וַיַּעַן֩ שְׁכַנְיָ֨ה בֶן־יְחִיאֵ֜ל מִבְּנֵ֤י עולם [עֵילָם֙] וַיֹּ֣אמֶר לְעֶזְרָ֔א אֲנַ֙חְנוּ֙ מָעַ֣לְנוּ בֵאלֹהֵ֔ינוּ וַנֹּ֛שֶׁב נָשִׁ֥ים נָכְרִיּ֖וֹת מֵעַמֵּ֣י הָאָ֑רֶץ וְעַתָּ֛ה יֵשׁ־מִקְוֶ֥ה לְיִשְׂרָאֵ֖ל עַל־זֹֽאת׃
חובות הלבבות
וְהַחֲמִישִׁי כְּשֶׁהוּא מוֹכִיחַ אֶת נַפְשׁוֹ וְנוֹתֵן דִּין הַבּוֹרֵא מֵעַצְמוֹ אעפ״י שֶׁאֵין יְכֹלֶת לָדִין עַל זֶה תִּתְבָּרֵר כְּנִיעָתוֹ לֵאלֹהִים וְשִׁפְלוּתוֹ וְשַׁחוּתוֹ כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא י) אֲנַחְנוּ מָעַלְנוּ בֵּאלֹהֵינוּ וְגוֹ׳ וְנֶאֱמַר (שם) וַיִּתְּנוּ יָדָם לְהוֹצִיא נְשֵׁיהֶם.