קהלת ב:יב מחשבת ישראל: גן נעול, מורה נבוכים, נפש החיים ופור הוא הגורל; דרשות לפורים

(קהלת ב, יב) "ופניתי אני לראות חָכְמָה והוללות וסּכלות כי מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו". פירוש "חכמה", דרכי החכמה ומנהגיה. וכדברי הכלל הי"ב. והבן המליצה הזאת! כי למעלה אמר "לדעת חכמה ודעת הוללות וסּכלות". ופה אמר "לראות חכמה והוללות וסּכלות". ועוד, למה הזכיר זה פעם אחרת שפנה לראות חכמה והוללות וסּכלות? וסוף המקרא סתום מאד. ויאמר הראב"ע ז"ל "אני התעסקתי בחכמה ובהוללות שהוא היין. בעבור שהמשתכר ממנו יתהולל וישתגע. וסּכלות הוא הבנין וקנות ההון. 'ומה האדם' כענין הכתוב 'מה אדם ותדעהו?'. כלומר מה יכולת תהיה באדם לבוא אחרי המלך? וכל מה שיעשה כבר עשוהו אחרים. ויחסר מלת 'העושים'". ע"כ. ולא תקן בפרושו דבר, כי לפני זה כבר אמר "ופניתי אני בכל מעשי שעשו ידי ובעמל שעמלתי". והוא ההוללות והסּכלות. ולמה שב פעם שני לומר "ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסּכלות"? גם שלמה לא עשה הוללות וסּכלות ממש, כי לבו נוהג בחכמה. ולא תתוארנה מעשיו בערכו הוללות וסּכלות. גם סוף המקרא לא התבאר מדבריו.

ודברינו הנה אמנם הוא ב׳מלאכים׳ אשר הם שכלים נפרדים, שתורתנו לא תכחיש היותו ית׳ מנהיג זה המציאות באמצעות ה׳מלאכים׳. וכתבו ה׳חכמים׳ במאמר התורה ״נעשה אדם בצלמנו״ ואמרו: ״הבה נרדה״ (אשר זה ׳לשון רבים׳) – אמרו: ״כביכול שאין הקב״ה עושה דבר עד שמסתכל בפמליא של מעלה״. והתמה מאמרם ׳מסתכל׳ – כי בזה הלשון בעצמו יאמר אפלטון שהאלוה יעין בעולם השכלים, וישפיע ממנו המציאות. ובמקומו אמרו כן מחלט ״אין הקב״ה עושה דבר עד שנמלך בפמליא של מעלה״ – ו׳פמליא׳ הוא המחנה בלשון יון. וב׳בראשית רבה׳ גם כן נאמר וב׳מדרש קהלת׳: ״את אשר כבר עשוהו״ – ׳עשהו׳ לא נאמר אלא ׳עשוהו׳ כביכול הוא ובית דינו נמנו על כל אבר ואבר שבך והושיבו אותו על כנו, שנאמר: ״הוא עשך ויכוננך״. וב׳בראשית רבה׳ גם כן אמרו: ״כל מקום שנאמר וה׳ – הוא ובית דינו״.