קהלת ב:יג מחשבת ישראל: גן נעול, עקידת יצחק, חובות הלבבות ודרשות אל עמי

החדר השביעי ובו י"ז חלונות יבאר שם דבר "חכמה" שבספר קהלת כולם על חכמת ההנהגה הישרה. יביא כל הכתובים שנזכר בהם שם זה. יבאר אותם כפי דרכו:
(קהלת א, יג-יד) "אני קהלת הייתי מלך על ירושלים. ונתתי את לבי לדרוש ולתור בְּחָכְמָה על כל אשר נעשה תחת השמים הוא ענין רע נתן אלהים לבני אדם לענות בו". פירוש, תחלה פתח ספרו ואמר (א, ב-ג) "הבל הבלים אמר קהלת וגו' הכל הבל. מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש". והזכיר כל מה שהוא תחת השמש, והכל למראה עיני האדם ולמשמע אזניו. והודיע שאין כל חדש תחת השמש, ואין בהם יתרון ומועיל לאדם זולתי החכמה כי היא עליונה ממעל לשמש. והחכם ינחל נחלת שדי ממרומים, ואת נפשו יְחַיֶה לנצח. ולכן אין טוב כי אם חכמה ויראת ה'. ואחר שהקדים זה החל לבאר דבריו ואמר כי פי המדבר הוא קהלת שהיה מלך על ישראל בירושלים. ואמר ראב"ע ז"ל "עניני הספר יורו כי באחרית ימיו חברו, כאילו יאמר לדורות הבאים: כך וכך נסיתי בימי חיי, ויכלתי לנסות כל דבר בעבור היותי מלך. וענין 'על ישראל', בעבור שהיו בם לעולם נביאים וחכמי לב כמו בני זרח, ולא כבני קדר השכונים באהלים. והענין שהייתי מלך על עם חכם ונבון. ואמר 'בירושלים' בעבור היות מקומה נכון לכל החכמה". ע"כ. והנה בהיותו קהלת שאסף החכמה והתבונה והדעת מן השם, הודיע שנתן לבו (ב, יג) "לדרוש ולתור בחכמה". והדרישה היא החקירה כמו (ויקרא י, טז) "דרש דרש משה". "ולתור" כמו (במדבר יג, כה) "מתור הארץ", כדרך המרגל ארץ והולך בה לארכה ולרחבה לראות מה היא. כן תר בחכמה ובכל חלקיה לראות על כל אשר נעשה תחת השמים. והוא העמל הנעשה תחת השמש, שבני אדם יגעים בדברים אלו ומשתמשים בהם בכחותיהם, זה כה וזה כה. יש מהן בעלי התאוה לאכול ולשתות ולהתענג בתענוגות בני אדם. ויש מהן בעלי הכבוד והשררה למשול על אחרים ולעשות המלחמות. ויש מהן בעלי השכל החוקרים בטבעיות ובכל הלמודיות ומלאכת מעשה. וכל כת מהן יחשבו דרכם נכון, ושהם מאושרים אם ישיגו חפצם. וכאשר דרש ותר בחכמה העליונה שהיתה אסופה בנפשו, ראה והבן שכל הנעשה תחת השמים הוא ענין רע ואין חפץ בו. ואלהים נתן התשוקות האלו לבני אדם לענות בו. כלומר שינהגו בענין הרע הזה. לא שחפץ השם במנהגים האלו. חלילה חלילה! אבל נטע בנפש האדם מתחלת היצירה כל הכחות האלו שמהן תסתעפנה התשוקות בכללן. ובני אדם נבדלים בעניניהן. יש שתגבר עליו התאוה. ויש שתגבר עליו הכבוד המדומה והממשלה. ויש תגבר עליו תשוקת ההשכלה בטבעיות. והכל ענין רע בעבור שהוא תחת השמים. ואין הנהגתן בחכמה ודרכי השם ב"ה, ולכן אין בם תועלת. ואין בעליהן מאושרים גם אם ישיגו תאותן. וכן לא תועיל בינת האדם ושכלו להשיגם. גם לא יבין תכלית המעשים ועיקרן מראשית עד אחרית. ואלהים חפץ כן שייראו בני אדם את ה' וילמדו ממנו החכמה באמת, וישתמשו בכחותיהם כפי דרכי החכמה העליונה ואז טוב להם. אבל הם סרו מדרך ה' ונדבקו בדברים שתחת השמש, ונשענו על כחותיהם לעשות כטוב בעיניהם, ועל בינתם ושכלם שיבינו דרכם. וטעו טעות גדולה וכמו שאמר (קהלת א, יד) "ראיתי את כל המעשים שנעשו תחת השמש והנה הכל הבל ורעות רוח". ומלת "ראיתי" על ראית השכל. כי בהיות חכמה קדומה בנפש יוכל להשכיל שכל הנעשה תחת השמש הבל ואין בו מועיל. וכמ"ש למעלה (חדר ה' חלון א').

