וְאָמַ֨רְתִּֽי אֲנִ֜י בְּלִבִּ֗י כְּמִקְרֵ֤ה הַכְּסִיל֙ גַּם־אֲנִ֣י יִקְרֵ֔נִי וְלָ֧מָּה חָכַ֛מְתִּי אֲנִ֖י אָ֣ז יוֹתֵ֑ר וְדִבַּ֣רְתִּי בְלִבִּ֔י שֶׁגַּם־זֶ֖ה הָֽבֶל׃
גן נעול
אחר כן אמר "וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כולם", כלומר ידעתי שתקראנה לחכם תחת השמש המקרים שיקרו לכסיל, לפעמים יעני, לפעמים יחלה, לפעמים יקרוהו צרות רבות ורעות, וכמו שיקרה ג"כ לכסילים, כדרך (קהלת ט, יא) "וגם לא לחכמים לחם". (שם ה, יא) "יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים", וכמו שיתבאר בחדר זה. כי דרכי ה' נשגבים מבינת האדם, ואין אנו יכולים לעמוד על סוד דרכיו, וכדברי הכלל הל"ב. ואמר עוד (קהלת ב, טו) "ואמרתי אני בלבי כמקרה הכסיל גם אני יקרני, ולמה חָכַמְתִּי אני אז יותר? ודברתי בלבי שגם זה הבל". כלומר אחר שנתברר לי ועיני רואות שיקרה לחכם כמקרה הכסיל, אמרתי בלבי, החכם והנבון, אם כמקרה הכסיל יקרני גם אני, ולא תצילני החכמה וכשרון המעשים ממקרי הזמן, למה חכמתי אני אז יותר? כלומר למה מנעורי שמתי צוארי תחת עול החכמה, וסבלתי צער היצר, ולא הלכתי אחר עיני, כי הבאתי למוסר נפשי, ומשלתי על תאותי ויצרי הרע, והייתי נוהג בחכמה והוא טרח גדול מאד, וכדרך (אבות, ה) "לפום צערא אגרא", כי יצר הלב קשה. ומדוע צִעַרְתִּי נפשי מאד עד שנהייתי חכם יותר מכל אדם? אם לא יהיה לי יתרון על הכסיל במקרים שיקרוני, וכדרך (ישעיה מט, ד) "ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי כליתי". והשיב קהלת שדבר בלבו שגם זה הבל, כלומר הדבר הזה שאמרתי ממקרה החכם והכסיל, ושהתמרמרתי על נהגי בחכמה, הבל הוא, ואין ממש בטענה זו, ו[להלן] פירש דבריו למה דבר זה הבל.
עקידת יצחק
אמתת הקודם באמת מבוארת ליודעיה ולא נעלמה מעיני מבקשיה. הלא היא הנותנת סבה מחייבת לכל חכמה עיונית חקירת סבת דרושיה. אשר לצורך זה החוקרים בעוצם השתדלות עיונם דברו בהתחלות הנמצאות הטבעיות. גם ביררו להם היות סוג הסבות המקיימות והנותנות אמות מהותם במה שיושבו לשאלת מה, וממה, וממי, ולמה. במספר הד' המפורסמות אצל הפילוסופים כי המה ראו בטוב שכלם ורוח בינתם מציאות הסבות העצמיות לנמצאות דרך סדורם והשתלשלותם ואופני מערכותם וענין התאחזם והתלכדותם סולם מוצב ארצה וראשו מגיע ומפלש גבוה מעל גבוה. המה יעלו בו מהממשלה השפלה אל התיכונה ומן התיכונה אל השלישית. עד יגיעו באמצעותו אל אמתת מציאות הסבה הראשונ' לכל. הנה היא מלך הכבוד. כי זה כל האדם. רצוני המוצלח. אמנם כי יפקד מציאות הסולם או שיהיה רעוע. כאשר יתקלקלו השליבות ונפלו המדרגות או נתק קשרם והתאחזם מרגליו ועד ראשו. מי יעלה בהר ה' וכו'. האינך רואה כי בדבר שאין לו סבה. כמו שהוא בעיונים האלהיים מצד מהותו ית'. או שלא נודעו סבותיהן כמו שהוא בענינים הסגוניים או ברוב מהשמימיים. שכלם גזרו אומר שעל אלה לא תפול ידיעה אמתית ועל אלו לא כלל. כי גם בהתמעט הסבות אל הדברים. או בלתי התקשרם והתאחזם בעצמות. כמו שהיא הענין בדברים הבאים על צד הקרי וההזדמן. כי לא תלו מראותו רק בסבה האחת מהד'. כמו שנדרו ענינו היותה סבת פועלת במקרה למה שיזדמן על