כִּ֡י הִנֵּה֩ יוֹצֵ֨ר הָרִ֜ים וּבֹרֵ֣א ר֗וּחַ וּמַגִּ֤יד לְאָדָם֙ מַה־שֵּׂח֔וֹ עֹשֵׂ֥ה שַׁ֙חַר֙ עֵיפָ֔ה וְדֹרֵ֖ךְ עַל־בָּ֣מֳתֵי אָ֑רֶץ יְהוָ֥ה אֱלֹהֵֽי־צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃ (ס)
האמונות והדעות
והדעת הששי דעת מי שהודה בארבעה יסודות. אלה חשבו שכל הגשמים מורכבים מארבעה יסודות, והם החום והקור והלחות והיובש, שאלה הארבעה, היה כל אחד נפרד בתחלה, ואחר כן התחברו והתחדשו מהם הגשמים. ומביאים ראיה על זה כי הם רואים הגשמים מקבלים מחוץ חום האור וקורו, וכיון שהדבר לא יקבל כי אם הדומה לו, כבר נתחייב שיהיו בתוך גשמיהם אלה הארבעה. ואלה סכלים מכל מי שקדם, בעבור דברים אני אספרם ואבארם עליהם, עזבו בהם דרך הראיה ותעו מדרך האמת. ואומר תחלה, שהם הרחיקו היות דבר לא מדבר כדי שלא יודו במה שלא נראה כמוהו, ונכנסו במה שלא נראה כלל והאמינו בו. והוא ששום אדם בעולם לא ראה חום נפרד, ולא לחות גמור, ולא קור פושט, ולא יובש לבד, אך השיגו החושים, והם נקבצים נגשמים. וטענו אלה כי בתחלה היה כל אחד מהם נפרד, ולא ראו מזה דבר. ואחר כן מה שהם מאמינים שהתחברו, אחר שהיו נפרדים, הוא עוד בהפך המוחש, כי אנחנו והם לא ראינו מעולם מים שהתחברו עם האש, ולא אש שהתחבר עם המים, עד שהמים והעפר אשר יתכן חבורם, ולא יפסדו כשאנו מחברים אותם, ואחר כן נעזבם, הם מתחילים להפרד ושוקע העפר וצפים המים, ודבר שאם יכרח להתחבר, יפרד, מן השקר שיבא הוא מאליו להתחבר עם הפכו ואחר כן עיינתי במה שזכרו מן ההתחברות, ומצאתיו איננו נמלט משיהיה התחברותם לעצמם, או לדבר אחר זולת זה, ואם ההתחברות ההוא לעצמם, בטל מה שאמרו עצמיהם לא סרו נפרדים, והתחייב שמאז המצאם הם מורכבים. ואם התחברות לדבר זולת זה, אל הענין ההוא היה כונתינו ואמרנו כי יש להם בורא בראם מחוברים. ואחר כן עיינתי בהפרד אשר שמוהו קדמון, ואם הוא לעצמם בכל עת שימצא עצמם, לא יהיו כי אם נפרדות, ובטל החבור, ואם הוא לדבר אחר, תהיה עלה חמישית, צריך שיהיו נתבעים לברר אותה, וזה מה שלא ימצאוהו. אבל הבאתם הראיות על מציאות אלה הארבעה בגשמים, אין זו תשובה עלינו, אך אנחנו נאמר שהם נמצאים, יש להם ממציא המציאם. ואלה התשובות עליהם, אמרו בכל א' מהן הפך הנראה, ומהיותו כל אחד מארבעה נפרד, ובואם מאיליהם אל ההרכבה, והמיותם בכל ענין או לזולת עצמם. אלה התשובות עליהם עם השתים עשרה הקודמות; ר"ל ד' ראיות החדוש, וד' ראיות שהדבר אינו עושה את עצמו, וד' ראיות היות דבר לא מדבר, ואלה השתים עשרה, מלבד מה שהוא מתחייב באותות ובמופתים ומי שידעתיו מעמנו שסבר קדמות דבר מהטבעים, לא מצאתיו שחושב כי אם קדמות המים והאויר, מפני שהתורה ספרה על עגלת האש והעפר (בראש' א' א') בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, אבל סבר על המים והאויר שהם קדמוניות, מפני שחשב שענין (שם שם ב') והארץ היתה תהו ובהו. ורוח וגו' המים, שהם כן קודם הבריאה. וזה מאמרו אולת גמורה, כי התורה לא אמרה והארץ היתה, אלא אחר שהקדימה בראשית ברא אלהים, והיתה הארץ כאשר נבראה עפר ימים ואויר, וכבר ספר הכתוב על הרוח, באמרו (עמוס ד' י"ג) כי הנה יוצר הרים ובורא הרוח. ועל המים התחתונים באמרו (תהלים צ"ה ה') אשר לו הים והוא עשהו, ועל העליונים באמרו (שם קמ"ח ד') והמים אשר מעל השמים כי הוא צוה ונבראו:
באר הגולה
בפרק שני* דחגיגה (יב:), תניא רבי יוסי אומר, אוי להם לבריות שרואות ואינם יודעים על מה הם עומדים*. הארץ על מה היא עומדת, על העמודים, שנאמר (איוב ט, ו) "ועמודיה יתפלצון". ועמודים על המים, שנאמר (תהלים קלו, ו) "לרוקע הארץ על המים". ומים על ההרים, שנאמר (תהלים קד, ו) "על ההרים יעמדו מים". וההרים על הרוח, שנאמר (עמוס ד, יג) "יוצר הרים ובורא רוח". והרוח בסערה, שנאמר (תהלים קמח, ח) "רוח סערה עושה דברו". וסערה תלויה בזרוע של הקב"ה, שנאמר (דברים לג, כז) "ומתחת זרועות עולם". וחכמים אומרים, על י"ב עמודים [עומדת], שנאמר (דברים לב, ח) "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל". ויש אומרים, על ז' עמודים, שנאמר (משלי ט, א) "חצבה עמודיה שבעה". רבי אלעזר בר שמוע אומר, על עמוד אחד עומד, וצדיק שמו, שנאמר (משלי י, כה) "וצדיק יסוד עולם", עד כאן. וחושבים כי המאמר הזה כפשוטו, כי רז"ל חושבים כי יש עמודים לארץ, וכיוצא בזה, והרי הדברים רחוקים.
נפש החיים
וכתיב (קהלת ה׳:ה׳) למה יקצוף האלהים על קולך וחבל את מעשי ידיך ואמרו (ערכין ט״ו.) גדול האומר בפיו מן העושה מעשה כו'. ואמרו ז"ל (סנהד' צ"ב א') כל המחליף בדבורו כאלו עובד עבודת כוכבים: ז"ש ומגיד לאדם מה שיחו ר"ל שבעת עמוד האדם לתת דין וחשבון לפניו ית' אז הוא ית' מגיד לו הסוד רזא דמילתא מה שגרם שחו למעלה בעולמות העליונים. כמש"ל שלשון הגדה פי' רזא דמלתא: