כִּ֛י בְּרֹ֥ב חָכְמָ֖ה רָב־כָּ֑עַס וְיוֹסִ֥יף דַּ֖עַת יוֹסִ֥יף מַכְאֽוֹב׃
גן נעול
לכן הודיע קהלת שרצה להועיל גם לנלוזים מן החכמה, ולברר לעיניהם שההקדמות שהוא בונה עליהן מדרשו ומחקריו, ישרים ונאמנים במופתים מכריחים, עד שיודו כל באי עולם שדבריו אמת. ועל זה אמר (א, טז) "דברתי אני עם לבי לאמר, אני הנה הגדלתי והוספתי חכמה על כל אשר היה לפני על ירושלים". פירוש הרחבתי לדבר עם לבי שהיה רחב בשכל ובבינה כ"חול אשר על שפת הים".3מלכים-א ה, ט ואמרתי הנה הגדלתי והוספתי חֻקֵי החכמה יותר מכל החכמים הגדולים שהיו לפני בעיר החכמה ירושלים. והנני חכם מכל אדם, הן בשמועות הרבים בדברי השתי תורות4תורה שבכתב ותורה שבעל פה שנודעים לי כל ההלכות וכל משפטי החכמה, וכן בדרכי החכמה הנפלאים הנמסרים למלכים, כמבואר בבית הראשון (חדר ח' חלון ז'). וכן בדרכי ה' שהוא מנהיג בהן עולמו שהן כולם בחכמה. ועל שתי אלה אמר "הגדלתי והוספתי חכמה". ומלבד מאסף השמועות הרבות שבלבי, הנה עוד נפלאתי מכל החכמים שקדמוני ואשר חיים עודנם, בעניני החקירות והדרושים בשכל שדרשתי וחקרתי בעניני "חכמה" ועניני "דעת". וכמו שאמר למעלה שנתן לבו לדרוש ולתור בחכמה. ועל זה אמר "ולבי ראה הרבה חכמה ודעת". ומלת "ראה" על ראיית השכל והבינה הכלולים במלת ולבי, כמו שבארנו למעלה. ואמר בלבו אחר שעלו בידי מאסף שמועות החכמה הרבים והנפלאים, אין דבר נעלם ממני. וגם נטוע בי שכל ובינה עד להפלא. אולי אוכל למצוא המופתים על דרכי החכמה? לברר במופת חותך בין כל שני דרכים, איזו מהן חכמה ואיזו מהן הוללות וסּכלות, שעל ידי כן אכריח לכל באי עולם שיודו על יושר דרכי החכמה וקלקול דרכי הסּכלות וההוללות? וכבר בארנו בכלל כ"ח שמלת "דעת", נופל על הדברים הנודעים במופתים. ועל זה אמר (א, יז) "ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הוללות וְשִׂכְלוּת". כלומר אז נתתי לבי, שכלי ובינתי לדעת "חכמה", לידע במופת ברור מהו חכמה. וכן לדעת במופת ברור מהו "הוללות וְשִׂכְלוּת". והנה אמרנו שאי אפשר לאדם למצוא מופתים על החכמה, ולוא יחכם אלף פעמים משלמה. כי איננה נודעת זולתי להשם ב"ה. וכעדות ספרי הנבואה (איוב כח, כג) "אלהים הבין דרכה והוא ידע את מקומה". והוא הדבר עצמו שהעיד עליו ג"כ קהלת באמרו (א, יז) "ידעתי שגם זה הוא רעיון רוח". כלומר התאמצתי בכל כחי לעמוד על הדבר, חקרתי דרשתי ועליתי מעלה מעלה בסולם החכמה ולא מצאתי דבר. אבל זאת ידעתי, כלומר נודע לי עתה שגם זה רעיון רוח. כמו שמצאתי שכל אשר נעשה תחת השמים הוא רעות רוח כנ"ל. כן הדבר הזה שדמיתי בלבי למצוא המופתים על החכמה. לא בחכמה שאלתי על זה כי אם ברעיון רוחי שָׂגְבָה רוחי בקרבי לחשוב מחשבות רחוקות ונפלאות כאלו שהן מסוג הנמנעות. כי אי אפשר לאדם לעמוד על סוד החכמה. ויותר שיַרבה חכמה ויקַרב שמועה לשמועה ודבר לדבר, יותר יתעלם ממנו דרך המופת, כי אין קץ לחכמה. ותמיד תרבינה שאלות ותמיהות בסוד חֻקֵי החכמה, ובסוד דרכי ההנהגה העליונה, ולא ידע ולא יבין. ותחת אשר חשב להקל מעליו משא הטענות באמצעות מציאת המופתים, תכבד עליו יותר התמהון. ועל זה אמר (א, יח) "כי ברוב חכמה רוב כעס". עמוד והתבונן על יושר המליצה! כי למעלה (חדר ג' חלון ד') בארנו פירוש פסוק (קהלת ז, ז-ט) "כי העֹשק יהולל חכם וגו' אל תבהל ברוחך לכעוס" וגו'. שמוסב על התמיהות שיתמה האדם בדרכי השם ב"ה. ואמרנו שם שהכסיל בראותו כל זה, כעס הנפש תבלבלהו. בעבור שרוחו גבוה ואין מעצר לרוחו. וכדמות זה אמר קהלת פה, "כי ברב חכמה רוב כעס". כלומר יותר שירבה האדם חכמה להבין סודה להקל מעליו תמהון לבבו, יותר יכעס ויתבלבל. כי ירבו התמיהות והשאלות וילך נבוך בנבכי ים החכמה. כי יגברו המים, "נחל לא יוכל לעבור"5מליצה ע"פ יחזקאל מז, ה. וכן "יוסף דעת", כלומר המוסיף ודוחה וחוקר בעניני דעת הנשגבות והעמוקות לעמוד על ידי כן על עיקרי הדברים, לא יועיל מאומה אלא יוסיף מכאבות ויגון בלבבו, בראותו שהענינים מתעלמים ומסתתרים ממנו.
