קהלת ה:ה מחשבת ישראל: חובות הלבבות, נפש החיים ותפארת ישראל

וְשִׂים תְּמוּרַת רֹב דְּבָרֶיךָ אֹרֶךְ מַחְשַׁבְתְּךָ וְהַתְמָדַת בְּחִינָתְךָ וְהַחֶשְׁבּוֹן עִם נַפְשְׁךָ, כִּי הַמַּחְשָׁבָה נֵר שֶׁתַּכְנִיסֵהוּ אֶל לִבְּךָ וְהַחֶשְׁבּוֹן שֶׁמֶשׁ תָּאִיר בְּאוֹרוֹ מַצְפּוּנְךָ לְגַלּוֹת לְךָ מָה שֶׁהוּא צָפוּן בּוֹ מִן הַטּוֹב וְהָרַע וְהַלָּשׁוֹן שַׁעַר הַמַּצְפּוּן, וְאִם הַלָּשׁוֹן יִהְיֶה מֻפְקָר וְלֹא יֵיטִיב לִשְׁמֹר מָה שֶׁיֵּשׁ בַּמַּצְפּוּנִים יִהְיֶה שַׁעַר הָאוֹצָר פָּתוּחַ (ס״א נפקר) וְיֵצֵא מָה שֶׁאֵינְךָ חָפֵץ בְּצֵאתוֹ וְיֵרָאֶה מָה שֶׁאֵין הֵרָאוֹתוֹ טוֹב בְּעֵינֶיךָ, וּכְשֶׁתִּשְׁמֹר הַשַּׁעַר אַתָּה שׁוֹמֵר הָאוֹצָר וּמָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם (משלי יז) גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב וְאָמַר (קהלת ה) אַל תְּבַהֵל עַל פִּיךָ וְגוֹ׳ וְאָמַר (שם) אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ וְגוֹ׳.

וכתיב (קהלת ה׳:ה׳) למה יקצוף האלהים על קולך וחבל את מעשי ידיך ואמרו (ערכין ט״ו.) גדול האומר בפיו מן העושה מעשה כו'. ואמרו ז"ל (סנהד' צ"ב א') כל המחליף בדבורו כאלו עובד עבודת כוכבים: ז"ש ומגיד לאדם מה שיחו ר"ל שבעת עמוד האדם לתת דין וחשבון לפניו ית' אז הוא ית' מגיד לו הסוד רזא דמילתא מה שגרם שחו למעלה בעולמות העליונים. כמש"ל שלשון הגדה פי' רזא דמלתא:

