קהלת ד:ב מחשבת ישראל: חובות הלבבות, נשמת חיים ומורה נבוכים

וְשַׁבֵּ֧חַ אֲנִ֛י אֶת־הַמֵּתִ֖ים שֶׁכְּבָ֣ר מֵ֑תוּ מִן־הַ֣חַיִּ֔ים אֲשֶׁ֛ר הֵ֥מָּה חַיִּ֖ים עֲדֶֽנָה׃

חובות הלבבות

וְהַשֵּׁנִית סִימָנִים נֶעֱלָמִים מִן הַבְּרוּאִים אֲשֶׁר לֹא יֵדַע פִּשְׁרָם כִּי אִם הַמַּשְׂכִּיל הַמֵּבִין יָשְׁרָם כַּמָּוֶת הַכּוֹלֵל כָּל בָּשָׂר וּבוֹ תַּקָּנַת הָעוֹלָם כמ״ש זַ״ל (בראשית א׳:ל״א) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד זֶה הַמָּוֶת וְאָמַר הֶחָכָם (קהלת י) וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה.
שאל רבBookmarkShareCopy

נשמת חיים

בעית אימא סברא הנה נא בפרשה בראשי' אמר קרא וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ומלת בארץ נראה מיותר. אבל הפירוש כך הוא כי בהיות שעלה בדעתו ית' להרכיב הנשמה הטהורה בגוף האפל והשפל בארץ כאשר ראה כי מן ההרכבה הזאת ימשכו העונות והפשעים אשר בעבורם היה רוצה להחריב את העולם אז התנחם על ההרכבה הזאת בראותו כי אז טוב לה במקומה בשמים תחת כסא הכבוד בלתי רדת לארץ להאפיל ולהעפיל להפיל ולהשפיל כבודה וכמו שאמרו רז"ל נוח לו לאדם שלא נברא. ומכאן ראיה שהנשמות נבראו מאז קודם בריאת הגופים. גם בישעיה נאמר כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי. ראה נא שלא אמר בלשון הוה אני עושה אלא בלשון עבר עשיתי. ולירמיה נתבשר לו מפי ה' בטרם אצרך בבטן ידעתיך. ושם ידבר עמנו שהנשמה אינה תתהו' בהתהוות הגוף אבל היא ברואה מששת ימי בראשית. ופסוק מלא הוא בקהלת ד' ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה וטוב משניהם את אשר עדן לא היה. ואיך יוכל שלמה המלך ע"ה לשבח ההעדר יותר מהמציאות. אבל הפירוש כך הוא כי בהיות שהנשמה יש לה מציאות קודם בואה אל הגוף ובהיותה בגוף ואחר פטירתה ממנו אמר שהוא משבח את המתים שכבר מתו והגיעו לנמל בשלום יותר מהחיי' באשר הם סובלי' במאסר הגוף כמה מהצער והדאגה זולת מהסכנות המתרגשות לבא בעולם. וטוב משניהם את אשר עדן לא היתה. ר"ל הנשמה שעדין לא הורכבה בגוף ולא היתה בעולם וכן חכמי המחקר המשילו הצורה שלא הורכב' מעולם כלל בגולם למלך יושב בהיכלו הצורה שנפרדה מן הגולם למלך שיצא מבית האסורים וחזר למלכותו. והצורה המורכבת עדין בגולם למלך חבוש בבית האסורים. וכמו שכתב הרב רבינו בחיי אין ספק כי מעלת המלך גדולה יותר מאד בראשונה מבשניה ובשניה יותר מבשלישית. ומכאן ראיה שהנשמות נבראו בששת ימי בראשית. ובמדרש הנעל' פרשת בראשית אמר ר' יוחנן שנים אוצרות הם אוצר הנשמות שעתידין להנתן בבני אדם דהא תנינן בההוא צורה ובההוא דיוקנא ממש שעתיד לעמוד בזה העולם בההוא דיוקנא שם ונקרא גוף הנשמות מפני שעושה להם גוף כמו שעתידין להיות. ואוצר אחר כנגדו לאותן הנשמות שהיו בעולם וקיימו התורה ונקרא גנזי חיי העולם. והיינו דהוה אמר ר' שמעון בגנזי חיי עלמא תהא פלנייא דנפיק מעלמא דין ע"כ. ונסמוך לזה מה שתקנו לנו אנשי כנסת הגדולה אתה בראת אתה יצרת אתה נפחת בי כאשר הוכחתי בפרקים הקודמים:
שאל רבBookmarkShareCopy

מורה נבוכים

וכן שם ׳יה׳ הוא מענין נצחיות המציאה. ו׳שדי׳ – בו גזרה מן ׳די׳: ״והמלאכה היתה דים״; וה׳שין׳ – בענין ׳אשר׳, כמו ״שכבר״; ויהיה ענינו: ׳אשר די׳ – הכונה בזה: שהוא לא יצטרך במציאות מה שהמציא ולא בהתמידו, לזולתו, אבל מציאותו מספקת בו. וכן שם ׳חסין׳ נגזר מן הכח: ״וחסון הוא כאלונים״. וכן ׳צור׳ הוא שם משותף כמו שבארנו.
שאל רבBookmarkShareCopy