^*תוכן דעת הרב ז"ל הוא, כי הפעולות אשר יעשה אותם האדם יוכל לפעול בעבור א' מג' סבות, אם מכח הבחירה או באהבה או בעבור הפעלות הרצון, והנה בעבור הבחירה יעשה לפעמים האדם דבר מה אשר לא יחפוץ וירצה בו ויותר טוב היה לו, אם לא היה מנצרך לעשותו, כי הוא באמת רע ומר לפניו לעשותו, ובכל זאת יבחר בו, למען ינצל על ידו מהרע הייתר גדול עוד ממנו, ד"מ הספן ישליך סחורתו אל הים כאשר תחשוב אניתו להשבר, אף כי מר לו מר בזה, בכל זאת למען ינצל עי"ז מרע יותר גדול, והוא שלא יטבע גם הוא במצולות הים, ויש פועל בעבור אהבת הפעולה ההיא, אם שיאהב אותה בעצמותה, או בעבור שיקוה להשיג על ידה טוב אחר אשר יאהב, ד"מ ההולך בשדה לשוח או בגנות ופרדסים מפיקי ריח נעים למען התענג בהם, עושה פעולת ההליכה הזאת בעבור שיאהב תענוג ההליכה הזאת בעצמו, אפס ההולך בשדה בעבור שיקוה למצוא שם רעהו אשר יתן לו מתנה יקרה, עושה פעולת ההליכה הזאת רק בעבור אהבת הדבר המסובב ממנה, וכמו כן יש ג"כ ב' מיני אהבת אדם את זולתו, אם שיאהבנו בעבור עצמותו מהותו ואיכותו הנרצה לו, כמו שאהבה רבקה את יעקב בעבור מזגו ותכונתו הטובה, או בעבור שיקוה ממנו טוב מה, כמו שאהב יצחק את עשו. יען כי הביא לו ציד, וזה שאה"כ "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו, ורבקה אוהבת את יעקב" והג' הוא בעבור שיאלצהו הרצון והחשק הפנימי לעשות דבר זה אף שלא ידע בעצמו לתת טעם נכון לפעולתו זאת, כמאמר החכם "החשק אין לו עינים", כי כפלגי מים לב אדם ביד תאותו, אל כל אשר תחפוץ תטנו, ופעולת החשק גדולה כל כך עד שלא יוכל איש לעמוד מפניה, לחדול מעשות את אשר יאלצהו לעשותו, אף כי שלפעמים יחדל אדם לעשות מה שיבחר, בעבור שימצא מונעים שימנעהו מעשותו, בכל זאת נגד החשק והרצון מי זה יוכל לעמוד? וע"כ נמצא כי התרצה חמור ושכם בנו לעשות כל אשר בקשו מהם אחי דינה, יען כי נפש שכם חשקה בה מאוד, ופעולת החשק ביחסו אל המעשים אשר יעשו על ידו לפי זה, כיחס הסוס אל העגלה אשר הוא אסור בה, כי אל כל מקום אשר יחפוץ הסוס ללכת, תוכרח העגלה ללכת עמו, תחת כי יחס הבחירה אל המעשים אשר יובחרו, כיחס בעל העגלה אל העגלה, כי אף שיחפוץ להוליכה ד"מ אל המזרח, בכל זאת אינו בהכרח שתתנועע העגלה באמת שמה, כי אם לא ירצה הסוס ללכת שמה לשוא יעמול, והעגלה תעמוד תחתיה. וזשאה"כ, "כי בחר ה' בציון אוה למושב לו" שר"ל שרק בעבור תאותו הוא לו למושב תמידי, לא בעבור בחירתו בה לבד, ואה"כ ג"כ "זאת מנוחתי עדי עד, וכו' כי אותה" הנה לפנינו כי מלת חשק ורצון יורו על מדרגת אהבה ונטיה לדבר יותר גדולה ממה שיורה עליה שם בחירה, וע"כ נמצא כי יען שמעלת ויקרת אבותינו הקדושים היתה יותר גדולה ממעלת בניהם אחריהם, אשר ע"כ היו ראוים יותר שתהיה להם אהבת הי"ת למנה, אה"כ "רק באבותיך חשק וכו', ויבחר בזרעם אחריהם" וע"כ אמר גם התנא "עשה רצונו כרצונך", ר"ל באהבה עזה וחזקה ולא רק "כבחירתך".