המעט. הסכימו שלא תפיל על זה המין מהנמצאות שום ידיעה וחקירה בעולם. והוא מבואר מעצמו שכל הנמצאות אשר מזה המין לא ימצא להם סדר ולא מנהג ולא יפול בהם ההקשר. באופן יתנו עדיהן על מציאות הממציאם ומסדר אותן. וכל שכן על חיוב מציאות והפלגת חכמתו ועוצם השגחתו. עד שראיני בעינינו שקצת הראשונים לסכלותם סבות עצמיות להרב' מהנמצאות עליות ותחתיות. והיותם על האופן שהם כמו שהוא בהמצא בגרמי השמים מינים מתחנפים. מהם מאירים ומזהירים כשמש והככבים. מהם ספיריים שאור זולתה מתפלש בהם כעצם השמים בכללן. ומהם שאין לי לא זה ולא זה אבל הוא ממורט לקבל מאחר כגרם הירח. וגלגל אחד חלק ושאר הגלגלים מכוכבים וזה מרובה באוכלוסין. וכלן אין בהם אלא כוכב אחד וגם הגלגל הראשון קצתו מכוכב קצתו חלק. גם נמצאו בהשתבשות התנועות על חלוף המרכזים והפאות. גם במהירות ואיחור. וכמו כן בחלקי הארץ וצמחיה כפתוריה ופרחיה חלופים עצומים בלתי ידועה סבתם. ואין צריך לומר מציאות הבעלי חיים ופרטי הוייתם ומתכונתם בחלוף התמונית והטבעים. אשר לא יכילום מחשבה ורעיון. וגם בכל גוף וגוף עצמים מתחלפים ואברים משונים כלם עלומי הסבה הפועלת מדעת החוקרים. ובתכונת האדם ותמונתו סכלו ענינים רבים. כסבה בהיות שער הראש ארוך שוכב. וגבות העינים זקוף וקצר. והשינים רחבות והמלתעות חדות והטוחלות מרובעות. אשר לסכלותם סבה מיוחדת מחייבת כל דבר מזה וכדומה. נשתבשו בעיונם ונתבלבלה דעתם לחשוב שהכל בא מהכרח החמר. וכפי מה שנזדמן בעת ההויי' שלא תקיף על זה שום ידיעה. אלא כמו שיקרה כשישתפך צליל שעורים בארץ שתהיה שעורה זו מוטלת לארכה וזו לרחבה וזו אצל זו ואחרת אצל זולתה. כי לא נשאל למה היה כך לפי שכך נזדמן מפאת עצמו מזולת שתהיה שם כוונה כלל. כך גזרה מחשבתם הנפסדת בכל הוויות העולם. עד שיצאו לאפיקורוסות גמורה בבורא הכל ב"ה. וכבר נתפרסם ענינם ויצא שמם לקללה ושורשו מארץ החיים. אמנם החשוב שבחוקרים הידוע הכה על קדקדם ולעג מהם בדברים נכונים במאמר השני מספר השמע. זכר קצתם הרב המורה פרק כ' חלק ב' אזכרם בפרשת החדש ב"ה. בהם עמד כנגדם ובטל סברתם זאת המקולקלת בשלש טענות חזקות. הראשונה מצד שההזדמן לא יקרה כי אם על המעט כמו שנתבאר מנדרו. גם החכם הסכים עמו במה שאמר אשת חיל מי ימצא וכו' (משלי ל"א). ירצה אחר שהמציאות בסבותיה העצמיות הוא רחוק מפנינים א"כ המציאות שהוא המציאות במקרה אשר ימצא על המעט למי תזדמן. והנה הנמצאות כלם יהיו על הרוב. שאו מרום עיניכם וראו רוב רובי רבבות מהמוני השמים וחיליהם צבאם ופקודיהם. גם רובי הנמצאות השפלות אשר ימצאו על זה האופן לרוב מאד משני מיני החכמה: והשנית שהדבר הבא בהזדמן אי אפשר שיפול על השלמות והיושר והכיוון הראוי אליו מכל צדדיו. גם זו הסכימה עליו הדעת התורני. כי על כן צריך לעשות המצוה לשמה. ואמרו תעשה ולא מן העשוי (סוכה י"א:). אמנם דברים כאלה ימצא להם זה השלמות על צד היותר שלם שאפשר. כמו שהורה על זה החכם בזכרו תועלות האברים והכוחות. והבין ממנו שאי אפשר שיהיה כל זה מבלי כוונת פועל חכם חכמת בלתי בעל תכלית. ואמר ישתבח היוצר מבחר היצורים: והשלישית כי ההזדמן לא תפול בו בשום צד ההשקפ' אל תכלית