צפניה ג:ה מחשבת ישראל: חובות הלבבות

ואח״כ חֲשׁוֹב בְּמִדַּת הַבֹּשֶׁת אֲשֶׁר יִחֵד בָּהּ הָאָדָם מָה גָּדְלָה מַעֲלָתָהּ וְרַבָּה תּוֹעַלְתָּהּ וְתַקָּנָתָהּ וְלוּלֵא הִיא לֹא הָיוּ מְאַכְסְנִים אַכְסְנַאי וְלֹא מְקַיְּמִים דָּבָר וְלֹא מְמַלְּאִים מִשְׁאָל וְלֹא גּוֹמְלִים חֶסֶד וּמִתְרַחֲקִים מִן הָרַע בְּשׁוּם דָּבָר עַד כִּי דְּבָרִים רַבִּים מִדִּבְרֵי הַתּוֹרָה עוֹשִׂים בַּעֲבוּר הַבֹּשֶׁת כִּי רֹב מִבְּנֵי אָדָם לֹא הָיוּ מְכַבְּדִים אֶת אֲבוֹתָם לוּלֵא הַבֹּשֶׁת כ״ש זוּלָתָם וְלֹא הָיוּ מְשִׁיבִין אֲבֵדָה וְלֹא נִמְנָעִין מֵעֲבֵרָה כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל אֵלֶּה הַדְּבָרִים הַמְגֻנִּים שֶׁזָּכַרְנוּ אֵינוֹ עוֹשֶׂה אוֹתָם אֶלָּא לְאַחַר שֶׁיִּפְשֹׁט כְּסוּת הַבֹּשֶׁת מֵעָלָיו כמ״ש הַכָּתוּב (ירמיה ו) גַּם בּוֹשׁ לֹא יֵבוֹשׁוּ גַּם הַכְלִים לֹא יָדָעוּ וְאוֹמֵר (צפניה ג׳:ה׳) וְלֹא יוֹדֵעַ עַוָּל בֹּשֶׁת.