הנה היוצא מדברינו אלה, כי בנטית האדם לדבר מה יש שלש מדרגות, החשק והרצון הם המדרגה היותר גדולה, והבחירה היא היותר קטנה, והאהבה הממוצעת ביניהן, היא המדרגה התיכונ', ולפי השתנות הפעולה המסובבת מהן בחוזק או ברפיון יודע מאיזה כח ומדרגת נטיה היא מסובבת, כי אם קלה וחלושה היא, אשר יורה לנו כי לא נעשתה בהשגחה דקה ויתירה, היא מסובבת רק מבחירה, ואם היא יותר מועילה, בלתי ספק נשתתף כבר בעשייתה הרגש האהבה, ובהיותה חזקה ומתמדת, יראה שנעשתה ברצון וחפץ שהן תולדות החשק לפעולה ההיא ועפי"ז נבין גם דברי מתקני התפילה, כי להורות על כל ג' מדרגות הנטיה האלה, אשר יש להי"ת אלינו בני ישראל, אמרו תחילה, "אתה בחרתנו" וכו' אהבת אותנו, ורצית בנו, ואח"כ סדרו הפעולות המסובבות מכל אחת מהנה, כי מבחירתך אותנו לסיבה, "ורוממתנו מכל הלשנות" שנתת לנו היתרון על כל שאר הטמים ומאהבתך אותנו, עשית אותנו דגולים, מכל זולתנו, "וקדשתנו במצותיך", כאיש אשר יקדש לו רק האשה האהובה לו מכל רעותיה "וקרבתנו לעבודתך, ותתן לנו את יום וכו' ר"ל ע"י קביעת המועדים קרבת כולנו" ר"ל בני אומתנו הישראלית כלם, מנער ועד זקן, טף ונשים, כחכם ככסיל, כבער כנבון, לעבודתיך, כי כל אחד מהם בשמרו את המועדים יזכור את ה' ואת הטוב אשר עשה לאבותינו, ויעשה עוד תמיד לנו, ועי"ז ירהיב עוז בנפשו לעבוד את ה' בכל לב תמיד, כי כל אחד יאחד משלש רגלים, יורה על ענין וטוב אלקי אחר גם בבחינת ההנהגה הטבעית, גם בבחינת ההנהגה הנסיית, כי חג הפסח יורה על התחדשות הטבע בימי האביב, כאשר תסיר צעיף אלמנות החורף והסתו מעליה, ועל הוצאת הי"ת אותנו מכור הברזל באותות ומופתים אשר עשה לעיני אבותינו, וחג השבועות בתחילת קציר חטים ושאר תבואות השדה, יורה על בכורי כל פרי אשר בארצנו, ועל התגלות הי"ת לעיני ישראל בהר סיני לתת להם את תורתו, וחג הסכות בעת אסוף את כל תבואתינו מן השדה, מורה על ברכת ה' בכל תבואותינו ומשלח ידינו ועל אשר הושיב אבותינו במדבר בסוכות בהוציאו אותם ממצרים, גם יום הזכרון וצום העשור, יום הכפורים והסליחה לכל עונותינו, בחגוג אותם כל איש ישראלי בכל שנה עם כל המצות והחקים המחוברים אליהם מזכירים אותו לעבוד את ה' כמו שהולך הרב ז"ל ומבאר, והשתדלות הי"ת לקרב אותנו כולנו באופן זה לעבודתו מבלי הבדל בין איש לאשה נער וזקן הלוא תורה על עוצם חשקו וחפצו בנו. הפעולות תתחלפנ' לפי התחלף הכח. והפעולות אשר תעשנה בהם יש נעשות בכח הבחיר' או במדת האהבה או בהפעלות הרצון: אשר עשו בכח הבחירה כבר יפול בהם רצון מעט או לא כלל כי הבחיר' היא רצון שכלי פ"א מז' מהמדות. וכבר יבחר הבוחר הרע במיעוטו כמו שהוא הענין בספנים שמשליכין הסחורות בים להקל מעליהם כי הם אינם רוצים במעש' ההוא אבל ירצו בהצלתם ויבחרו הדרך ההוא להגיע אליה ואם הוא רע ומר פ"ח מח"ב. ומזה המין מה שאמרו (סנהדרין ע"ד). יעבור ואל יהרג או יהרג ואל יעבור. אמנם באהבה כבר ישתתף הרצון יותר ואם יש פחות ויתר יש אוהב הדבר בעבור עצמו כאוהבי הטוב ואז יהיה הרצון חזק ויש מי שאוהב לא מפני הדבר עצמו כי אם מפני דבר אחר כאוהבים מפני המהנה והמועיל ואז יהיה הרצון חלוש. ושניהם בכתוב אחד (בראשית כ״ה:כ״ח) ויאהב יצחק את עשיו כי ציד בפיו ורבקה אוהבת את יעקב. אמנם פעולות החפץ והרצון הם אשר יעשה אותם האדם בני טענה כמו שאמר אין טעם ברצון אמרו