וּבִשְׁנַ֣ת אַחַ֗ת לְכ֙וֹרֶשׁ֙ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס לִכְל֥וֹת דְּבַר־יְהוָ֖ה מִפִּ֣י יִרְמְיָ֑ה הֵעִ֣יר יְהוָ֗ה אֶת־ר֙וּחַ֙ כֹּ֣רֶשׁ מֶֽלֶךְ־פָּרַ֔ס וַיַּֽעֲבֶר־קוֹל֙ בְּכָל־מַלְכוּת֔וֹ וְגַם־בְּמִכְתָּ֖ב לֵאמֹֽר׃
גן נעול
וכן אמר דניאל4דניאל ט, כג איש חמודות "ויקבלון מלכותא קדישי עליונין" (דניאל ז, יח). ועל כן אחר שהזכיר ענין המלך המשיח [בגאולה] האחרונה בפרשת "ויצא חוטר מגזע ישי" (ישעיה יא, א) ונצפה5הצופה ראה את הנבואה הנבואה, כי לימים רבים נאמרה הנבואה הזאת, ושקודם לה יעמדו עוד ארבע מלכיות בארץ שישתעבדו בישראל וְיָרֵעוּ אותם. הזכיר אחריה פרשת "משא בבל אשר חזה ישעיה בן אמוץ" (ישעיה יג, א), וכתב בה מפלת מלכות בבל העצומה שהיא תהיה הראשונה לארבע מלכיות. והודיע כי גזר השם ב"ה בעצתו העליונה שתאבד מלכותה, ואחר כן הזכיר נבואות רבות על שאר הגוים מואב ומצרים ודמשק ופלשתים שהן שכני ישראל הרעים, השוכנים סביבות כל ארץ ישראל, וגם הם הרעו עמהם תמיד. ואמר כי גם עליהם תעבור כוס הפורענות, ותחול עליהם הגזרה העליונה על כל פנים. ועל זה הזכיר "זאת העצה היעוצה על כל הארץ וידו הנטויה על כל הגוים" (יד, כו) וכמו שפירשנו. ובסוף כל הנבואות הזכיר מפלת מלכות אדום העצומה והחזקה כדברי רז"ל6שמות רבה כא, א "רותה בשמים חרבי" בפרשת "קָרבו גוים לשמוע" (ישעיה לד, א).7"כי רותה בשמים חרבי, הנה על אדום תרד, ועל עם חרמי למשפט" (לד, ה) והאריך8בפרק ל"ד בסיפור חורבנה ושממותה כמו שהאריך בנבואה הראשונה9בפרק י"ד בסיפור חורבן בבל ושממותה. כי אדום אחרונה לד' מלכיות, והיא החריבה את ארצנו בפעם השניה ושרפה היכלו והגליתנו מארצנו; והגזרה תחול עליה על כל פנים, כדרך "זאת העצה היעוצה על כל הארץ". ולא הוזכרו ענין חורבן פרס ומדי, וחורבן יון, שהן שתי המלכיות האמצעיות. לדעתי לא חפץ השם ב"ה שינבא עליהן ישעיה הנביא שהיה כמו מאתים שנה לפניהם בעולם. והטעם לפי שעל ידו נכתב הקמת מלכות פרס ומדי, ושהם יחריבו את מלכות בבל, ושיהיה כורש המלך הראשון שיתן רשיון לישראל לצאת מגלותם ולבנות העיר והקדש, ויספר בשבחו. והנבואות האלו אמצו את לבב כורש לשלח את ישראל ולהחזיק בידם, כמו שכתוב בספר עזרא. ואיך יתכן שהנביא הזה עצמו יסמוך לזה סיפור חרבנו ומפלתו ביד יון, וירך לבב כורש כשמעו את דברי האלות הכתובים עליו בספר? גם לא היה צריך בעת ההיא להודיע ענין אבדן מלכות פרס ויון, כי קודם להן קמה מלכות בבל, וכאשר נשברה בבל ועמדה מלכות פרס, הקים ה' את דניאל להודיע את עמו כי גם היא לא תעמוד, ושתקום אחריה מלכות יון, וגם היא לא תעמוד, ותקום אחריה המלכות הרביעית.
מורה נבוכי הזמן
והנה הראיה הגדולה באחדות שני הספרים, היא שאחר כן בחתום המוחלט ובהפרד הספרים לשנים, הכפילו את הפסוקים, ובשנת אחת לכורש… אלהיו עמו ויעל, ועשאום חתימה לספר דה"י והתחלה לספר עזרא; מה שנראה לעין בהפסק דה"י במלת ויעל, ובהתחלת עזרא בט"ז ובשנת, הקשים גם שניהם במוחלט בזולת ההנחה הנזכרת בעיקר אחדות הספרים. ולדעתנו יש בזה עוד ראיה, והיא שבלשון יוני נמצא עוד נוסח קדמון מספר עזרא, והוא משונה קצת מנוסח הקדש שבידינו; וכנראה היה בידי היהודים היונים שבאלכסנדריא עוד מקודם לזמן החתום האחרון, נוסח אחר עברי מספר עזרא, שממנו תרגמו לראשונה הנוסח היוני הנזכר; ואחר שנכתב הספר כתוב יושר דברי אמת, הועתק גם הוא להם ונמצא עוד היום.
מורה נבוכים
ולא יטעך באלו המדרגות היותך מוצא בספרי הנבואה נביא באתהו הנבואה בצורה אחת מאלו המדרגות, ויתבאר בנביא ההוא בעצמו שבאתהו הנבואה בצורת מדרגה אחרת; וזה שאלו המדרגות אשר אזכרם, אפשר שיבוא קצת נבואת הנביא ההוא אליו לפי צורה אחת מהם, ותבואהו נבואה אחרת בעת אחרת לפי מדרגה למטה ממדרגת הנבואה הראשונה. כי כמו שהנביא לא יתנבא כל ימיו בהדבקות, אבל יתנבא על ותפרד ממנו הנבואה עתים – כן ינבא עת אחת בצורת מדרגה עליונה ואחר כן ינבא עת אחרת בצורת מדרגה למטה ממנה; או אולי לא יגיע למדרגה העליונה ההיא אלא פעם אחת בכל ימיו ואחר כן תשולל ממנו; ואולי ישאר על מדרגה למטה ממנה אל עת הפסק נבואתו – שאי אפשר מבלתי הפסק הנבואה משאר הנביאים קודם מותו אם בזמן מועט או גדול – כמו שהתבאר בירמיה ״לכלות דבר יי מפי ירמיה״ וכמו שהתבאר בדוד באמרו: ״ואלה דברי האחרונים״ והוא ההקש בכל.