מהתכליות. שאם יפנה אל תכלית לא יקרא ההזדמן. גם הסכים בזה החכם כשאמר (קהלת ב') החכם עיניו בראשו וכו' וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כלם. וזה שאמר החכם עיניו בראשו הוא ודאי ענין השקפתו התכלית בכל פעולותיו. כי התכלית הוא נר מאיר לפניו לנחות הדרך כמו שאמרנו בהקדמ'. ומאמר. והכסיל בחשך הולך הוא ההפך כי לבלתי השקיפו אל תכלית הולך בחשך. ואמר שזה הפועל המיוחד אל הכסיל אשר יקרא מחמת כן מקרה. והיה מתרעם שיקרה מקרה אחד לשניהם. גם אמר ואמרתי אני בלבי כי מקרה הכסיל גם אני יקרני וכו' (שם). הנה נתבאר שהדבר המיוחד למקרה הוא שלא יכוון בו אל תכלית. אמנם הדברים האלה כלם הוא מפורסם שיביטו אל תכלית. כי אע"פ שסכלו סבת הוויתו לא יוכלו להתעלם מתכליתו ותועלתו. ואיך לא. והלא הם טבעיים כמו שכתב ג"כ במקום אחר. והנה המלאכ' הנמשכת אל הטבע תביט אל תכלית. כ"ש הטבע עצמו. והנה אם כן חוייב בלי שום ספק שכל אלו הנמצאות ימצאו מפאת ממציא יודע ומכוין אל שלמות מציאותם. וסכלותנו סבתם אינה ראיה להזדמנותם. כי אם הם מוסכלים ממנו הם מושכלים לקוניהם ב"ה. והנה זה מעט מהרב' שכתבו החכם שם בזה הענין:
גן נעול
[מל"א ה, יא] "וַיֶחְכָּם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול". פירוש "ויחכם", שהיה מלא ציורי החכמה, ונוהג כל עת בחכמה, וכדברי הכלל הי"ב. ושים לבבך להתבונן בפסוק זה, כי בפסוק שלפניו נאמר "ותרב חָכְמַת שלמה מֵחָכְמַת כל בני קדם ומכל חָכְמַת מצרים", ולא אמר "ויחכם שלמה מכל חכמי בני קדם ומכל חכמי מצרים", וכן לא אמר בפסוק השני "ותרב חכמת שלמה מחכמת איתן האזרחי ומהימן" וגו'. והסתכל כמה יקרים המליצות ואיך נשענים על הכללים שיסדנו! כי בכלל הט"ו בארנו, שכל חכמות למודיות וכל חכמת מלאכת מעשה שתחת השמש, מתוארים גם כן בתארי החכמה, ועיקר הדבר בארנוהו בבית הראשון (חדר ב' חלון ט' י'). אבל לא יתואר בעל אלו החכמות בתאר "חכם" סתם, או שנאמר על זה אחת מבניני השרש, זולתי אם נזכר אצלו באיזו ענין הוא חכם, וכדברי הכלל הט"ז. אבל כל מקום שנזכר תאר "חכם" סתם, או אחת מבניניו, מבלי הזכיר אצלו באיזו ענין נוהג בחכמה, יורה תמיד על חכמת ההנהגה כפי חֻקֵי חכמת השם ברוך הוא. והנה השם ברוך הוא נתן בלב שלמה על צד הפלא ידיעת כל חכמות הלמודיות וחכמת כל מלאכת מעשה אשר תחת השמים, וידע טבעי היסודות והדומם והצומח והבעלי חיים וסגולתן, וכן ידע כל תכונת השמים וצבאותיהן, וכמו שבארנו (חדר ב' חלון ז'). ונאמר (מל"א ה, יג) "וידבר על העצים" וגו', ונזכר יותר בספר "חכמת שלמה"1חכמת שלמה, פרשה ז, פסקאות יז-כא שהעתקנו ובביאורנו "רוח חן",2עמ' 106-107 גם רמזנו על זה למעלה (חדר א' חלון ז'), בפסוק "הנה נתתי לך לב חכם ונבון" וגו'. על זה אמר "ותרב חכמת שלמה מחכמת כל בני קדם ומכל חכמת מצרים". כי באומות הללו היו רבים שהפליגו לדבר ולתור בחכמות האלו. וכמו שאמרו קדמונינו ז"ל (במדבר רבה יט, ג) "מה היה חכמת בני קדם? שהיו יודעים במזלות וערומים בטייר". וחכמת מצרים ידועה ממעשה החרטומים והמכשפים ובעלי חכמת הטבע ומלכת השמים. וכל זה איננו תחת סוג ההנהגה, ולכן לא אמר "ויחכם שלמה מחכמי