החושק אין לו עינים כנגד מה שכתב (קהלת ב׳:י״ג-י״ד) החכם עיניו בראשו כלומר שלא ישקיף החושק אל כוונה ותכלית אל מעשיו אלא שכך עלה ברצונו וחשקו לעשות והוא עושה והולך. ולזה יהיו הפעולות הנעשות בחשק ורצון חזק מאד ולא יעזבו מהם מפני כל וכן אמר (בראשית ל"ד) שכם בני חשקה נפשו בבתכם וגו'. ורודפי אהבים ויתר התאות יעידו על זה לפי שהן אינן דורשין הדבר ההוא בעבור אחר כי אם בעבור עצמו. וכבר היו הבחיר' והרצון אצל המעשים כעין הקרוני והסוס אצל הקרון כי הקרון מצד היותו קשור בסוס מבלי אמצעי יתנועע מכחו הקרוב אליו יותר ממה שיתנועע מכח הקרוני הרחוק. והכתוב אמר כי בחר ה' בציון אוה למושב לו (תלים קל"ב) שעם שבחר בציון משאר המשכיות. הנה לא יחס מושבה התמידי כי אם אל התאוה שהוא הרצון המוחלט והוא מה שביאר היטיב באומרו (שם) זאת מנוחתי וגו' כי אויתיה. הנה שחוזק ההתמד' והקיום ייחס אותו אל התאוה המשולחת לפי חוזק פעולותי' כמ"ש. והוא טעם עשה רצונו כרצונך וכו' (אבות פ"ב). כי לא יספיק עשות רצונו לבד אלא שתרצה וחחשוק בה כי אז תעשהו בחוזק כמצוא חפצך וחשקך ממש וההבדלים האלו על הדרך שאמרנו ביארם משה רבינו ע"ה בכתוב א' אמר (דברים י') רק באבותיך חשק ה' לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם וגו'. יורה כי אהבת האבות נמשכה מהחשק החזק שהיה לו עמהם לפי שלמותם. אמנם אהבת הבנים היתה מצד מה שבחר בהם ביחס אל שאר העמים שהיו במדרג' למטה מהם והוא האמת הברור כמו שהעיד המשורר באומרו (שיר ב'). כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות ויתבאר בשער ע"ה ב"ה. והנה כל אחת מהפעולות הנעשות אצל האנשים או אצל כת מכתותיהם המה יגידו באי זה כח מאלה יעשו. שאם יהיו פעולות קלות או חלושות יראה שנעשו במעט מהרצון כמו הבוחרים במה שלא ירצוהו לגמרי לסבה מה, ואם יהיו פעולות יותר מועילות יראה שנשתתפ' בהם אהבה. אמנם אם היו חזקות ומתמידות יראה שהם בתכלית החפץ והרצון. ואני אומר שעם שהוא מבואר שהאל יתעלה עשה אל האומה הזאת טובות גדולות ועצומות במה שלקחם לו לעם ונתן להם תורה ומצות לזכותם. הנה הדבר הנראה יותר חזק אשר בו נראה חוזק אהבתו ורצונו אליהם הוא במה שראתה חכמתו לתת להם סדר המועדים האלה הקדושים אשר מלבד מה שיראה מהם רוב החשק בשיהיו עצורים הימים ההם לפניו מדי שנה בשנה כבנים הנקראים אצל אביהם לפרקים להיות לפניו בשמחה וגיל יגיע לכללים תועלת נמרץ בהיותם סמנים גדולים וציורים חזקים בידם לכל שרשי התורה והאמונ' אשר עליהם יחיו. ומעת' אחד חכם ואחד תם ואחד שאינו יודע איש לא נעדר מהיותו שלם באמונות כמו שיבא וזהו פעל יוצא מחוזק החשק והרצון להשגיח בחמלה על עניי הצאן שלא ידעו ספר לדעת אותם לפי עיונם אשר יקראו אותם במועדם:

^*תוכן דברי הרב ז"ל, הוא כי בעבור היות האור מצטרך בהכרח להשגת הדברים הנראים, כי במקום חושך ואפילה לא יוכל איש להביט הדברים אשר סביבותיו, אם גם עיניו פקוחות ובריאות וחוש הראות באדם לא יוכל להוציא פעולתו מכח אל הפועל, כ"א באמצעות עצם האור , תחת כי שאר החושים פועלים פעולתם מבלי הצטרכות עוד דבר ואמצע אחר (מבלעדי האויר המצטרך לחוש השמע והראות גם יחד) ע"כ הושאל שם אור להורות גם על החכמ' בכלל, ועל העצה הנכונה, ועל כל דבר המסבב לזולתו ידיעת דבר מה על נכון, או עשות פעולתו כראוי להשגת תכליתו הנרצ'.