האמונות והדעות
וכיון שהקדמתי המאמר הזה, שהצורך מביא אל חכם, שיסדר לנו האהבות והשנאות איך נתנהג בענינם, אומר, שמצאתי החכם שלמה בן דוד שהתעסק בזה, להודיענו מה הוא הטוב, ואמר (קהלת א' י"ד) ראיתי את כל המעשים אשר נעשו תחת השמש והנה הכל הבל ורעות רוח. אינו רוצה באמרו הכל הבל ורעות רוח, קבוץ המעשים והתחברותם כי הבורא המציאם, ואין חכם אומר כזה על מה המציאו בוראו הכל הבל; אבל רצה בזה, כי כל מעשה שיקחוהו בני אדם לבדו, כלומר כי כל אחד מן מעשי הדם כאש יעשהו נפרד, יהיה הבל ורעות רוח. ובהפרד אמר עוד (שם ט"ו) מעוות לא יוכל לתקון, וכל אחד מעוות מהתקן, מקצר מהשלם; אבל בהתחברותם לא יהיה חסרון כי אם שלמות ותמימות. ומחזק הפרוש הזה שהוא כן, שהראה שלשה שערים מאהבות העולם, וגזר על כל אחד שהוא הבל, ופירושו השאה, כאמרו (ירמי' כ"ג ט"ז) מהבילים המה אתכם, משיאים אתכם, ואמרו (תהלים ס"ב י"א) ובגזל אל תהבלו. ותחלתם שיתיחד בחכמה לבדה ויעזוב שאר האהבות, אמר בזה (קהלת א' י"ז) ואתנה לבי לדעת חכמה. וזכר העלה בו, כי כל אדם כפי שתרבה חכמתו ירבה מכאובו כאשר יגלו לו ממומי הדברים מה שהיה במנוחה קודם הגלותם לו, והוא מה שאומר (שם י"ח) ויוסיף דעת יוסיף מכאוב. ואחר כן שנה בשמחה ובשחוק בלבד, ואמר אם ישים האדם דעתו לפנות אליה ולהשגיח עליה, יהיה לו זה גם כן הבל, כמ"ש (שם ב' א') אמרתי אני בלבי לכה נא אנסכה בשמחה וראה בטוב; וזכר העלה בו מה היא, כי האדם בעת ההיא מרגיש מעצמו בעת השחוק והשמחה פחיתות וגנות, וכבר נכנס במדות הבהמות, והוא אמרו (שם ב') לשחוק אמרתי מחולל ולשמחה. ואחר כן שלש בישוב העולם, והודיע כי העסק בו גם כן הבל, כאמרו (שם ד') הגדלתי מעשי בניתי לי בתים נטעתי לי כרמים עשיתי לי גנות ופרדסים, ושאר מה שספר ממעשיו עד סוף הפרשה; וזכר העלה בשנאתו את כל זה, שיניחנו לאדם שיהיה אחריו, ותהיה יגיעתו לריק, כמ"ש (שם י"ח) ושנאתי אני את כל עמלי שאני עמל תחת השמש שאניחנו לאדם שיהיה אחרי. וכאשר ספר אלה השלשה שערים, פסק לזכור שאר אהבות העולם, שלא ימנעהו זה ממה שהוא צריך לדבר ולצוות; אך רמז בתוך השערים האלה, להשוות בין אלה השלשה, והוא שנתעסק במעט מן החכמה ומן התענוג, ולא נניח לעיין במה שהוא הטוב, כמו שאמר (שם ג') תרתי אני בלבי למשוך ביין את בשרי:
נצח ישראל
ויש לך לדעת, כי אין ראוי למלעיג על דברי חכמים רק הצואה, כי הוא הפך החכמים שיש בהם שכל הנבדל מן האדם, לכך כאשר לועג עליהם נדון בהפך זה, שהוא בצואה רותחת, והוא גם כן דבר נבדל מן האדם, ויוצא ממנו מפני פחיתותה. הרי השכל בודאי נבדל מן האדם בשביל מעלתו, והצואה נבדל מן האדם לפחיתותו. לכך המלעיג על דברי חכמים נדון בצואה רותחת. וסוד זה רמזו חכמים באמונתם במסכת סוכה (מב:), כל קטן שאין בו דעת אין מרחיקין מצואה שלו, שנאמר (קהלת א, יח) "יוסיף דעת יוסיף מכאוב". והדבר הזה, כי מציאות ההפכים אחד, וכאשר נמצא אחד - נמצא השני שהוא כנגדו. ולכך במציאות הדעת, שהדעת הוא שכל נבדל מן האדם במעלה, ימצא הפך זה, הוא הצואה שנבדל מן האדם לפחיתות. וכל אלו דברים הם ברורים, עמוקים מאוד: