נכתב "אריצנו" לשון יחיד. והטעם אצלי, כי על אדום נאמר "ולא יהיה שריד לבית עשו" (עובדיה א, יח), וטרם ההרגעה4פירושו שיהיו נמאסים, כדלעיל והמהפכה לא יִוָתֵר מהם עד אחד. ובעת ההרגעה ירוץ ממנה העם היושב בה שכבשו ארץ אדום. והוא האריה הנזכר בתחלת הכתוב שיעלה עליה. ועל זה אמר "אריצנו" בלשון יחיד כי הכנוי שָׁב על אריה הנזכר. ואין כן בחורבן בבל כי נשארו כשדים הרבה פליטים מן החרב שמָלך עליהם דריוש, כי לא גזר השם שלא ישאיר להם שריד. וכשיבוא עת ההרגעה ירוצו מעליה הפרסים ורבים מהכשדים גם זרע ישראל שהם עדיין בעת ההוא בבבל תחת יד מלך פרס מדי. ולפי שאין מלת "אריצם" שבפסוק שב על האריה הנזכר בתחלתו אבל שב על היושבים בארץ בעת ההיא אמר "אריצם" לשון רבים, כי רבים ששמעו הגזרה מפי הנביאים ירוצו מבבל למלט את נפשם מחרון אף ה'. וההבדל השני הוא מלת "נָוֶה" שהוא בכתוב זה (נא, מה) בלשון יחיד, ואצל אדום "נְוֵהֶם" (מט, כ). ואולי רומז על היכל מלך בבל היקר והמפואר שהתגאה עליו נבוכדנצר, כמו שכתוב בספר דניאל (ד, כו), ורמזו עליו קדמונינו ז"ל באמרם אסור לעמוד בהיכל של אותו הרשע. ואחר שהזכיר הכתוב שתי הגזרות, חזר ופירש "לכן שמעו עצת יי'" וגו', כמו שפרש בנבואת אדום. וטעם אחד בשתיהם ואין צורך לפרשו פעם שנית, והבן.