תנן בשבועות (כ"ט ע"א) איזה שבועת שוא נשבע לשנות הידוע לאדם אומר על עמוד של אבן שהוא של זהב ועל האיש שהוא אשה נשבע על דבר שאי אפשר אם לא ראיתי גמל פורח באויר ואם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד אומר לעדים בואו והעידוני שבועה שלא נעידך נשבע לבטל את המצוה שלא לעשות סוכה ושלא ליטול לולב וכו' זו היא שבועת שוא שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה פטור ע"כ. ומדכתיב לשוא לשוא שני פעמים מרבה שבועת שקר, כגון שנשבע שדבר זה היה כן ולא היה כך דהוי בכלל שבועת שוא. ואמרינן שם (ל"ט ע"א) שבועת הדיינין אף היא בלשונה נאמרה ואומרים הוי יודע שכל העולם נזדעזע בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לא תשא את שם אלקיך לשוא וכל עבירות שבתורה נאמר בהן ונקה וכאן נאמר לא ינקה וכל עבירות שבתורה נפרעין ממנו וכאן נפרעין ממנו וממשפחתו שנא' אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואין בשרך אלא קרובים שנא' ומבשרך אל תתעלם וכל עבירות שבתורה נפרעים ממנו וכאן ממנו ומכל העולם כולו שנ' אלה וכחש וגו' וכתיב על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה, וכל עבירות שבתורה אם יש לו זכות תולים לו שנים ושלשה דורות וכאן נפרעין מיד שנאמר והוצאתיה נאם ה' צבאות ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר ולנה בתוך ביתו וכלתו ואת עציו ואת אבניו, והוצאתיה לאלתר ובא אל בית הגנב זה הגונב דעת הבריות שאין לו ממון אצלו וטוענו ומשביעו ואל בית הנשבע לשקר כמשמעו הא למדת דברים שאין אש ומים מכלים אותן שבועת שקר מכלה אותן וכו'. הנה בא לבאר ענין השבועה שמשקר בשמו יתברך. דע כי יש בשבועה צד חמור וצד קל, צד קל שבו שאינו דומה לכופר בעיקר ועובד ע"א, כי הכופר בעיקר כופר לגמרי, וכן לא יהיה לך הוא ממעט מציאותו יתברך, ואילו הנשבע לשקר במה שנשבע בשמו לשקר אין זה כפירה בעיקר עד שלא יהיה מציאות ח"ו אליו או שהוא ממעט מציאותו, רק שהוא חוטא בשמו יתברך ומחלל כבודו יתברך וכמו שאמר הכתוב ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלקיך אני ה', כי הנשבע בשמו לשקר אינו ממעט ממציאות השם יתברך רק שחוטא בשמו ומחלל כבודו שנשבע בו יתברך, זהו צד קל שבו. אמנם צד החמור שבו וזה כי כל החטאים אף הכופר בעיקר וכן ע"א אשר החטא בו יתברך מכל מקום האומר ח"ו אין אלקים (מ"מ) אין זה ממעט ממציאותו יתברך, אבל כאשר יש אלקים והוא חוטא בשמו כאשר נשבע בשמו לשקר דבר זה ענין אחר והוא יותר חמור, במה שזה מחלל שמו המורה על עצמו והוא מחלל שם כבודו. משל זה מלך מולך במדינה ועיר אחת מורדת בו וממליכים בלב אחר למלך, ועיר אחרת מורדת במלך מבזה את כבוד המלך ואומרת כי המלך הזה מלך של שקר ואין בו אמתות כלל. הנה העיר הראשונה אף על גב שמרדה במלך והמליכה בלב אחר, מכל מקום לא עשתה דבר אל המלך בעצמו רק מפני שהמליכה מלך אחר עליה, ודבר זה מצד המקבל שמקבל עליו מלך אחר. והעיר השניה לא מרדה במלך להמליך אחר אבל אמרה כי מלך שקר הוא וחללה כבוד המלך בעצמו ודבר זה יותר חמור מצד זה שהיא חללה שם כבודו. ולפיכך מיוחד חטא זה של הנשבע לשקר בו יתברך מכל החטאים, בכל הדברים אשר זכרו חכמים שאמרו שכל העולם נזדעזע כאשר אמר לא תשא את שם ה' אלקיך, מאחר שעצם החטא הוא בו יתברך בגודל כבודו, דבר זה הוא הזדעזעות כל העולם כי כל העולם הוא כבודו וזה הזדעזעות כל העולם. ובחטא הזה נאמר כי לא ינקה ה' מה שלא נאמר בכל החטאים, שכל החטאים נאמר בהן ונקה כאשר ישוב בתשובה וישנה את מעשיו ממה שהיה כשהיה בחטאו אז מנקה השם יתברך לשבים, וכאן כתיב לא ינקה אף אם עשה תשובה. הנה דבר זה כאשר תדע ענין השם שהוא מהות השכלי, ומאחר שחטא בדבר כמו זה שהוא שכלי והשכל אין לו שנוי ולפיכך בעבירה של שבועת שוה נאמר לא ינקה ה' מאחר שהחטא הזה הוא בשם שהוא המהות השכלי אשר הוא עומד בלי שנוי. ומפני כך גם כן נפרע ממנו וממשפחתו, כי מאחר שחטא בשם אשר שמו אינו חל על האדם פרטי, כמו שהתבאר דבר זה אצל מה שאמרו בפרק חלק (סנהדרין דף ק"ד ע"א) שאמר דוד שיהיו אומרים אלקי דוד כי השם יתברך מיחד שמו על הכללי לא על הפרטי ודבר זה מפני כי השם הוא המהות השכלי אשר אין השכל פרטי רק כללי. ולכך בחטא הזה נפרע ממנו וממשפחתו ומכל העולם כמו ששמו יתברך הוא בכל העולם, ומכל מקום הוא ראשון להיות נפרע ואח"כ משפחתו ואח"כ כל העולם. ומזה הטעם כל העבירות יש לו זכות תולה לו עד שנים ושלשה דורות אבל בשבועת שקר נפרע מיד, כי החטא הוא במהות השכלי אשר המהות השכלי אינו תחת הזמן כמו שידוע מענין השכלי אשר אינו תחת הזמן ולכך נפרע בחטא הזה מיד ואינו ממתין כלל. ואל יקשה לך הרי אנכי ולא יהיה לך הוא כופר בו יתברך, מכל מקום לא נחשב החטא הזה שחטא במה שהוא יתברך אלקים כי מה יפעל באלהותו יתברך כמו שאמרו למעלה אבל זה מחלל שם כבודו בעצמו, ולכך אמר שנפרע מן הנשבע מיד ואינו תולה בזמן והדבר הזה ברור. וכן מה שאמר דבר שאין אש ומים מכלה אותו שבועת שקר מכלה אותו, באור זה כי האש והמים פועלים מצד איכות שלהם הגשמי והנשבע לשקר בשמו אשר השם הוא המהות השכלי פועל בחוטא ובודאי דבר זה יותר מן פעולת אש ומים אשר הם הפועלים מצד איכות שלהם הגשמי, וזה שאמר דברים שאין אש ומים מכלה אותם שבועת שקר מכלה אותם, כי לפעמים אינם יכולים לפעול כאחד מצד איכות שלהם אבל שבועת שוא מכלה אותו כי שמו ית' שמורה על מהותו ית' פועל כאחד ומכלה הכל, והבן הדברים האלו מאד מאד ואין להאריך יותר: