וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר שָֽׁאֲל֣וּ עֵינַ֔י לֹ֥א אָצַ֖לְתִּי מֵהֶ֑ם לֹֽא־מָנַ֨עְתִּי אֶת־לִבִּ֜י מִכָּל־שִׂמְחָ֗ה כִּֽי־לִבִּ֤י שָׂמֵ֙חַ֙ מִכָּל־עֲמָלִ֔י וְזֶֽה־הָיָ֥ה חֶלְקִ֖י מִכָּל־עֲמָלִֽי׃
גן נעול
ולברר האמת, אערוך תשובות על דברי ראב"ע זצ"ל בפירוש פסוקים אלו, כי הוא ז"ל פירש "החכם עיניו בראשו, דִמָה החכם לפקח שיש לו עינים בראשו, שילך כל מקום שירצה, ויראה הדרך הישרה והעקלקלות. והכסיל בחשך ילך, לא ידע במה יכשל" עכ"ד ז"ל. ולא יתכן פירוש זה, כי לכל אדם יש עינים בראש, ואעפ"כ לא ילך (אור)3מלה זו השתרבבה לכאן בדפוס הקודם וכנראה היא ט"ס ושמא צ"ל מלת "שם" אם המקום שהולך עליו חשך ולא אור, והיה ראוי לומר "החכם הולך באור", כמו שאמר "והכסיל בחושך הולך". ואם המשיל האור לעינים בעבור שבהן יראה האור, כמו כן היה ראוי לומר "והכסיל עור", או "הכסיל עיניו סגורות". ובפסוק ואמרתי אני בלבי וגו', פירש הרב ז"ל "אמרתי זה המקרה הוא שיקרה לכל באי עולם מטוב ומרע, ולמה חכמתי במה שהתעסקתי בדברי העולם כמו (קהלת ב, יט) שעמלתי ושחכמתי תחת השמש, ודברתי בלבי שגם זו החכמה היא הבל" עכ"ד ז"ל. וגם זה לא יתכן. הַתְּמֵהַ על עצמך איך יתרעם שלמה על התעסקו בדברי העולם, לפי שאולי יקרנו כמקרה הכסיל, אם לפי שעה היה שמח בעמלו, כמו שאמר (ב, ד) "בניתי לי בתים" וגו', (ב, ז) "קניתי עבדים ושפחות" וגו', (ב, ח) "כנסתי לי גם כסף וזהב" וגו', (ב, י) "כי לבי שמח מכל עמלי". וכי מי שאכל ושתה והתענג עשרים שנה, ואח"כ נפל למשכב, יתמרמר על התענגו בימים שעברו? ויותר תימה כי מדקדק גדול היה הרב ז"ל, ולא שם לבו שנכתב "גם זה הבל". ואם כדבריו ששב על החכמה, היה לו לומר "גם היא הבל" או "גם זאת הבל". כי מלת "חכמה" בכל המקרא נקבה. והאמת כדברינו שמלת "חכמתי" על הנהגתו בחכמה, וכדברי הכלל הי"ב. וראייתו מפסוק "שעמלתי ושחכמתי תחת השמש", מנגדו יעמוד ולא דִמָה יפה, כי בפסוק "ואמרתי אני בלבי" נזכר "חכמתי" סתם, ונופל לבד על חכמתו בהנהגה. ובפסוק שהביא לראיה נזכר מלפניו "שעמלתי", ומלאחריו "תחת השמש". ויתבאר בסמוך, ובחדר י"ב מבית זה. עוד פירש הרב ז"ל בפסוק "כי אין זכרון" וגו' "בעבור שהכל יסור גם ישכח, והוא שאמר וגם זה הבל, בעבור שאין זכרון לחכם עם הכסיל. ואם היה לו זכר ימים או שנים מעטים, בימים הבאים הכל נשכח, והרעה הקשה שימות החכם עם הכסיל" עכ"ד ז"ל. פירש כן לפי מחשבתו שקהלת ההביל החכמה. וכבר השיבונו על דבריו. ועוד בפסוק הראשון כבר אמר שיקרה לחכם כמקרה הכסיל, ובכלל המקרים הוא מקרה המות, ולמה שב להזכירו פעם שנית? ועוד מדוע הזכיר "הכסיל" בפסוק זה? יאמר כי אין זכרון החכם לעולם כי ממנו ידבר. ומלת "עם" לפירוש זה אין לו שחר. ועוד "בשכבר הימים הבאים הכל נשכח", יאמר כי בימים הבאים הכל נשכח. ויותר מכל כי בעל הטעמים מלמדנו שאין יסוד לפירוש הרב ז"ל, כי שָׂם הנגינה המפסקת תחת מלת "לעולם", ולפי הרב ז"ל היתה ראויה להיות תחת מלת "נשכח", והבן.