אח"כ מבאר הרב כל זה יותר, באמרו, כי כמו שכל מראה מתכת, או מראה זכוכית אשר פניו לטושים ואחוריו מכוסים היטב בכסף חי שחלקיו דבוקים יחד, עד שקרני האור לא יעברו בתוכו כ"א חוזרים לאחוריהם , אשר ע"כ ירושמו בו הדברים העומדים לעומתו המשליכים קרני זהרם עליו, וחוזרים לאחוריהם אל עין הרואה העומד לנגדו, כן יצר ה' את בת עין האדם, כי יהי' בעצמו חושך ואופל ובלתי מעביר לאחוריו חוצה, קרני האור מהדברים שחוצה לו, אל תוכו, ובעבור זאת יעברו תחלה דרך כמה לחיות זכות אשר בעין וישתברו פעמים רבות, ר"ל שתשתנ' נטיתם מאשר היתה בתחל', ואח"כ ירושמו ציורי ותמונת הדברים הנראים, אשר מהם נפלו קרני זהרם אל תוך העין על העור הפנימי שבו, הנקרא דיא נעטצהויט, ועי"ז ישיג אותם השכל אשר מושבו בעורקי ועצבי המוח, המחוברים עם עצבו העין. וע"ז מורים ?לדברי דחז"ל באמרם "מי שהוא בחושך רואה באור ומי שהוא באור אינו רואה בחושך" כי בת העין אף שהיא חשוכה ואפיל' רואה הדברים המוארים מאור שמש ואור נר אבל בהיות הדבר בחושך ואינו משליך קרני זהרו לעין הרואה, אינו נראה ממנו אף שהרואה בעצמו הוא במקום האור, ונמשך מזה כי הי"ת אשר איננו רואה בעיני בשר, ולא יצטרך לקרני האור היוצא מדבר הנרא' כמאחז"ל "וכי לאורה הוא צריך," רואה גם מה שהיא בחושך, ורק ד"מ וקירוב אל השכל אה"כ על מה שאינו ראוי שיושגח מהי"ת בהשגח' פרטית, שהוא בחושך כמחה"כ "הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים" מאמר מורה, שהעמים אשר עוד לא יכירו אמיתת הי"ת אינם ראוים להיות מושגחים מאתו, אבל באמת לא יראה הדבר שהוא בחושך, רק לעיני בשר, אבל אצל הי"ת גם חשך לא יחשיך ממנו, וכן אחז"ל ד"מ שכמו שהמלך הרוצה לבנות וליסוד יסודות ארמונו במקום אופל במעב' האדמ', צריך להדליק נרות תחלה, כן ברא אלקים ג"כ את האור תחלה, אין כוונתם שהי"ת הוצרך אל האור במעשהו, כ"א להורות שבראותו הכרחיות האור לבני אדם ולכל בעלי חיים בכל מעשיהם, בראו תחלה לפני בראו חותם.-
אח"כ אמר הרב כי בעבור היות השכל ההיולני ר"ל כשרון האדם לקבל המושכלות ולהשיגם, ביחסו אל החכמה המודיע' איתן לו, כיחס הדברים הנראים, אנ האור אשר על ידו לבד הם מוארים ונראים, ע"כ נקראת החכמ' ג"כ בשם אור כמאה"כ "וראיתי אני כי יש יתרון לחכמה וכו' כיתרון האור מן החושך" ואף כי התורה האלקית אשר תאיר עיני שכל האדם ומישרת את תומכיה ללכת בדרך הישר', עליה נאמר "כי נר מצוה ותורה אור" ר"ל כי כל מצוה פרטית המישרת ומלמדת לאדם לרוב רק מדה טובה אחת או שתים דומה רק לנר, ואור מלאכותי הזורח רק במקום אחד ועל גבול קטן, אבל התורה בכלל מישרת והמטיב' כל מדות ותכונות האדם דומה לאור שמש אשר אין נסתר מחמתו, גם העצה הנכונה קרויה אור, והיועצים הטובים המוליכים זולתם בדרך הישר' והנכונ' להשגת חפצם נקראים בשם עינים, כמו "והיית לנו לעינים" והסנהדרין נקראים "עיני העדה" כי כקרני האור המאירים הדברים אשר יפלו עליהם, כן חכמת היועצים האמיתיים" וכח המשער אשר להם, חודרים בתוך כל דבר וענין לדעת ולהבין האופן היותר ראוי להשתמש בהם למען סבב והשיג התועלת הנרצה מהם, וזאת היא ג"כ פעולת הפותרים, החודרים רק בעין שכלם האנושי אל תוך דברי החלום, להבין מתוכו האמת על מה שיורה, ובכח המשער שלהם יבררו העיקר מן הטפל, כי החלום יבוא תמיד ברוב ענין מעורב מדברים בטלים אשר לא יורו מאומה, והנה לדחז"ל יש חלומות צודקים עד שאחז"ל, "החלום אחד מס' בנבוא'" וכל בני אדם יחד גם אשר נגה עליהם אור האמונ' האמיתית יחלמו לפעמים חלומות צודקים כמו שנרא' בפרעה ובעבדיו, כי כאשר נפתר להם כן הי', ואשר אלקים עושה הראה להם בחלום תחלה למען סבב בזה הטוב הכללי.-