מצרים" וכיוצא, המורה על ההנהגה3כנראה צ"ל "הידיעה" ולא "ההנהגה" בענינים הללו. ואפילו תאמר שעל ההתעסקות בהן יפול לשון "ויחכם" כשנזכר אצלו באיזו ענין הוא מדבר, כמו (קהלת ב, יט) "שעמלתי ושחכמתי תחת השמש", (זכריה ט, ב) "צור וצידון כי חכמה מאד", וכמו שיתבאר בחדר הי"ב, הנה יהיה זה גנאי גדול לשלמה אם יספר עליו הכתוב שהיה נוהג במעשים הללו האסורים לאיש הישראלי לעשותן, כמו רוב חכמת מצרים הכשופים והנחושים, שאסרתן התורה איסור חמור. וכן להביט בכוכבים ומזלות לדעת העתידות כדרכי בני קדם ג"כ אסור,4מנין שאין שואלין בכלדיים (פסחים קיג, ב) ואיך יגיד הכתוב "ויחכם שלמה מחכמי מצרים ומחכמי בני קדם" המורה שהיה נוהג ומשתמש במעשים האסורים הללו יותר מהן. ולכן אמר "ותרב חכמת שלמה" וגו'. ו"חכמה" שם דבר נופל על מאסף החכמה וידיעתה, והעיד הכתוב שהיתה חכמת לב שלמה בידיעת הדברים האלו, רבה מחכמת לב בני מצרים ובני קדם, וזהו שבח גדול לשלמה. וכמו שאמרו ז"ל (שבת עה, א) "לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם, אבל אתה למד להבין ולהורות". וכן נתן השם ברוך הוא בלב שלמה על צד הפלא ציורי החכמה העליונה וחֻקוֹתיה, וכמו שכתבנו בפסוק (מל"א ג, יב) "הנה נתתי לך לב חכם ונבון" וגו', ונעשה החכמה בלבו לטבע שני, וציוריה מושלים בו בכל העת, וכמו שבארנו ענין זה בבית הראשון (חדר ה' חלון ה'). ואמרנו שם שעל ידי הפלא הזה, בכל עת ינהג בעליו בחכמה, בהיות הציור לנגד עיניו ולבו מושל בו, השכחה לא תמנעהו והיצר לא יתעהו. וכן בכל רגע ישכיל ויבין בדרכי הציורים הנכבדים האלו. ולכן שלמה שחל עליו האור האלוהי הזה הפלא ופלא ובשפע רב, ובאה החכמה אל לבו והבין ביראת ה' ודעת אלהים מצא, התנהג כל עת בחכמה גדולה צדק משפט ומישרים יותר משאר חכמי דורו. ועל זה אמר "ויחכם שלמה", כלומר שהיה נוהג בחכמה יותר מכל אדם, וכמו שכתוב (מל"א ג, ג) "ויאהב שלמה את יי' ללכת בחֻקוֹת דוד אביו" וגו'. ובספר קהלת העיד על עצמו (קהלת ב, ג) "ולבי נוהג בחכמה", (קהלת ב, טו) "ולמה חכמתי אני אז יותר", ומבואר למעלה (חדר ג' חלון א'). ולהפליג את צדקתו וחכמתו, אמר "מאיתן האזרחי והימן וכלכל ודרדע בני מחול", שהם חכמי דורו הגדולים בחכמה. וכפי הפשט הם המשוררים הקדושים הנזכרים בספר תהלות, (תהלים פט, א) "משכיל לאיתן האזרחי", (פח, א) "משכיל להימן האזרחי", שהיו חכמים צדיקים משכילים שכל טוב, אנשי הרוח העומדים בסוד ה', ושלמה עוד חכם מהם בצדק ובכשרון מעשים. וכנגד החכמה העליונה הזאת אמר (מל"א ה, יב) "וידבר שלשת אלפים משל ויהי שירו חמשה ואלף", וכל זה בדרכי התורה וחֻקוֹתיה והענינים האלוהיים בדרכי ה' נוראותיו ותהלותיו. כי שלמה עשה מאזנים לתורה, למד דעת את העם, ובמשליו ובשיריו קרב דרכי החכמה אל לב ההמון, כמו (קהלת יב, ט) "ויותר שהיה קהלת חכם עוד למד דעת את העם ואזן וחקר תקן משָׁלים הרבה", ובארנוהו למעלה (חדר ג' חלון י). ולפי שאין בכל חכמי הגוים איש נוהג בחכמה העליונה, כי תורת ה' מורשה לקהלת יעקב, על כן כשהזכיר "ויחכם" שהוא על ההנהגה בחכמה, סמך לו איתן והימן וחביריהם שהן החכמים הגדולים בישראל שהיו בדור שלמה, והבן.