צורת בית המקדש
וְאֶפְשָׁר לוֹמַר בָּזֶהחכאן מחדש רבינו פירוש שונה מדברי ה”אשל גדול”, שלומד שהקומה השלישית יותר רחבה מהאמצעית והאמצעית מהתחתונה. ורבינו לומד, שבניגוד לתאים שכמבואר בסימן סד-סט, התחתון צר והאמצעי רחב והעליון יותר רחב, כאן באתיקים של הלשכות, למטה רחב ומיצר והולך כלפי מעלה. והסיבה היא שבתאים, החומה מתמעטת והולכת (שכן הדרך לעשות הכותל מיצר והולך כלפי מעלה שלא יתמוטט) ולכן בעליונים יש יותר מקום להניח הקורות על מגרעות הכותל כדלעיל. משא”כ בלשכות שנבנה ע”י אתיקים, דהיינו שהיה כמו שלשה מבנים המונחים זה על גבי זה, ולכן העליונים צרים יותר מהתחתונים. שֶׁהַתָּאִים [שֶׁזָּכַר לְמַעְלָה] הָיוּ רְחָבִים הָעֶלְיוֹנִים מֵאֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם מִפְּנֵי הַכֹּתֶל אֲשֶׁר עָלָיו יִסָּמְכוּ שֶׁהָיָה רָחָב מִלְּמַטָּה וְצַר מִלְּמַעְלָה, וְלָכֵן הַבָּתִּים הָהֵם הָעֶלְיוֹנִים הָיָה בָּהֶם יוֹתֵר שֶׁטַח(יות) מִבַּתַּחְתּוֹנִים. לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה בָּעֶלְיוֹנִים הַכֹּתֶל כָּל כָּךְ עָב כְּמוֹ בַּתַּחְתּוֹנִים, גַּם שֶׁהָיוּ נִסְמָכוֹת עַל הָעַמּוּדִים, וְלָכֵן הָיוּ מִתְרַחֲבוֹת כָּל מַה שֶּׁיּוּכְלוּ, כִּי לֹא יִפְחֲדוּ וְלֹא יִירְאוּ מֵהַנְּפִילָה בִּהְיוֹתָן עַל הָעַמּוּדִים. אָמְנָם הַלְּשָׁכוֹת הָאֵלֶּה הָיוּ מְשֻׁלָּשׁוֹת רוֹצֶה לוֹמַר זוֹ עַל גַּב זוֹ. וְלֹא הָיָה אִם כֵּן, הַכֹּתֶל עָב מִצַּד אֶחָד יוֹתֵר מִבְּצַד אַחֵר, וְלֹא הָיוּ עַל הָעַמּוּדִים. וּמִפְּנֵי זֶה הָיָה בְּהֶכְרֵחַ הַבַּיִת הָעֶלְיוֹן קָצָר מֵאֲשֶׁר תַּחְתָּיו, לְפִי שֶׁמִּפַּחַד הַנְּפִילָה לֹא יִתְפַּשְּׁטוּ הַבָּתִּים הָעֶלְיוֹנִים כָּל מַה שֶּׁיִּתְפַּשְּׁטוּ הַתַּחְתּוֹנִים לִהְיוֹתָם נִסְמָכִים עַל הַקַּרְקַע אוֹ קָרוֹב אֵלָיו. וְהוּא אָמְרוֹ "עַל כֵּן נֶאֱצַל מֵהַתַּחְתֹּנוֹת וּמֵהַתִּיכוֹנוֹת מֵהָאָרֶץ", רוֹצֶה לוֹמַר שֶׁנֶּאֶצְלוּ וְנִתְקַצְּרוּ הָעֶלְיוֹנוֹת מֵאֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶן. וְהוּא מִלְּשׁוֹן "וְאָצַלְתִּי מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלֶיךָ" (במדבר יא, יז), "לֹא אָצַלְתִּי מֵהֶם" (קהלת ב, י), שֶׁהוּא עִנְיַן פְּרִישׁוּת. וְכֵן תִּרְגֵּם יוֹנָתָן (יחזקאל מב, ו) עַל כֵּן דְּחִיקָן, עכ"ל.