ופה מצא הרב מקום להעיר על מה שאחז"ל בחלומות שהכל הולכים אחר הפה, ר"ל אחר דברי הפותר אותם, הלא דבר זה מתנגד אל טבע החלום הצודק, כי אם הוא מורה על דבר ידוע מה שיהי' איך יוכל הפותר לשנותו ולהפכו לדבר אחר? וביאר זאת הרב באמרו, כי באמת כל הדברים העיקרים והצודקים בחלום יגיעו כולם אל הפועל, רק הפותר ישים לפעמים עין בחינתו וכח המשער שלו, רק אל קצת חלקי החלום, ועל האחרים לא ישקיף, ונמשך מזה כי גם החולם אשר נפתר לו החלום, לא ישים עין השגחתו רק לראות אם באו דברי הפותר וכאשר פתר כן הי', או לא, אבל על שאר דברי החלום ועל מה שיורו לא ישים לבו, יען כי יחשבם כמו הפותר רק לדברים בטלים הבאים מעורבים בכל חלום עם הדברים העיקרים, ובעבור זה יחשוב ג"כ, כי רק מה שפתר לו מפורש באר היטב בא, אף שבאמת גם שאר חלקי החלום יושלמו, ר"ל שיבא כל מה שיורו עליו, רק הוא אינו מרגיש בבואם, יען כי לא הוגד לו הפתרון מהם תחלה, ומזה נמשך ג"כ כי חלום אחד יוכל להיות נפתר מכמה פותרים על אופנים שונים, כי זה ישים עין בחינתו על קצת חלקיו, וזה על האחרים, ובאמת יבאו כולם, יען כי על כולם הורה החלום, אפס כל זאת רק באיש הפותר רק לפי בחינתו וכח המשער אשר לו, כי הוא פותר רק לפי מה שיבין ענין החלום, ולפי מה שיחשוב מוונו לעיקר או לדבר טפל, אבל האיש אשר עליו יערה רוח הנבוא' ממעל, הוא ידע העתידות מעצמו וע"כ יוכל על נקלה לשפוט על נכון מה הוא הטפל בדברי החלום ומה הוא העיקר, ואיך יורו דברי החלום על זאת, וידע ג"כ על נכון לבחון בין האמת והשקר, בדעתו מה זה העיקר ומה הוא הטפל בדברי החלום, ע"כ נבוכדנאצר שהרגיש שבחלומו נסתר ונטמן ענין אלקי, ואשר יהי' באחרונה רוצה האלקים להראות לו, רצה לנסות חרטומיו ואשפיו אם ידעו לפתור חלומו ע"פ רוח אלקי המגל' מצפונות למו או רק יפתרו לו כחכמים טבעיים בכח המשער שלהם את חלומו, ע"כ בקש מהם שיאמרו לו ברוח נבואתם אם נוססה בקרבם, גם את אשר חלם, כמו שהגיד לו דניאל באחרונ', יען כי נחה עליו רוח אלקים, והנה השפע האלקי הזה אשר גלה ליוסף ולשאר השלמים, ענין מציאות ומקרה הזמן העתיד יקרא אור גם כן, כי גם בו יוכלו להשתמש לשחר תמיד טובם והצלחתם ולסבב על ידי זה גם אושר הכללי, כמו שהיה הענין ביוסף, כי פתרונו חלום פרעה הי' לפלטה גדולה להחיות עם רב בשבע שני הרעב, אשר באו על ארץ מצרים וסביבותיה, ועל זה מורים דברי המדרש "שמחה לפני הקב"ה כשאמר יהי' אור" וכו', ר"ל יען כי לא לבד אור הטבעיי טוב לכל הברואים, כי אם גם דבר רוחני המכונה בשם אור כחכמ', עצה, ותורה, והשפע אלקי אשר יושפע על קצת השלמים, טובים לבני אדם ומשחרים אשרם והצלחתם הזמנית והנצחית, ע"כ שמח ד' בבריאתו, יען כי חפץ חסד ואושר ברואיו כולם, הוא.- להיות האור הכרחי להשגת המובטים. כל המושל עליו ימשול הדברים הדומים בכללים ובפרטים. סבת הקודם נתבארה בספר הנפש וזולתו והיא להיות בת העין כמרא' מלוטשת נעדרת המראות והגוונים כלם ולכן תקבל כל מראה וכל גוון שתעמוד לפניה. ומזה יתחייב שאם הדבר המובט יהי' נסתר בחשך לא יראה במראה כי אז אין לו גיון ולא שום תמונה. אבל כשהמובט נרא' ופניו צהובים באי זה מין מן האור הנה אז יראה בה מיד הן שהמראה תהי' באור או בחשך אין הפרש בזה כי הדבר תלוי בהיות המובט זרוח ובהיר וכמו שאמרו ז"ל (תנחומא פ' תצוה) אתה מוצא כי מי שהוא בחשך רואה מה שהוא באור ומי שהוא באור אינו רואה מה שהוא בחשך. אמנם המרא' הגדולה והנוראה הוא אורו ועינו של עולם ית' שמו אינו צריך לאורה זו כי עינו הטובה לא תראה מצד היות' נעדרת מהצורות כעיני האדם אבל מצד היות כל הצורות נמצאות בו בעצם וראשונ' בהשגתו עצמו ישיג הכל. ולזה אין דבר נסתר מנגד עיניו גם חשך לא יחשיך ממנו מהשיג כל הנמצאים הנעלמים והנסתרים כמו שחתמו אותו מאמר (שם) אבל הקב"ה אור ויושב באור ורואה מה שהוא בחשך דכתיב (דניאל ב') ידע מה בחשוכא ונהורא עמה שרא. והפירוש נכון מאד עם שבשערים זכרנו אותו על כוונה אחרת. והנה על פי הדברים האלה שם הנביא זה הענין למשל באשר אינם ראויים להראה לפניו יתב' מצד חסרונם. ואמר כי הנה החשך יכס' ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכו' (ישעי' ס'). אמר כי כלל האומות עכו"ם ישארו אצלו כביכול בטבע הנמצא אצלנו בענין המובטים עד שלא יראו לפניו מפני היותם בחשך ובאפלה. אמנם בהשקפת האומ' הזאת ישתמש יתברך משלימותו זה המיוחד אשר מפאת אור עצמותי הזורח על כל מובט ישיגהו הן שיהי' המובט באור או בחושך והוא אומרו (שם) וכבודו עליך ירא'. כי הכבוד הזה לא יראה על אומות העכו"ם לפי המשל כאשר אמרנו. אמנם יראה על זה שירא' באור כבוד עצמותי המיוחד אע"פ שיהיו במחשך מעשיהם וכמו שאמר במקום אחר (מיכה ז׳:ח׳) כי אשב בחשך ה' אור לי. והנה על פי המשל הזה הקדים האל יתברך למעש' בראשית מאמר יהי אור ויהי אור כמו שאמר במדרש (ב"ר פ' ג') ר' יהוד' אומר האורה נבראת תחלה. משל למלך שבקש לעשות פלטרין והיה אותו המקום אפל מה עשה הדליק נרות ופנסין לידע איך קובע תלמוסין לכך האור' נבראת תחלה. כי עם שהוא יתברך ליל' כיום יאיר לפניו כאשר אמרנו הנה הורה הכרחיות האור לחיי האדם ולשלמות כל מלאכה כי על ידו יראה הרוא' ויבדל בין צורה לצורה ויבחין בין דבר לדבר והפלא מה שהכתיב זה לעצמו יתברך באומרו בגמר כל המלאכ' (בראשית א') וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד כלומר כי כאשר ראה את כל אשר עשה הנה היה טוב מאד מה שלא היה כן בזולת זה כביכול. ולזה מה שאמרו ז"ל (פסחים ב'.) לעולם יצא אדם בכי טוב ויכנס בכי טוב. וכההוא עובדא דר' מאיר שנזכר במדרש (ב"ר פ' צ"ב) כי ראה אלהים את האור כי טוב והבדילו לצדיקים בכל מעשיהם דכתיב ואור צדיקים ישמח. ואורח צדיקים כאור נוגה (משלי ד׳:י״ח). וכתב הכא הבקר אור והאנשים שולחו. ואולם לפי שהשכל ההיולאני הוא על הדמיון הנזכר עצמו כי הוא בתחלה משולל מהמושכלות וע"י כן ישכילם וישיגם כמו שנתבאר בספר הנזכר הנה היה לו אור החכמ' כאור החמה להוציא כחו אל הפועל במדרגת האור אל המובט וכמו שכתב הרב המור' פרק י"א חלק ג'. וכן אמר החכם (קהלת ב') וראיתי אני כי יש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך. וביאר הענין באומרו החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך. ירצה כי החכם אף על פי שיהי' סומא מעיניו הנה עיניו האמתיים הם בהשכל אשר בראשו. לחזית הדבר המושג משרשי החכמ' המוקדמים אליו. אמנם הכסיל עינים לו ולא ירא' שום מושכל כי כשאינו יודע הוא בחשך על דרך האמת. ולהיות התור' האלהית מסגלת לזה משאר החכמות אמר החכם כי נר מצוה ותור' אור (משלי ו') ירצה שכל מצוה ומצוה אל השכל היא כנר אצל העין להיישירו להוציא פעולותיו בעיונים ודרושים חלקיים אמנם התור' בכלל היא אור כולל להשלים אותו בכללות כמו שיבא זה עוד שער ס"ח ב"ה. והוא הטעם למה שהועתק שם האור אל ההישרה הנכונ' אל תיקון המעשים על ידי העצה התבוניית כי כמוה היה אור ונר ביד האדם להגיע אל דבר חפצו והשגת תכליותיו. ובבחינה זו אמר משה ליתרו (במדבר י') והיית לנו לעינים. והסנהדרין נקראין (הוריות ה':) עיני העדה כי הם מנהיגים ומנהלים אותם גם כי יהיו בגיא צלמות באור מעולה ממאור העינים הפלא ופלא. תדע שהעיר הנה הוא ממלא בעצת שכלי חסרון עורונו אמנם חסרון השכל לא ישלימהו דבר כמ"ש במאמר החכם עיניו בראשו וכו'. ועל זה האופן ממלוי החסרון אמר איוב (כ"ט) עינים הייתי לעיר ורגלים לפסח אני. והוא מבואר מכמה מקומות. אמנם האנשים המסגלים להיותם אנשי עצה ותושיה להאיר עיני הסכלים או הפתאים הנה הם אשר ימצא בהם בשלמות הכח המשער על האופן אשר כתב הרב המור' פרק ל"ח חלק שני כי איש מהם בכחו זה יעבור מהם על סבות רבות מעניינים קודמים והווים ומתאחרים ויוליד ענין צודק בהם. אלא שהכח הזה הוא נפלא מאד אצל הנביאים. ולזה נמצאו אצל היועצים האלה עצות נכונות מאד ויוצאות אל המציאות כענין נבואה כמו שאמר באחיתופל: כאשר ישאל איש בדבר אלהים כן כל עצת אחיתופל גם לדוד גם לאבשלום (שמואל ב ט״ז:כ״ג) יורה כי למה שהיה יודע ומכיר בהם ובענייניהם הקרובים והרחוקים היה כחו עצום לשער מה שימשך ממקריהם ולא יחטא כאלו שאל בדבר אלהים. וכמ"ש עצת ה' לעולם תעמוד מחשבות לבו לדור ודור (תהילים ל״ג:י״א). ירצה כי מהמחוייב שעצתו יתברך תכון לעד אחר שמחשבותיו עוברות ומפלשות כל הדורות. והנה הנרבוני כתב כי בכח זה יתכן שהגיד שמואל לשאול את דבר האתונות וכדומה לאלו העניינים שלא יאות לייחסם אל מדרגות הנבואה הגמורה. והנה להיות טוב העצה מיוחס אל מאור העינים כאשר אמרנו. הנה אחרי עצת יוסף הנכונה אשר יען בפרנסת הארץ כמו שיבא כתיב וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני עבדיו כי העם ההולכים בחשך בעצתי זאת ראו אור גדול. והנה לדעתי בכח המשער הזה הוא עקר מה שישתמשו בו פותרי החלומות ומגידי התעלומות על דרך שאמר הרב בפרק ההוא ובזה הכח הגידו בני אדם קצת עתידות עצומות ע"כ. לפי שחוזק ההשערה ההיא בחבור העניינים כולם הראוי לחבר אליהם בפתח יועיל מאד לשפוט בהוראות ההם משפטים ישרים צדיקים ויראו כמגידי פלאים אשר בהבנת זה יותרו כמה ספקות הנופלים בענייני החלומות ופתרונן ויתבאר הבדל פתרונות יוסף בחלומות אשר לפנינו מפתרונות זולתו מהנקראים פותרי חלומות ויובנו שני המאמרים אשר זכרנו ראשונה. האחד שאמר לסריסים הלא לאלהים פתרונים ומה שאמר למלך אלהים יענה את שלום וכו'. וזה כי המובן מדבריו הוא שפתרון החלומות הוא ענין אלהי לא תושג אמתתו רק אל איש אישר רוח אלהים בו כמוהו. והנה חכמינו ז"ל אמרו מה שיראה מהם הפך זה משני פנים באמרם (ברכות נ"ה:) כל החלומות הולכים אחר הפה. האחד מצד מה שהחליטו המאמר על כל פותר יהיה מי שיהיה. והשני במה שאמרו (שם.) שהחלום הולך אחר הפתרון כי מן הראוי שיתחייב הוא הלוך הפתרון אחר החלום כמו שאמר הכתוב איש כחלומו פתר. כי כאשר יחלום החולם כבר נפל בחלומו ההצדק אשר יכילהו לפי עניינו ואיך תתחלף אחר כך הוראתו לחילוף דעות הפותר אותו כרצונו עד שכבר יראה מהם שיש ביד הפותר לפתור החלום אחד בעינו לשני אנשים אשר יחלמו אותו בלילה אחד לזה לטוב ולזה לרע כמו שנתבאר זה מעובדא דבר הדייא עם אביי ורבא (שם נ"ו.). ופלא גדול מזה מה שאמר רבי נהוראי (שם נ"ה:) עשרים וארבעה פותרי חלומות היו בירושלם והלכתי אצל כלם ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה וכולם נתקיימו, שיראה מזה היות זה הענין תלוי יותר בקרי והזדמן ממה שיהיה משום חכמה וידיעה אלהית עם שכבר תראה סתירת זה ממה שקבעו שם בפ' הרואה (ברכות נ"ז.) פתרונים ידועים להרבה מהחלומות ואם הכל הולך אחר הפותר הנה לא הועילו כלום. הנה במאמרים האלה ובזולתם המדברים בענין הזה יש הרבה מבוכות ובלבולים והיותר זר ונפלא לקבל, כי את אשר האלהים עושה יגיד לאשר יחפוץ בחלומות וחזיונים ואחר ישתנה בחפץ הפותר לדברים משונים מכמה גוונים עד שכבר יתחייב מאלו העניינים הפך מה שכיוון יוסף בדבריו הנאמנים, הלא לאלהים פתרונים: